הלמוט ויידלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלמוט ויידלינג (1943)
לוחית זיכרון על הבית בו חתם גנרל ויידלינג על הסכם כניעה בפני גנרל צ'ויקוב, מפקד ארמיית המשמר ה-8
ויידלינג (משמאל) וקציניו בעת הכניעה

הלמוט ויידלינגגרמנית: Helmuth Otto Ludwig Weidling; ‏ 2 בנובמבר 1891 - 17 בנובמבר 1955) היה גנרל בורמאכט, המפקד האחרון של ברלין במלחמת העולם השנייה. חתם על כתב הכניעה בסיום הקרב על ברלין.

הוא הצטרף לצבא הקיסרות הגרמנית ב-1911 ושירת ביחידות תותחנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה עוטר בצלב הברזל דרגה 1 ו-2, נשאר לשרת כקצין קבע ברייכסווהר בתותחנים ועלה בדרגות. ב-1 בספטמבר 1935 קבל דרגת לויטננט קולונל.

ב-נובמבר 1938 הועלה ויידלינג לדרגת אוברסט ופקד על רגימנט תותחנים במערכה על פולין. ב-אפריל 1940 צורף לקורפוס הפנצר ה-40 והשתתף במערכה על צרפת ובתחילת מבצע ברברוסה. הוא השתתף בקרב קורסק וב-15 באוקטובר 1943 מונה לפקד על קורפוס הפנצר ה-41 ועלנה לדרגת גנרל של ארטילריה. בנובמבר 1944 עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות.

ב-12 באפריל 1945 הוא מונה למפקד קורפוס הפנצר ה-56 שהיה חלק מהארמייה ה-9 בפיקודו של גנרל תאודור בוסה. הארמייה הזאת הייתה חלק מקבוצת ארמיות ויסלה בפיקודו של גנרל גוטהרד היינריצי שהצליחה להדוף את הרוסים ביום הראשון של הקרב על ברלין אבל אחר כך נאלצה לסגת.

מפקד ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באפריל 1945 נפתח הקרב על ברלין. ויידלינג היה מפקד קורפוס הפאנצר ה-56 שהיה חלק מהארמייה ה-9 בפיקודו של תאודור בוסה. לאחר קרבות עזים נאלץ ויידלינג לסגת כדי להימנע מכיתור. באותו זמן פשטה שמועה שהוא העתיק את מפקדתו מדרום מזרח לברלין אל דבריץ מצפון לפוטסדם וממערב לברלין. כאשר נודע הדבר לבוסה והיטלר הם הורו להדיחו לאלתר, להעמידו למשפט צבאי ולהוציאו להורג. כשהודיע לו קרבס על כך עזב ויידלינג את יחידתו ומיהר להפגש עם היטלר בפיהררבונקר.

הוא נפגש עם היטלר ב-22 באפריל 1945 והציג לפניו את פרטי הקרב הנכונים וכי נסוג 1-2 ק"מ בלבד כדי לא להיות מכותר והקורפוס שלו נמצא ממזרח לברלין ומגן עליה. היטלר התרשם ממנו ולא רק שביטל את החלטתו להוציאו להורג אלא שמינה אותו למחרת, ב-23 באפריל 1945, למפקד העיר ברלין. ויידלינג קבל בעל כרחו את התפקיד הבלתי אפשרי היות שידע שהמצב אבוד הוא השיב לקרבס שהודיע לו על המינוי: "חבל שלא הורית לירות בי, כך לא הייתי חייב לשתות מכוס התרעלה". הוא קבע את מפקדתו בבנדלרבלוק. ב-29 באפריל 1945 הגיע לישיבה בפיהררבונקר , אמר להיטלר שהקרב אבוד והציע להקצות כוחות שיאפשרו לה לפרוץ מהבונקר אך היטלר סירב ולמחרת התאבד ובעקבותיו גבלס וקרבס.

ויידלינג שהיה המפקד הבכיר ביותר בעיר החליט להיכנע. הוא שלח תשדורת לרוסים על רצונו להיכנע. לאחר שנענה חיובית הוא שלח את ראש מטהו קולונל פון דופינג שהציע כניעה של כבוד והפסקת אש מיידית. לאחר מכן התמסר ויידלינג לרוסים, הובא למפקדתו של גנרל וסילי צ'ויקוב ברובע טמפלהוף וחתם על כתב הכניעה אור ליום 2 במאי 1945.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויידלינג ופון דופינג הוטסו לברית המועצות ב-9 במאי 1945 כשבויי מלחמה והועברו לחקירות הנ.ק.וו.ד. פון דופינג הוחזר לגרמניה ב-1955. ויידלינג הועמד ב-27 בפברואר 1952 בפני בית דין צבאי ונידון ל-25 שנות מאסר. הוא מת ב-17 בנובמבר 1955 בבית כלא של הקג"ב בעיר ולדימיר מטרשת עורקי הלב.

דמותו של ויידלינג מגולמת בסרט הנפילה (2004).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יואכים פסט: בתוך הבונקר של היטלר - 14 הימים האחרונים. הוצאת אחוזת בית, 2006.
  • ג'ון טולאנד: 100 ימים אחרונים; הוצאת מערכות, 1968
  • קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת א. לוין-אפשטיין
  • אנטוני ביוור: נפילת ברלין, הוצאת יבנה, 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]