מבצע בגרטיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע בגרטיון
19440628 destroyed panzer iv 20. panzer division bobruisk.jpg

שני טנקי פנצר סימן 4 20 הרוסים. 28 ביוני 1944
עימות: מלחמת העולם השנייה
חלק מ: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
תאריך התחלה: 22 ביוני 1944
תאריך סיום: 19 באוגוסט 1944
קרב לפני: מבצע ג'אסי-קישינב הראשון
קרב אחרי: מבצע לבוב-סנדומירסק
מקום: בלארוס שבברית המועצות
תוצאה: ניצחון סובייטי מוחץ
שינויים בטריטוריות: בלארוס שוחררה
הצדדים הלוחמים
Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות  Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית 
מפקדים
גיאורגי ז'וקוב, אלכסנדר ואסילבסקי  ארנסט בוש, ולטר מודל 
כוחות
2,411,600 חיילים ב-200 דיוויזיות
2,715 טנקים
25,718 תותחים
5,327 מטוסים 
849,000 חיילים ב-34 דיוויזיות
118 טנקים (בשלב הפתיחה של המתקפה הסובייטית)
2,966 תותחים
602 מטוסים 
אבידות
180,040 הרוגים, שבויים ונעדרים
590,848 פצועים
2,957 טנקים ותותחי תקיפה
822 מטוסים 
450,000 עד 500,000 הרוגים, נעדרים, שבויים ופצועים (הערכה של זאלוגה, 1996)
400,000 הרוגים, נעדרים, שבויים ופצועים (הערכה של פרייזר) 
Eastern Front 1943-08 to 1944-12.png

מבצע בגרטיון מסומן בסגול

מבצע בגרטיון הוא שם הקוד שניתן למתקפה אסטרטגית של הצבא האדום לשחרור שטח בלארוס מידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. במהלך המבצע, שנחשב לאחד המבצעים ההתקפיים המוצלחים ביותר של הצבא האדום במהלך המלחמה, שוחררו כמעט כל שטחי ברית המועצות שנותרו בשליטת גרמניה הנאצית, והצבא הסובייטי חדר עמוק לשטח פולין. קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, שהחזיקה בשטח בלארוס, הושמדה כמעט לחלוטין במה שנחשב לתבוסה הגדולה ביותר של הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. המבצע נקרא על שמו של פיוטר בגרטיון, מצביא רוסי ידוע ממוצא גאורגי בתקופת מלחמות נפוליאון, שנהרג בקרב בורודינו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הארמיות מרכז הייתה אגוז קשה לפיצוח עבור הסובייטים. כוחותיה החזיקו בבליטת רז'ב-ויאזמה החל מסוף 1941, הדפו שורה של מתקפות סובייטיות תוך גרימת אבידות כבדות מאוד לכוחות הצבא האדום, ופינו את הבליטה ביוזמתם רק במרץ 1943. אולם ביוני 1944 יצר מערך ההגנה של קבוצה הארמיות בליטה גדולה בקו החזית (שנודעה בכינוי "המרפסת הבילרוסית"), כתוצאה מסדרת מתקפות שערך הצבא האדום בשטח אוקראינה החל מאוגוסט 1943, שהביאו אותו כמעט עד לגבול רומניה. כתוצאה מכך אגפה הדרומי של קבוצת הארמיות היה חשוף ופגיע למתקפה סובייטית.

מבצע בגרטיון, יחד עם מבצע לבוב-סנדומירסק, שנפתח מספר שבועות אחריו בצפון-מערב אוקראינה , איפשרו לצבא הסובייטי להשלים את שחרור כל שטחי ברית המועצות, שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית במהלך מבצע ברברוסה, ואף להתקדם לעומק שטח מזרח פרוסיה ופולין, ולהגיע עד לקו נהר הויסלה ולפאתי ורשה.

הקרב תואר כניצחון חשוב של התאוריה הצבאית הסובייטית, שפותחה בשנות ה-30 (תאוריית "הקרב העמוק"), וכהצלחה גדולה של שיטות ההטעיה וההסוואה בהן השתמש הצבא הסובייטי. למרות היקף הכוחות העצום שנטל חלק במתקפה הסובייטית, הצליח הפיקוד הסובייטי להשיג הפתעה טקטית מושלמת, ולהטעות את הפיקוד הגרמני ביחס ליעדי מתקפת הקיץ הסובייטית, וכתוצאה מכך השיג עדיפות מכרעת על כוחות האויב בצירי המתקפה העיקריים.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה החלה ב-22 ביוני 1944, בדיוק שלוש שנים לאחר תחילת מבצע ברברוסה. ה-OKW העריך שהמתקפה הסובייטית הבאה תונחת בחזית הדרומית, בשטח אוקראינה, ולכן ריכז כמעט את כל כוחותיו המשוריינים בגזרה זו. מתוך 22 דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר שהיו בחזית המזרחית, 18 הוקצו לשתי קבוצות הארמיות הגרמניות שהגנו על השטח שנותר בשליטה גרמנית בדרום ברית המועצות (קבוצת הארמיות דרום-אוקראינה וקבוצת הארמיות צפון-אוקראינה), ורק 3 נותרו בגזרה, שהוחזקה על ידי קבוצת ארמיות מרכז בבילרוסיה.

הסובייטים הטילו למערכה 200 דיוויזיות וכ-6,000 טנקים שהסתייעו בארטילריה מרוכזת כנגד 34 הדיוויזיות הגרמניות של קבוצת הארמיות מרכז. תוך פחות מחודש הם הצליחו להביס לחלוטין את הכוחות הגרמניים שניצבו מולם, לגרום להם מאות אלפי אבידות, ולשבות למעלה ממאה אלף איש.

ב-17 ביולי החלה החזית האוקראינית הראשונה, בפיקוד איבן קונייב, בביצוע מתקפה גדולה נוספת (מבצע לבוב-סנדומיירז'), שגרם לנסיגת הכוחות הגרמניים מהשטח שנותר בשליטתם בצפון-מזרח אוקראינה והביא את הסובייטים בסוף חודש יולי עד לנהר הוויסלה מדרום לוורשה. מבצע בגרטיון גם הביא לניתוקה וכיתורה של קבוצת ארמיות צפון הגרמנית באזור חצי האי קורלנד (בשטח לטביה של היום). מבצעים אלו אף יצרו את התנאים, שאיפשרו את החדירה הסובייטית לאזור הבלקן החל מסוף אוגוסט 1944.

התקדמות הסובייטים הואטה ונעצרה בעיקר כתוצאה מהתארכות קווי האספקה שלהם, והזרמת עתודות גרמניות חזקות להגן על ציר וורשה-ברלין. הסיוע הבלתי מספק שהעניק הצבא האדום לכוחות ארמייה קריובה במהלך מרד ורשה מעורר רגשות עזים ומחלוקות עד היום.

אחד הסיבות להצלחת המתקפה הסובייטית הייתה העובדה, שהפיקוד הגרמני נאלץ להעביר חלק מכוחות הפאנצר המובחרים שלו מהחזית המזרחית לאזור נורמנדי, כדי להדוף את פלישת בעלות הברית המערביות לצרפת שבועיים קודם לכן (6 ביוני 1944). עובדה זו איפשרה לצד הסובייטי להשיג עדיפות מספרית אדירה על הצד הגרמני ביחס של אחד לעשרה בטנקים ואחד לשבעה במטוסים בשלבים הראשונים של מבצע בגרטיון.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשוואה לקרבות אחרים במלחמה, היה המבצע הצלחה גדולה לסובייטים. אבידות הגרמנים עלו על שלהם פי 4 והם הצליחו לשחרר חלק גדול מהשטח שנכבש על ידי הנאצים בתוך חודשיים בלבד. היה זה אחד מהקרבות היחידים בין הסובייטים ומעצמות הציר שבו אבידות הגרמנים היו גבוהות יותר.

הוורמאכט לא יכול היה להתאושש מאובדן של כרבע נוסף מאנשיו בחזית המזרחית, שיעור הדומה לזה של סטלינגרד ומניתוק קבוצת הארמיות צפון ודרום, שהכריח אותן לסגת במהירות מברית המועצות.

מהלכי וסדר הכוחות במבצע בגרטיון