גוטהרד היינריצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היינריצי (מימין) עם גנרל גינתר פון קלוגה (משמאל), ספטמבר 1943

גוטהרד היינריציגרמנית: Gotthard Heinrici, ‏ 25 בדצמבר 1886 - 13 בדצמבר 1971), היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריצי נולד בפרוסיה המזרחית למשפחה בעלת מסורת צבאית. בן דודו היה גנרל גרד פון רונדשטט. בגיל 19 התגייס לצבא, ובמלחמת העולם הראשונה השתתף בחזית המזרחית בקרב טננברג, ובחזית המערבית בצרפת, שם נפגע מהרעלת גזים.

עלייתו בדרגה בוורמאכט הייתה איטית בגלל מספר סיבות: הוא לא הצטרף למפלגה הנאצית, וכבן לכומר פרוטסטנטי הוא נהג לעיין בספר התנ"ך וללכת לכנסייה בימי ראשון. שליח מיוחד מברלין נשלח אליו והודיע לו כי היטלר רואה את פעילותו הדתית כעומדת בסתירה למטרות הנאציונל-סוציאליזם, אולם היינריצי המשיך בשלו. בנוסף לכך הייתה אשתו חצי יהודיה (מישלינג), אבל משפחתו קבלה אישור מהיטלר שהם ארים.

היינריצי היה קצין עיקש נועז ותובעני. הוא נלחם עם אנשיו בחמת זעם כה גדולה עד שפקודיו כינו אותו בגאווה "הננס הארסי שלנו" (Unser Giftzwerg), כלומר, הממזר העשוי ללא חת.

במהלך המערכה על צרפת, שירת כמפקד הקורפוס ה- 12 תחת פיקודו של וילהלם פון לב ופרץ את קו ההגנה הצרפתי צפונית לקו מז'ינו ב- 14 ביוני 1940.

במבצע ברברוסה, שירת היינריצי תחת פיקודו של היינץ גודריאן. עם תחילת דצמבר 1941 נעצרה ההתקפה של הוורמכט בשערי מוסקבה. ב-6 בדצמבר 1941 הגיעו לשדה הקרב אוגדות סובייטיות רעננות שהובאו מחזית המזרח הרחוק. הגייסות הגרמנים נהדפו כשהם סובלים אבידות קשות.

ב-26 בינואר 1942 קיבל היינריצי את הפיקוד על שרידי הארמייה הרביעית שנאחזה בקטע המרכזי מול מוסקבה וספגה את רוב ההתקפה. נסיגה בחלק הזה הייתה עלולה לסכן את יתר האגפים ולגרום למנוסת בהלה כללית. היינריצי פיתח שיטה שהתבססה על מידע מודיעיני וחוש אינטואיציה. כאשר היה נודע לו על התקפה רוסית הוא היה מסיג את כוחותיו בסודיות למרחק של עד שלושה ק"מ, ואז היה נוחתים פגזי הרוסים בקו חזית נטוש ולאחר מכן היו מאגפים את הרוסים וכובשים שוב את השטחים מהם נסוגו. לעתים היה היחס בין הרוסים לאנשיו - 1:12. בצורה זו הצליח היינריצי להחזיק את הקו עד בוא האביב. הוא קיבל את עיטור צלב האבירים.

ב-30 בינואר 1943 הועלה היינריצי לדרגת גנרל אוברסט. בסוף 1943 הסתכסך היינריצי עם הרמן גרינג שהתלונן עליו בפני היטלר כי בעת הנסיגה מסמולנסק, הפר היינרצי את פקודת "האדמה החרוכה", והשאיר בנינים רבים, בהם הקתדרלה הגדולה של העיר, שלמים. היינריצי הגן על עצמו באומרו שאם הייתה כל סמולנסק עולה בלהבות לא היה יכול להעביר דרכה את גייסותיו. היטלר לא השתכנע מטיעון זה, אבל במקום להעמידו לדין צבאי, שחרר אותו מתפקידו ושלח אותו להחלמה בקרלסבד.

בקיץ 1944 לאחר שמונה חודשים של פרישה כפויה, נקרא שוב לשירות. הוא נשלח להונגריה, וקיבל את הפיקוד על ארמית השריון הראשונה, ועל הארמייה ההונגרית הראשונה תחת פיקודו של גנרל פרדיננד שרנר. היינריצי ניהל קרבות בלימה קשים, ולמרות שנאלץ לסגת לסלובקיה, קיבל ב- 3 במרץ 1945 את עיטור צלב האבירים עם עלי אלון וחרבות.

עם תחילת המתקפה הרוסית בינואר 1945, הקים הרמטכ"ל היינץ גודריאן את קבוצת ארמיות ויסלה שתפקידה היה להגן על חזית האודר ולשמש כבלם אחרון בהגנה על ברלין. לתדהמתו מינה היטלר את היינריך הימלר לעמוד בראש קבוצה זו למרות שלא היה לו כל ניסיון צבאי. תחת פיקודו של הימלר התמוטטה החזית והצבא האדום הגיע עד הים הבלטי. גודריאן נסע למפקדתו של הימלר ושכנע אותו כי לטובת בריאותו כדאי שיוותר על תפקידו כמפקד החזית. לשמחתו הסכים לכך הימלר. לאחר מכן שכנע גודריאן את היטלר למנות את היינריצי לתפקיד זה. ב-28 במרץ 1945 קיבל היינריצי את הפיקוד על קבוצת הארמיות ויסלה.

הקבוצה הייתה מורכבת בעיקר מארמית השריון השלישית בפיקודו של האסו פון מנטויפל וארמית השריון התשיעית בפיקודו של תאודור בוסה.

הפעולה הראשונה של היינריצי הייתה לנסות להסיר את המצור מעל העיר קיסטרין לגדת האודר בעזרת כוחות הארמייה התשיעית של בוסה. הפעולה נכשלה לאור עדיפות הרוסים בשריון וארטילריה. דבר זה העלה את זעמו של היטלר שדרש מגודריאן לגנות את בוסה, ומשזה סירב והתפתח ריב בין שניהם, פיטר היטלר את גודריאן ומינה במקומו את הנס קרבס.

היטלר היה משוכנע שריכוז הכוח הרוסי מול ברלין הוא הסחה וכי המתקפה העיקרית תיערך בדרום באזור סקסוניה, ולכן הורה להעביר יחידות שריון מקבוצת ארמיות ויסלה לטובת גנרל פרדיננד שרנר והותיר את היינריצי ללא עתודה.

היינריצי קיבל פקודה לא לסגת משום מקום ללא רשות הפיקוד העליון ולהלחם עד החייל האחרון. לכך הוא לא הסכים וכשפנה אליו פון מנטויפל בבקשה לסגת משטטין לפני שיכותרו, נתן לו אישור על דעת עצמו.

כשנודע הדבר לראש הפיקוד הצבאי וילהלם קייטל הוא הורה לשני המפקדים לפגוש אותו ביער סמוך לקו החזית. קייטל פקד על היינריצי להורות לפון מנטויפל להחזיר את חייליו לקו החזית וכשזה סירב, האשים אותו בפחדנות, חתרנות ובגידה. באותו זמן עברו במקום שיירות חיילים נסוגים. היינריצי אמר לקייטל שאם הוא רוצה לפקוד עליהם לחזור לחזית, שיעשה זאת בעצמו. קייטל פיטר את היינריצי וביקש מפון מנטויפל לקבל את הפיקוד על קבוצה הארמיות ויסלה, אך הוא סירב.

היינריצי נסע לעיר פלן, וב- 8 במאי 1945 הסגיר עצמו לכוחות הבריטים.

הוא הוחזק כשבוי מלחמה עד 19 במאי 1948. הוא מת בגיל 84 ונקבר בעיר פרייבורג בטקס צבאי מלא.

היינריצי מופיע כדמות מפתח בספרו התיעודי של קורנליוס ראין - "הקרב האחרון" המבוסס על ראיונות שלו עם המחבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת א. לוין-אפשטיין
  • אנטוני ביוור: נפילת ברלין, הוצאת יבנה, 2003