הפסקת האש של מודרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הספינה אגממנון במפרץ מודרוס בשנת 1915

הפסקת האש של מודרוס (טורקית Mondros Mütarekesi, אנגלית Armistice of Mudros) סיימה את מצב הלחימה במלחמת העולם הראשונה בין האימפריה העות'מאנית לבין מדינות ההסכמה, ביום 30 באוקטובר 1918. ההסכם נחתם בין שר הימייה העות'מאני חוסיין ראוף אורביי (Hüseyin Rauf Orbay) לבין האדמיראל הבריטי סומרסט גוף-קאלת'ורפ (Somerset Gough-Calthorpe) על סיפונה של אוניית הצי המלכותי הבריטי אגממנון עת עגנה בנמל מודרוס שבאי למנוס ביוון.

לפי ההסכם מסרו העות'מאנים למדינות ההסכמה את כל כוחותיהם שמחוץ לאנטוליה, ובנוסף הוסכם כדלקמן:

  • למדינות ההסכמה ניתנה הרשות להחזיק עמדות תצפית ושליטה לאורך מצרי הבוספורוס והדרדנלים.
  • ניתנה להן הזכות לכבוש את שש הנפות המיושבות בארמנים באסיה הקטנה במקרה של "הפרת הסדר".
  • הן הורשו לתפוס "כל נקודה אסטרטגית" במקרה של איום על ביטחונן.
  • הצבא העות'מאני פוזר, ונמלי טורקיה, מסילות הרכבת שלה ונקודות אסטרטגיות נוספות הפכו לנגישים לשימושן של מדינות ההסכמה.

כפועל יוצא מההסכם, ויתרה האימפריה העות'מאנית על כל חזקותיה מחוץ לאסיה הקטנה, על אזור ים השיש והמיצרים המוליכים אליו ועל כל הישגיה בקווקז, כך שלמעשה שבה למצבה באזור זה כפי שנוסח בקונגרס ברלין. משמעותה של נוכחות צבאית של מדינות ההסכמה בבוספורוס הייתה כי הבירה איסטנבול הייתה נתונה למעשה לכיבוש זר.