Hepatitis D virus

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפטיטיס D)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgHepatitis D virus
PDB 1a92 EBI.jpg
מבנה תלת-ממדי של חלבוני דלתא נגיפיים
מיון מדעי
קבוצה: קבוצה V (נגיפי (-)ssRNA)
סוג: Deltavirus
מין: Hepatitis delta virus

נגיף הפטיטיס Dאנגלית: HDV, קיצור של Hepatitis D virus) הוא נגיף השייך לסוג נגיפי הדלתא (Deltavirus) אשר זוהה לראשונה בשנת 1977 באיטליה. הנגיף אינו יכול להתקיים באופן עצמאי משום שאינו מסוגל לחדור פיזית לתוך התאים עקב מחסור בחלבוני מעטפת ספציפיים אשר תפקידם להקשר אל הרצפטורים המתאימים על גבי תאים בגוף. זו הסיבה שהנגיף זקוק להפטיטיס B‏ (HBV) על מנת להדביק תאים, משום שהוא נעזר בחלבוני ה-HBs (חלבוני המעטפת) שלו על מנת להקשר אל הרצפטורים. בעקבות זאת ניתן לומר שההדבקה בנגיף ה-HDV מתרחשת על פי רוב במקביל להדבקה ב-HBV או זמן קצר אחריה.

דרכי הדבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיף הפטיטיס D אינו שכיח בקרב המדינות המפותחות כך שדרך ההדבקות המרכזית במדינות אלה היא בקרב צרכני הסמים על ידי שימוש במחטים מזוהמות. יחד עם זאת, הנגיף אנדמי לאגן הים התיכון ובמיוחד המזרח התיכון ואפריקה שמדרום לסהרה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיף ה-HDV מכיל גנום RNA דו גדילי חלקי מעגלי בעל מובן שלילי המכיל כ-1700 נוקלאוטידים. פרט לכך הנגיף מכיל שני חלבונים הקרואים "חלבוני דלתא". חלבונים אלה הם אנטיגן דלתא קטן (HDAg-S) ואנטיגן דלתא גדול (HDAg-L). סינתזת החלבונים נעשית באותה מסגרת קריאה בדומה לחלבוני המעטפת של הפטיטיס B היוצרת שני חלבונים זהים כמעט לגמרי מבחינת רצף חומצות האמינו פרט ל-19 חומצות אמינו הנוספות בקצה הקרבוקסילי של אנטיגן דלתא גדול. תפקידו של אנטיגן דלתא קטן בא לידי ביטוי בשלבים המוקדמים של ההדבקה בתור המשפעל של תהליך הרפליקציה של הנגיף בתא המאחסן, בעוד שתפקידו של אנטיגן דלתא הגדול הוא לדכא את הרפליקציה הנגיפית ולעזור בהרכבת החלקיק הנגיפי (אריזה לתוך הקפסיד). חלבון זה פעיל בשלבים המאוחרים של מחזור ההתרבות של ה-HDV.

הדבקה ומחזור ההתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגיף זקוק לחלבוני המעטפת של HBV כדי לחדור אל תוך התאים ולהדביקם. מיד לאחר החדירה מנצל הנגיף את האנזים RNA פולימראז התאי באמצעות אנטיגן דלתא קטן על מנת שזה ישכפל עבורו את הגנום. כאן חשוב לציין שפעילות מעין זו חריגה ואינה אופיינית בטבע, מפני שהאנזים RNA פולימראז המצוי בתאים הוא מסוג DDRP) DNA dependent RNA polymerase), כלומר אנזים שבונה גדיל RNA על סמך תבנית DNA, אולם ככל הנראה הנגיף גורם לאנזים להיות מסוג RNA dependent RNA polymerase - RdRP, כלומר לסנתז גדיל RNA חדש מתבנית RNA קיימת (שהיא הגנום הנגיפי). ה-RNA פולימראז מסנתז מולקולת RNA ארוכה אשר מורכבת מיחידות RNA החוזר על עצמו מספר רב של פעמים הקרוי קונקטמר. בשלב הבא הנגיף משתמש באתרים הקטליטיים המצויים על גבי ה-RNA שלו עצמו הקרואים ריבוזים (Ribozymes) אשר חותכים בין היחידות החוזרות של הקונקטמר ויוצרות בכך מולקולות RNA נפרדות הנארזות בשלב האחרון לתוך הקפסיד בעזרת אנטיגן דלתא גדול.

פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטיטיס D
שם בלועזית Hepatitis D
ICD-10
(אנגלית)
B17.0, B18.0
ICD-9
(אנגלית)
070.31
DiseasesDB
(אנגלית)
5792
MeSH
(אנגלית)
D003699

הדבקה ב-HDV במקביל להדבקה ב-HBV היא לרוב הדבקה קשה הרבה יותר מהדבקות ב-HBV בלבד. כתוצאה מכך מתפתחת לרוב מחלה חריפה אשר עלולה לגרום לסיבוכים אשר כוללים בין היתר כשל של הכבד, שחמת הכבד ובמקרים מסוימים סרטן. עם זאת חשוב לציין שהסיכוי להיהפך לנשא כרוני של הנגיף הוא יחסית נמוך בהשוואה להדבקות בנגיף זמן קצר לאחר ההדבקות ב-HBV.

אבחנה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות והנגיף זקוק להפטיטיס B על מנת להמשיך להדביק, חולים אשר ידועים כנשאים כרוניים של HBV או כאלה שנמצאים בשלב האקוטי של מחלת הצהבת הנגרמת מ-HBV סביר להניח שידבקו גם בהפטיטיס D. האבחנה הראשונית תצביע על נוכחות חלבוני המעטפת HBs יחד עם עליה חדה ברמות נוגדני IgM כנגד חלבוני הדלתא של HDV בדם. כעבור פרק זמן מסוים ניתן יהיה לאתר גם RNA ויראלי על ידי ביצוע RT-PCR.

הטיפול היעיל ביותר כנגד הפטיטיס D הוא מיגור הפטיטיס B ובמקרים קשים של המחלה ניתן להשתמש באינטרפרון אלפא כתרופה נגד ה-HDV. מתן החיסון הסטנדרטי כנגד הפטיטיס B ימנע הדבקות עתידיות ב-HDV.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.