צים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ZIM" מפנה לכאן. לערך העוסק בפורמט קובץ, ראו ZIM (פורמט קובץ).
צים
ZimLogo.jpg
סוג: חברה ציבורית
שנת הקמה: 1945
חברת אם: החברה לישראל
אנשי מפתח: ניר גלעד[1] – יו"ר

רפי דניאלי – מנכ"ל

מוצרים עיקריים: הובלת מטענים ימית בינלאומית
www.zim.com
דגל שבעת הכוכבים של צים
קדמה, האונייה הראשונה של צים, 1947
א"ק ציון על גבי בול ישראלי מסדרת "ספנות בישראל", בעיצוב מרים קרולי, 1958

צים, ובשמה המלא צים שרותי ספנות משולבים בע"מ, היא חברת ספנות ישראלית הנמנית עם עשרים החברות הגדולות בעולם בתחום ההובלה במכולות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה וביסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צים חברת השיט הארץ-ישראלית בע"מ הוקמה ב-7 ביוני 1945 על ידי הסוכנות היהודית, שהחזיקה ב-44% מהון המניות, ההסתדרות – ב-45%, והחבל הימי לישראל – ב-11%. בין הדוחפים להקמתה של חברת ספנות לאומית במדינה שבדרך ניתן למנות את דוד בן-גוריון ואת דוד רמז, לימים שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל. ראשי היישוב חתומים על מסמך הבקשה לרישום החברה במרשם החברות המנדטורי.

שם החברה הוצע על ידי דוד רמז[2], שר התחבורה הראשון, לפי פסוק מהמקרא: "וְצִים מִיַּד כִּתִּים, וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר; וְגַם-הוּא, עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד', כד'), ומפרש רש"י "וצים – ספינות גדולות". גרסה אחרת גורסת כי השם צים הוא ראשי תיבות של "צי ימי מסחרי‏[3].

כיוון שבמהלך מלחמת העולם השנייה ירדו למצולות כשני-שליש מאוניות הסוחר בעולם[דרוש מקור], החיפוש אחר אוניות ארך זמן, ורק ב-1947 נרכשה האונייה הראשונה של צים, בשותפות עם חברת "האריס אנד דיקסון" שמושבה בלונדון – ה"קדה", שופצה ושמה שונה ל"קֶדְמַה". קדמה הגיעה ארצה בקיץ 1947.

עם קום מדינת ישראל שונה שם החברה ל"צים חברת השיט הישראלית בע"מ".

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה המרכזית של החברה בשנים הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עולים ופליטים לארץ ישראל.

כמה מאוניות "צי הצללים" – אוניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לצים לאחר קום מדינת ישראל (לאחר שלב ביניים בו טיפלה באוניות חברה בשם "אוניות וספינות", שהתמזגה עם "צים"), בהן היו אוניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשם הובלו על ידי הבריטים. צוותי האוניות שמרו על כושר השיט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הן לצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות. במקביל רכשה החברה אניות נוסעים נוספות, לרוב מיושנות, בהן "נגבה", "ארצה" ו"גלילה".

בעת מלחמת העצמאות סיפקה החברה קשר ימי והובילה מזון, ציוד צבאי וסחורות בתקופה בה אניות זרות לא פקדו את נמלי ארץ ישראל.

ב-1953 החלה צים בתהליך בנייה והתרחבות במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. צים בנתה 36 אניות חדשות, דבר שאפשר הרחבה דרמטית של הצי והיקפי הפעילות.

בשנות החמישים והשישים היו אניות הנוסעים תחום הפעילות הבולט של צים, לצד התרחבות מתמדת של קווי המטענים. אניות הנוסעים היו אמצעי תחבורה נפוץ לפני הופעתה של תחבורה אווירית זולה, והיו פופולריות גם לצורכי תיירות ונופש. לצים היו קווים קבועים בים התיכון ומאוחר יותר לארצות הברית וממנה. חלק מאוניותיה הפליגו ל'קרוזים' לאיים הקריביים בעונת החורף. ב-1964 הסתיימה בנייתה של אוניית הפאר "שלום", שהפכה תוך זמן קצר לכישלון כלכלי שסימן את סופו של עידן אוניות הנוסעים בצים.

אונית המכולות "צים ברצלונה" עוגנת ברציף בחיפה

בשנות ה-60 החלה צים להפעיל אניות מתמחות כמו אניות צובר, אניות קירור ומכליות דלק. תחום פעילות חשוב של החברה היה הובלת נפט איראני לישראל ומוצרי נפט מעובדים מישראל לאירופה. בשנות השבעים הוקם שרות המכולות של "צים", והחברה הזמינה שש אניות – דור ראשון של אניות מכולה מתמחות. "צים" הייתה מחלוצות ההובלה במכולות, ובהדרגה הפך ענף ההובלה במכולות לתחום הפעילות המרכזי של צים. בתחום זה נמנית צים, מאז שנות השמונים של המאה העשרים, על עשרים החברות הגדולות בעולם.

בשנת 1981 פקד אסון ימי את החברה כאשר האנייה "מצדה" אבדה בסערה.

בראשית שנות ה-80, תקופת שפל בספנות העולמית, עמדה "צים" בפני משבר ועל סף התמוטטות, אך הצליחה להתאושש לאחר צעדי הבראה. בשנות התשעים בנתה החברה 15 אניות מכולה בגרמניה.

ההפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונייה של צים בנמל סנט לואיס, 2008

בינואר 2004 המדינה מכרה את אחזקותיה בצים לחברה לישראל מקבוצת האחים עופר, תמורת 115 מיליון דולר, המשקף שווי של 236.6 מיליון דולר. בעקבות המכירה נשמעה ביקורת חריפה מצד גורמים רבים בטענה שצים נמכרה במחיר נמוך בהרבה משוויה‏[4][5]. לאחר ההפרטה שונה שם החברה ל"צים שרותי ספנות משולבים בע"מ".

עם העברת השליטה לאחים עופר, עידן עופר התמנה ליו"ר הדירקטוריון, וההנהלה החדשה התוותה לצים מגמה של התרחבות מהירה. בספטמבר 2004 צים חתמה על עסקה עם זודיאק, במסגרתה היא מכרה לזודיאק שתי אוניות וחכרה את אותן האוניות חזרה לתקופה של 6 שנים‏[6]. באוקטובר צים חתמה עם עופר ספנות וזודיאק על הסכם משותף לרכישת 8 אוניות ממספנה בסין ועוד 4 ממספנה ביפן, בעלות כוללת של 820 מיליון דולר. מכיוון שעופר ספנות וזודיאק שתיהן חברות פרטיות בבעלות האחים עופר ומכיוון שהקנייה בפועל הייתה מזודיאק, עסקה זאת הוגדרה כ"עסקת בעלי העניין הגדולה בתולדות הבורסה בתל אביב". מתוך 12 האוניות, צים רכשה בעלות מלאה על ארבע מתוכן, ארבע בבעלות משותפת עם עופר ספנות, אותן התחייבה לחכור לתקופה של 10 שנים, ועוד ארבע בחכירה לתקופה של 10 שנים‏[7]. ב-2006 צים ועופר ספנות חתמו יחדיו על חוזה לקניית שמונה אוניות מכולה חדשות ממספנה בטיוואן בעלות של כמיליארד דולר‏[8]. ביולי ובאוקטובר 2007 צים חתמה על שתי עסקאות עם עופר ספנות במסגרתן היא מכרה את חלקה באוניות הללו לעופר ספנות, התחייבה לחכור אותן חזרה לתקופה של 12 שנה החל מ-2010-2011, ובסיום התקופה לרכוש שוב 50% מהבעלות עליהן‏[9].

אולם ב-2008 שוק הספנות העולמי נכנס להאטה חריפה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, ועקב כך החברה לישראל הודיעה כי התוכנית האסטרטגית של צים "אינה בת יישום בתנאי השוק הקיימים"‏[10], וצים ביטלה את הסכם קניית האוניות ממספנה בטיוואן‏[11]. המשבר הרע משמעותית את מצבה הפיננסי של צים, והיא נאלצה להשבית חלק ניכר מהצי שלה, כשבאותו הזמן היא ממשיכה לחכור אוניות מעופר ספנות ומזודיאק‏[10][12][13]. ב-2009 צים נאלצה לבקש הסדר חוב עם נושיה, והחברה לישראל נאלצה להזרים לה כספים כדי למנוע מצים לפשוט רגל.

מבנה החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הבעלות של צים השתנה במהלך השנים, בעיקר עם כניסתה של החברה לישראל להנהלת חברה. עד שנת 2003 התחלקה הבעלות על צים כמעט שווה בשווה בין החברה לישראל לממשלה. לאחר רכישת החברה לישראל על ידי קבוצת האחים עופר, הואצו הצעדים לקראת הפרטת החברה, והיא בוצעה בסופו של דבר בינואר 2004. לאחר ההפרטה שונה שם החברה ל"צים שרותי ספנות משולבים בע"מ".

מדינת ישראל מחזיקה ב"מניית זהב" בצים, המונעת את מכירתה ללא אישור ממשלתי. כמו כן החברה מחוייבת להחזיק לכל הפחות 11 ספינות שתפקודנה את חופי ישראל בכל אירוע קיצון. במהלך שנת 2014 נעשו נסיונות למשא ומתן בין החברה לממשלה לוויתור על מניית הזהב‏[14].

המטה הראשי של החברה בארצות הברית הועבר בשנת 2001 ממגדלי התאומים בניו יורק לנורפוק בוירגיניה, וזאת מספר חודשים לפני פיגועי 11 בספטמבר.

בראש החברה עומדים מנהלה הכללי רפי דניאלי וניר גלעד, יו"ר הדירקטוריון. זאת, לאחר פרישתו של עידן עופר מתפקיד יו"ר הדירקטוריון בשנת 2009.

מידע סטטיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיבולת מכולות כוללת (אוניות בבעלות צים ואוניות חכורות): כ-240,000 מכולות TEU.
  • מספר TEU שהובלו: יותר מ-2 מיליון (בשנת 2006).
  • צי אוניות: כ-100 אוניות בתפעול, 25 בבעלות מלאה או חלקית, מתוכן 13 אוניות Panamax מתקדמות בעלות קיבולת של 4,900 מכולות '20, שנוספו לצי בשנת 2004. בשנים הבאות מתוכננת קניה של עוד 20 אוניות חדשות, כולל חמש אוניות מכולה ענקיות בעלות קיבולת של 10,000 מכולות '20, וארבע אוניות מכולה בעלות קיבולת של 8,200 מכולות '20, בהשקעה של יותר מ-2 מיליארד דולר.
  • מכולות: יותר מ-470,000 מכולות מסוגים שונים.
  • סוכנים: לצים כ- 120 סוכנים במדינות בעולם כולו.
  • נמלי יעד: כ-180 נמלי יעד ברחבי תבל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מישל אודי, ניר גלעד יחליף את עופר בראשות דירקטוריון צים, באתר ynet‏, 1 בדצמבר 2009
  2. ^ אודות צים > היסטוריה > מקור השם "צים" והדגל, באתר האינטרנט של החברה
  3. ^ ספר הכלכלה היישובית בהוצאת הוועד הלאומי, פרק "התחבורה הימית"
  4. ^ פנייה למבקר המדינה לחקור את מכירת צים לחברה לישראל: "נמכרה בחמישית משוויה האמיתי", באתר הארץ, 19 בינואר 2004
  5. ^ ליאור ברון, מוכרים בזול, באתר nrg‏, 8 במאי 2005
  6. ^ צים מוכרת שתי אוניות ב-70 מיליון דולר, באתר ynet‏, 12 בספטמבר 2004
  7. ^ "אם רכישת האוניות לא תאושר, סמי עופר ירוויח 105 מיליון דולר", באתר TheMarker‏, 15 בנובמבר 2004
  8. ^ צים רכשה מיונדאי 8 אוניות מכולה ב-1 מיליארד דולר, באתר ynet‏, 3 ביולי 2006
  9. ^ החברה לישראל בע"מ, דו"חות כספיים ליום 30 בספטמבר 2007, באתר הבורסה
  10. ^ 10.0 10.1 סמי עופר הפליג – צים נשארה מאחור: האוניות שסמי עופר מכר לצים מושכות אותה למצולות הים, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2008
  11. ^ עופר ספנות נחלצת לעזרת צים; תשלם רבע מהקנס בגין ביטול הזמנת 6 האניות, באתר כלכליסט, 30 באפריל 2009
  12. ^ משפ' עופר (כמעט) תמיד מרוויחה, באתר גלובס, 13 בספטמבר 2009
  13. ^ אלי ציפורי, ‏הטריק של עידן עופר, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2009
  14. ^ ליאור גוטמן, מניית הזהב בצים: עדיין אין החלטה, באתר כלכליסט, 20 במאי 2014