הסכם רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האולם במוזיאונים הקפיטוליניים, בו נחתם הסכם רומא

הסכם רומא, עליו חתמו ב-25 במרץ 1957 נציגיהן של שש מדינות: גרמניה המערבית, צרפת, איטליה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג, הוא הסכם הייסוד שעל פיו הוקם השוק האירופי המשותף. חשיבותו היא בראש ובראשונה כלכלית, בכך שהביא להורדה הדדית של מכסים ולשיתוף פעולה כלכלי מוגבר בין המדינות החתומות, ואלו שהצטרפו לאחר מכן. אולם מעבר לכך נודעה לו חשיבות כאחד הצעדים הראשונים בדרך לאיחוד המדיני הכולל של רבות ממדינות אירופה - האיחוד האירופי.

קדם להסכם רומא הסכם הייסוד של קהילת הפחם והפלדה האירופית, שנחתם בפריז ב-1951. שני ההסכמים, יחד עם הסכם נוסף שעניינו הקמת הקהילה האירופית לאנרגיה אטומית, נקראים לעתים באופן קיבוצי הסכמי רומא. הסכמים אלו תוקנו והורחבו ב-1992 עם חתימתה של אמנת מאסטריכט.

במרץ 2007 חגגו מדינות האיחוד האירופי חמישים שנה להיווסדו, מניין המצביע על תאריך חתימת הסכם רומא כראשיתו של האיחוד. [1]

בדומה למגילת העצמאות, גם הסכם רומא המקורי נחתם חגיגית על דף ריק, לאחר שהמדפיס הממשלתי האיטלקי לא סיפק במועד את המסמך, בן למעלה מאלף העמודים. [2]

חותמי ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]