ויקיפדיה:הטילדה הרביעית/25/ההרפתקה בפיתוח ערכים
 |
|
איפה המקום לסיפורי גילוי מדהימים? The unfolding story? כמעט בכל פעם שאני ניגש לערך חסר, עם דעותיי הקדומות, אני מגלה דברים מדהימים המשנים את המבט. אני מתעצבן כאשר מחליטים שהמקורות שלי לא אמינים, ורק אחר כך מגלה בעקבות זאת רשימה שלמה וחדשה של גילויים שמובילים אותי הלאה. סיפורי הגילויים מעניינים לכשעצמם, ואין מקום בתוך הוויקיפדיה/ויקימדיה לספר אותם. הם חבויים בתוך ה"גרסאות". למשל בעריכותיי האחרונות: סיפורה של העיירה לנצוט. 'לנצוט' התחילה בתור ניסוי כתיבה (רציתי לבדוק שימוש בתבנית עיר ותרגמתי מאנגלית), ובעקבות בקשה, ולאחר מכן בסיועה של רווית, הוא הפך לערך. התבוננתי בערך, ולא גיליתי מידע לגבי היסטוריית היהודים שם. היו רק כמה מקורות לא מספקים ותו לא; טיולי "מסע פולין" מימינו אנו וכמה עדויות של אנשים שחוו כילדים את מוראות השואה, אך לא ידיעה היסטורית מדויקת. אין שמות, אין תאריכים משמעותיים, אין סיבות (ואין מקורות). אפילו אתר "קישורי שטעטל" לא הכיל מידע ממשי או איזו תמונה ישנה. את מי מעניין לראות שלט מודרני עם שם העיר? עם תחילת המסע למציאת מקורות, מצאתי ב-YouTube קטע וידאו פולני עם הכיתוב "בית הקברות היהודי". בסרטון רואים אדם ההולך בין בתים ומצלם חצרות ריקים וישרים. סרטון אחר של בחור צעיר מראה עזובה וגרפיטי בעיירה יפהפיה לכאורה. אינני מבין את דבריו. סרטון שלישי מראה קבוצת כדורסל מהעיר סוקאל מתחרה נגד לנצוט (מצחיק - עד עכשיו תמיד חשבתי במונחים של אדמוריים לגבי המקומות הללו). התרגומים בשפות הרבות, כולל צרפתית וסינית, אינם מוסיפים מידע. רווית מסירה את הקישורים לסרטונים מהערך ("יוטיוב פוגעת בזכויות יוצרים") - עוד נספיק להתווכח על זה. לא ראיתי, אך אני מניח שהיא גם מחקה את התאריכים העבריים. גם על זה נדון. מהשם הגרמני של המקום אני מגיע ליומניו וזכרונותיו של אלפרד פוטוצקי, אדם שהציל את מבנה בית הכנסת וניסה להציל את יהודי העיר. משם לוויקיפדיה האנגלית על בית הכנסת, ומשם למקור עברי על אותו בית כנסת, המפנה לספר הזיכרון של העיירה. הפעם הקישור פועל, אך מביא רק תרגום ראשי הפרקים וצילום השער. רגע, בצילום השער מופיע השם בצורה 'לאנצוט'. מסתבר שזהו המפתח. אינספור מקורות באנגלית ובעברית נפרשים בפני ברגע שהכיתוב הזה נרשם. כולל ספר הקהילה ומקורות אחרים משלימים, סותרים או מדויקים יותר. עכשיו ברורים המקורות של כל האתרים האחרים, כולל הערך באנגלית ובפולנית. המספרים כעת בדוקים: כ-900 מיהודי העיירה שרדו - הספירה כוללת נשים ילדים. במרשם האוכלוסין, טרם המלחמה, שכלל בתי אב בלבד, היו 2750 איש. יש תמונות וסיפורים ומורשת וקהילות. יש את העוינות שלאחר השואה ונטישת יהודים. יש את סיפורו של "מקומי" - שאסור היה לו לחשוף את יהדותו בפולין הקומוניסטית. "חובב עתיקות", חבר המועצה ששימר את בית הכנסת. רק שני דברים עדיין חסרים: גישה לספר הזיכרון המקוון וגורלם של 30 ההרוגים האחרונים, שרידי הגירוש בגטו שיניאווה. כעת הסיפור הוביל לסיפורה של שיניאווה (שינאווא), אך שם אני במבוי סתום. ההקשר באנגלית ובעברית, בכל המקורות, למה שאירע בשיניאווה, אפילו בסיפורי ניצולים, מועתק מהמקור בספר הזיכרון של יהודי לאנצוט. אין תאריך. אין מידע נוסף. אך אני בטוח שההמשך יתגלה. מלחמת פתעיותר מעניין כשיש מלחמה. כמעט תמיד כשאני נקלע למלחמה - אני מופתע. אני לא הולך לרשום דברים בשביל מלחמה. טוב, לא מדויק. לפעמים דברים מקפיצים אותי, ואני משנה ערך מתוך ידיעה שאני הולך נגד הדעה של הכותב המקורי, וצפוי לתגובה חריפה, אבל בדרך כלל ערכים שאני גאה בהם ועובד עליהם באופן נרחב הם כאלו שהם חדשים לגמרי או חסרי תוכן ממשי (קצרמר או מאמר קצר של אנונימי). בזמן עבודה על ערכים אלו, אני נתקל לא פעם בהודעות מסוג: "מחקנו את הערך שלך. הוא לא ראוי. התעסק במה שאתה מבין". בדרך כלל אני לא יודע שאני פועל בתחום לוהט. חקרתי ופיתחתי ערך, והנה מתגלים סודות אפלים.
כך קרה בוויקיפדיה בשפה אחרת לגבי פרדיננד מגלן - האיש שניסה לסובב את העולם, כשמתברר שלגבי המסע שלו יש אתרי אינטרנט במדינות בהם ביקר (בעיקר באיים אך גם בדרום אמריקה) המציירים אותו ואת הנוצרים שאיתו כחבורת ימאים רוצחים ונואפים בעלי יחס מתנשא לאוכלוסיה המקומית שהם "גילו", ושבסופו של דבר נרצח באופן לא מפתיע. עוד מתברר, שהאדם הראשון שסבב את העולם היה אחד הימאים מבני איי התבלין שהצטרף למסע מחצי האי האיברי כמתורגמן, והגיע בחזרה לביתו באיי התבלין (הפילפינים) באוניה היחידה ששרדה מהמסע. ויקיפדים שמרנים נלחמים על מגמתיות המידע. לאחר שעות ויכוח, בדיקה מחודשת והבאת מקור והוכחות, אני מתחיל לתפוס צד - על אף שאני נמצא בצדו השני של העולם. כמובן שהעדכונים באתר בעברית לא לוו בשום מלחמה וויכוחים, אך יש קוראי ספרדית צרפתית ואנגלית שעדיין כואבים את העלבון! יצירה מתוך כאבכשנוגעים בנקודות הכואבות - אז כולם קופצים, וכשמגיעים לדברים "לא נעימים" או "לא מקובלים" - אז אפשר לצפות להתנגדות משמעותית. כמעט אף פעם לא ידעתי שאני מתקרב לאזורי משבר. החוליה הראשונה בשרשרת ההגעה לנושא המורכב הייתה הערך על המזרחן אליעזר (פאול) קראוס. תחילה מתוך נבירה מקרית לחלוטין בנושא מזרחנות, נגלה בפני סיפורו האישי המדהים של האיש, אשר נדחה מהאוניברסיטה העברית, עם הדעות המעניינות ביותר לגבי התנ"ך (למשל, שהוא כולו כתוב באופן לירי וסימבולי - על מנת להיקרא בעל פה. דעה דומה לדעותיו של קאסוטו). תחילה יש לי חשד כבד מאופן הכתיבה לגבי מותו, שמדובר בהתאבדות או רצח. חיפוש נוסף והסיפור מתחיל להיחשף. יש הטוענים שהתאבד. חברו הקרוב ומאוחר יותר גיסו - ליאו שטראוס, פרופסור רב השפעה בארה"ב בטוח עד סוף ימיו שמדובר ברצח על רקע לאומי בידי שני ערבים לבנונים. יש בסיפור גם אשה ישראלית מפורסמת הממשיכה להתגורר במצרים עד שנות ה-60 (!), ומלמדת בארצות הברית את התורות היווניות. מכאן אני מגיע למקורות החכמה היוונית, שמשום מה פרופסורים יהודים יוצאי גרמניה מתמקדים בו בעקבות כתבי הרמב"ם. ומשם אני מגיע למורם ומנהיגם: משה מנדלסון (ובלשונם מנדלזוהן). ומכאן בחזרה לגיסו של קראוס, פרופסור ליאו שטראוס ולנושא הניאוקונים. מסתבר שיש קבוצת נאוקונים - המואשמים על ידי העיתונות האמריקנית וברחבי האינטרנט בקונספירציה חובקת עולם, באופן מאוד לא שונה מהפרוטוקולים של מקיאבלי - ומדובר בקבוצה שעיקר חבריה יהודים! מתברר שזו לא תמונת דמה, המצאה או זיוף, אלא שמדובר באמת לאמיתה!! באמת יש קבוצה של "יהודי מחתרת" בצמתים חשובים של העולם. הצד השווה של הניאוקונים - שהם תלמידי ליאו שטראוס ודעותיו. באופן פשטני - דעתם היא שלארצות הברית, למרות היותה "ליברלית ופתוחה", יש את החובה ולא רק הזכות לרדוף את אויביה, אם אותם אויבים נאמנים לאידיאולוגיה חובקת עולם שבראשה עומדת עריצות. בתו המאומצת של ליאו שטראוס (שהיא למעשה בתו של פאול קראוס), מתברר, חיה וקיימת, ומשמשת פרופסור מכובד בארצות הברית. היא מרחיקה את אביה מכל תמיכה ב"תלמידיו" ו"ממשיכה את מורשתו". היא מגינה על שמו של אביה החורג, תוך הבהרה: אבא התכוון אך ורק למלחמה נגד הקומוניזם והנאציזם כאידיאולוגיות "רוצחות המונים". הוא לא תמך בכל מלחמה שארצות הברית עשתה נגד כל מדינה שהיא בכל האמצעים. אבא היה "בעד הקבוצות הקטנות והחושבות, ויותר מכל סלד מפתרונות המוניים וגרוטסקיים" (ציטוט מזכרוני). לא להסתבך מחוץ למים הטריטוריאליים שלנועזבתי את הנושא אך הנושא לא עזב אותי. במחקר שערכתי בנושא זיהום רעש ושמירת טבע בוויקיפדיה האנגלית, הגעתי לאדם בשם עאדיל נג'אם. ראיתי קישור ריק עם שמו. קראתי מעט עליו באינטרנט והחלטתי להשלים את החסר. בעיקר מצאה חן בעיניי הגישה שלו בדבר שיתוף האוכלוסיה ואמונותיה על מנת לשמור על הטבע. התברר שכתבתי על חבית של חומר נפץ, ואני מקווה מאוד שאין מעטפות נפץ בדרך אלי. מסתבר שהוא דמות פוליטית מאוד - איך לא יהיה? אמריקני, ליברל במידה מסוימת, אוהד ארצו, ואפילו דתו, אך לא את הקיצוניות - וקיצוניות אצל חלק מהמוסלמים בפקיסטן זה לא רק צעקות "שאבעס". במידה מסוימת הוא רומז לכך שהוא בעד ישראל, אך בה במידה שהוא גם עוין אותה. עיקר התעסקותו - לפני רצח בנזיר בהוטו - התנגדות לפצצת האטום. נכנסתי לקלחת שלא צפיתי כלל. הייתי צריך להבין שהעובדה שהערך כבר נמחק בעבר, מעידה על בעייתיות. הנקודה היתה שהסיבה למחיקה הקודמת הייתה שהמידע קלוש. מחקו את הערך. כשניסיתי להתגונן, התברר לי להפתעתי שאכן כל העיתונות והמופעים בטלוויזיה, אפילו אלה באו"ם, שהבאתי כהוכחה לחשיבותה של האישיות המדוברת, נגועים בסוג מסויים של קידום עצמי - ויש בהם יסודות של העתקה האחד מהשני. בהמשך שמתי לב שהדבר נכון כמעט לגבי כל מידע שיש לנו, בכל נושא. בכל תחום המידע עובר התפתחות בתהליך של שעתוק, שכפול ומוטציה. לא ברור לי איך הצלחתי, אבל בסופו של דבר כנראה שפרטתי על מיתר נכון. נערכה הצבעה, וכיום אפשר לראות את הערך באנגלית Adil Najam, קצוץ כנפיים ומדויק מאוד. לדוגמה, הוא לא "חתן פרס נובל", אלא חבר בגוף בן 1500 איש שזכו יחד עם אל גור באותו פרס. יהודים בלב הענייןתוך נבירה לגבי עאדיל נג'אם, הוכנסתי בעל כורחי בחזרה לוויכוח בנושא הנאוקונים, והפעם עם נגיעות למדיניות ארצות הברית בהודו, בפקיסטן ובדרום מזרח אסיה. בתדהמה ובהשתאות קראתי וראיתי את הטענות של כריסטופר היטצ'נס(מומלץ לקרוא את הערך באנגלית) לגבי חלקו המרכזי של הנרי קיסינג'ר בהפצצות על קמבודיה, בטבח ההינדים בבנגלדש ובטבח במזרח טימור משחזרתי לנאוקונים, ולליאו שטראוס בפרט (ותוך קריאת טקסטים של המזרחנים והספרות היוונית שהתגלתה), התחלתי להתעניין במקומם של יהודים בכלל בפוליטיקה העולמית, במדע ובכלכלה. כך התחלתי ב"קריירה" של נבירה בעקבות אישים משפיעים ומדענים יהודים. אחרי גילויים רבים, כמו למשל שדאגלס הופשטטר הוא אכן קרוב של משפחת הופשטטר מחנות מכונות הכתיבה ברחוב שטראוס בירושלים, אני חוזר (ראשון מסביב לעולם) לפאול קראוס, לגלות שבתו המאומצת חיה, ושצדקתי לגבי הרמזים לגבי התאבדותו, ושצדקתי בתחושות שלי שאולי זו לא היתה התאבדות אחרי הכל, כפי שליאו שטראוס התעקש כל חייו. ולבסוף גם קראתי מחדש את קאסוטו, וגיליתי שיש דברים (אפילו רבים) בגו בעניין התיאוריות של קראוס. אני כותב ומקבל תגובות מהאנשים הקרובים. "בתו" של שטראוס (היא היא, המאומצת מקראוס) כותבת תגובה ומבהירה דברים. הנאוקונים התלבשו על "מורם ורבם" - כשהוא בכלל התנגד לכל משטר "איזם" ענק ומגלומני - כשבזמנו בעיקר התנגד לקומוניזם ולנאציזם, אשר ראה בהם אותו דבר. ואם אסטה בכי הוא זה מעובדות מוכחות ובדוקות, בעיקר בערכים מרכזיים שמקבלים כניסות רבות - עלי לצפות להתקפה. לעתים נדירות יהיה זה רק בקשה להוכיח את דבריי. בדרך כלל זו תהיה דחייה מוחלטת, לפעמים גם מנומקת. תחום ישראל והמסורות שלויש את המאמרים בתחומים הקרובים אלי ואל עמנו. למשל אוסף המקורות העצום והמגוון בעניין תחום נחלת זבולון. אופס. אסור להגיד 'נחלת זבולון' כי היא לא היתה ולא נבראה, כמו שלא נשמע מעולם קולה של דבורה בשירה. בכלל, שואל את עצמו הוויקיפד שאינו מתמצה בסיפור זבולון והשפעתו על הציונות - את מי זה מעניין? למה זה אנציקלופדי? ככל שעובר הזמן אני מגלה יותר ויותר חומר רב ומרתק בתחום. והכל התחיל כשהתעוררה תהייה בזמן התבוננות בערך קצרמצר (לא, זו לא תקלדה) ובו מפה ללא הסבר, שהראתה את נחלת זבולון ללא גבול ימי כלל! ביקור בבית הקפה "קפה קפה" ביהוד ובמדפים מלאי אבק בספריה העירונית הריקה של בית שמש, הציג בפניי אסופה גדולה של ספרים בעניין המורשת הימית המתחדשת והמיתית של ראשית הציונות, ומקומו האגדתי של "זבולון" במורשת מתחדשת זו. אחר כך בימי ראשית המדינה - חזון הימאים היהודים, ספינות המעפילים, צים ועוד. דגל המדינה צבוע בתכלת - צבעו של החילזון, וסרטים המציגים את העם הפיניקי מספרים על "האמנות הסודית של זקני זבולון" (כפי שעולה מן המדרש). תקצר היריעה מלספר את מלוא סיפורו של החילזון הקטן והמאבק על תחייתו - "אחת לשבעים שנה", פרנסתם של בני השבט. גם ויכוח שיש לנו עם הנוצרים מובלע בתוך העניין, ופחות קשה, אך נוכח, עם הקראים. ולבסוף - כמעט שכל הכתוב נמחק "מחוסר עניין לציבור". כמובן שזכותו של החילזון הטמא והקטן עמדה לו, ורוב הדברים השתמרו. טרם נעשה מחקר התפתחותי לגבי התאמת הצבע - ושמא כהסתגלות לסביבה של אצות כחוליות קדומות. כך, למיטב ידיעתי, עדיין לא ברור מקור צבע השמים והים, ומי משפיע על מי. |
