פרדיננד מגלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרדיננד מגלן (Ferdinand Magellan)
פרדיננד מגלן
לאום	פורטוגזי
תאריך לידה	1480
מקום לידה	Badajoz ספרד
תאריך פטירה	27 באפריל 1521
מקום פטירה	האי מַקְטאן, הפיליפינים
שנות פעילות	1521-1505
מספר מסעות	2
גילויים בולטים	מצר מגלן, ארץ האש, מסע סביב כדור הארץ
אזורים שחקר	האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס השקט
מידע על חייו

פרדיננד מגלן (פורטוגזית: Fernão de Magalhães, אנגלית: Ferdinand Magellan‏; 3 בפברואר 1480 - 27 באפריל 1521), מגלה ארצות. האירופאי הראשון שהגיע לאיי התבלין שבאינדונזיה על ידי הפלגה מערבה, כמו גם האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו.

תוכן עניינים 1 בפורטוגל 2 בשירות ספרד 3 המסע להקפת העולם 4 מותו של מגלן 5 הקפת העולם 6 תגליות המסע

[עריכה] בפורטוגל

נולד באביב של 1480 כפרנאו דה מגאליַאֵש (פורטוגזית: Fernão de Magalhães, להאזנה (מידע · עזרה)) בעיר קטנה בצפון פורטוגל בה אביו כיהן כראש העיריה. בגיל 10 נפטרו הוריו, ואחרי שנתיים עבר לשרת בחצר המלוכה של ז'ואו השני בליסבון, שם השלים את חינוכו, התעניין בייחוד בגאוגרפיה ואסטרונומיה, וקיבל הכשרה כלוחם וספן.

בשנת 1505 נשלח להודו בהפלגה שנועדה להביא לשם את המשנה למלך פרנסיסקו דה אלמיידה, כמו גם ליסד בסיסים צבאיים לאורך הדרך. במהלך המסע הם היו מעורבים גם בלחימה בטנזניה של היום. ב-1506 השתתף במשלחת שהפליגה לאיי הודו המזרחית כדי לחקור את "איי התבלינים" (איי מלוקו שבאינדונזיה של היום). ב1510 הפך לרב חובל, אולם בגלל הפלגה ללא רשות, הודח, והוחזר לפורטוגל.

ב-1511 נשלח למרוקו, שם נפצע בעת קרב נגד הכוחות המוריים, על כך זכה במדליות. אולם הוא הואשם בסחר בלתי חוקי עם המורים המוסלמים. הוא הסתכסך עם אלמיידה בגלל חופשה שלקח ללא רשות מהצבא ואלמיידה שלח לחצר המלוכה דוח שלילי עליו. בעקבות כך החליט המלך מנואל הראשון לוותר על שירותיו החל מה-15 במאי 1514 ללא מתן קיצבה ראויה כפי שהיה מקובל באותה תקופה לתת לפצועים במעמדו. מגלן עירער ובקשתו נדחתה אולם הוא שוחרר משבועתו למלך והותר לו להציע את שירותיו לכל מי שיחפוץ.

בתגובה החליט מגלן לוותר על אזרחותו הפורטוגזית, ולעבור לעבוד בשירות ספרד. הוא החליף גם את שמו לפרננדו דה מגלאנס (Fernando de Magallanes).

[עריכה] בשירות ספרד

מגלן הגיע לבירה הספרדית סביליה ב-20 באוקטובר 1517, עד מהרה הוא קיבל אזרחות ספרדית, וצבר השפעה בחצרו של המלך קרלוס הראשון (שנודע גם כקיסר קרל החמישי).

מגלן החל לתכנן יחד עם גולה פורטוגזי אחר, רוּי פַלֵירו, ובמימון של איש עסקים פלמי שנטר טינה למלך הפורטוגזי, מסע לכיוון "איי התבלינים" שבמזרח אסיה על ידי הפלגה מערבה, כדי להימנע מלעבור דרך כף התקווה הטובה שהייתה בשליטה פורטוגזית בהתאם לאמנת טורדסיאס (Treaty of Tordesillas) מ-1494. הם חשבו שהדלתא של ריו דה לה פלטה (הנהר שמפריד בין אורוגוואי לארגנטינה של היום) היא מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. ב-22 במרץ 1518 מגלן ופלירו קיבלו את אישור המלך למסע, את תמיכתו הכספית, הבטחה לחלק העשרים מכל רווחי המסע, ומינוי להם וליורשיהם כשליטים בכל הארצות שייתגלו.

בכסף שקיבלו מהמלך רכשו השניים חמש ספינות:

• טרינידאד - ספינת הדגל (110 טון, 55 אנשי צוות)
• קונספסיון (90 טון, 45 אנשי צוות)
• סן אנטוניו (120 טון, 60 אנשי צוות)
• ויקטוריה (85 טון, 42 אנשי צוות)
• סנטיאגו (75 טון, 32 אנשי צוות)

[עריכה] המסע להקפת העולם

ב-10 באוגוסט 1519 יצא צי הספינות של מגלן מסוויליה דרך נהר הגוואדאלקיוויר, אולם מחשש להתנכלות פורטוגזית הם חנו כחמישה שבועות בסן לוקר דה באראמדה שבפתח הנהר. המסע כמעט בוטל, אך ב20 בספטמבר הפליג מגלאן בראש מסע של 270 איש מערבה. תחילה ניסו הפורטוגזים לעצור אותו בהוראתו של המלך מנואל, אולם מגלן הצליח לחמוק, והגיע לאיים הקנריים. משם המשיך המסע דרך איי כף ורדה לכיוון כף סנט אוגוסטין בברזיל. ב20 בנובמבר הם חצו את קו המשווה, וב-6 בדצמבר הם שטו מול חופי ברזיל - מושבה פורטוגזית באותה עת, ולכן עקפו אותה.

פלירו עצמו לא יצא למסע היות שסבל מהתמוטטות עצבים.

ב-13 בדצמבר הם עגנו סמוך לחופי ריו דה ז'ניירו של היום, שם היו הילידים ידידותיים ומזג האוויר טוב. הצי הצטייד במצרכים, אולם התנאים הטובים גרמו להתעכבות. הם המשיכו דרומה והגיעו לריו דה לה פלטה ב-10 בינואר 1520. בעודם מנסים לחפש מעבר אל עבר האוקייאנוס השקט, החורף החל להתקרב, ומגלן החליט לבלות אותו בפטגוניה. ב-31 במרץ הצוות הקים התיישבות בשם פוורטו סן חוליאן. שם פרץ מרד בהשתתפות שלושה ממפקדי הספינות. אולם המרד נכשל בגלל נאמנות הצוות למגלן. שניים מהמפקדים המורדים הוצאו להורג, ושלישי ננטש יחד עם כומר על החוף.

ב-24 באוגוסט המסע המשיך. הסנטיאגו נשלחה דרומה לאורך החוף למסע גישוש. אולם היא נטרפה בדרך חזרה, ורק שני מלחים הגיעו יבשתית וספרו למגלאן את אשר קרה. ב-21 באוקטובר הגיע הצי לכף וירחנס, בקו רוחב 52° דרום. בגלל מליחות ועומק המים במיצר שנתגלה לפניהם הם הסיקו כי זה המעבר אותו הם חיפשו אל צידה השני של דרום אמריקה. מגלן מינה את הסן אנטוניו והקונספסיון לחקור את המיצר, אולם האחרונה ערקה וחזרה לספרד. שלוש הספינות המשיכו במסע דרך מה שהיום מוכר כמיצר מגלן (כ-600 ק"מ אורכו ו-24 ק"מ רוחבו) המפריד בין דרום אמריקה לארץ האש. מגלן קרא לו "תעלת כל הקדושים", שכן ליל כל הקדושים חל בעת המעבר. בסופו של דבר הגיעו שלוש הספינות אל האוקיינוס השקט ב-28 בנובמבר. מגלן כינה אותו כך בשל התנאים השקטים באופן יוצא דופן ששררו שם עם הגיעם. מקור השם "ארץ האש" הוא במדורות הילידים הרבות שראה מגלן מספינתו במהלך ההפלגה.

המסע המשיך לכיוון צפון מערב, וחצה את קו המשווה ב-13 בפברואר 1521. ב-6 במרץ הגיע לאיי מריאנה, וב-16 במרץ הגיעו הספינות לאי הומונהון שבפיליפינים של היום, כאשר על סיפונן נותרו 150 אנשי צוות. מגלן הצליח לתקשר עם הילידים בעזרת מתרגם מלאי שלקח איתו למסע. הם החליפו מתנות עם הראג'ה של לימסאווה, שהוביל אותם לאי סֶבּוּ, ב-7 באפריל. הראג'ה הומאבון של סבו, היה גם הוא ידידותי, ואף הסכים להמיר את דתו לנצרות.

[עריכה] מותו של מגלן

הראג'ה הומאבון שהתרשם מ-12 התותחים ו-50 הקשתות של מגלן, הציע שמגלן יעזור בהכנעת לאו פאו מהאי הקטן הסמוך מַקְטאן. מגלן החליט שאכן פעולה כזו תעשה רושם על שאר האוכלוסייה, ותעזור לו להשליט את מרותו. וכך הוא יצא בבוקר של ה-27 באפריל 1521 לקרב מקטאן. אולם הוא לא לקח בחשבון שבגלל המים הרדודים והסלעיים הקרב ייתרחש מחוץ לטווח תותחי הספינות. על טעות זו שילם בחייו.

את שהתרחש בקרב תיאר ביומנו אנטוניו פיגאפטה, תייר עשיר ששילם על מנת להיות חלק מהמסע, ועד הראיה היחידי שנותר לאירועים:

"כשהגיע הבוקר, ארבעים ותשעה מאיתנו קפצו למים שהגיעו עד ירכנו, והלכנו במיים למרחק של יותר מפעמיים טווח הקשת לפני שהצלחנו להגיע לחוף. הסירות לא יכלו להתקרב יותר מכך בגלל סלעים במים. שאר אחד עשר האנשים נשארו מאחור כדי לשמור על הסירות. כשהגענו ליבשה יותר מאלף וחמש-מאות ילידים הסתדרו בשלוש קבוצות. כשהם ראו אותנו הם הסתערו עלינו ביללות וצעקות."

אנשיו של מגלן ירו ברובים ובקשתות במשך חצי שעה, אולם הירי לא היה יעיל. מגלן הורה לאנשיו לשרוף את בתי המקומיים, ואלה הגיבו בתקיפת אנשי מגלן בעזרת נעיצת חניתות במבוק ברגליהם הלא מוגנות. אנשי מגלן נאלצו לסגת. לוחמיו של לאו פאו זינבו בכוח הנסוג, ובמיוחד התרכזו מסביב למגלן, והצליחו פעמיים להוריד את קסדתו מעל פניו.

"הודי תקע חנית במבוק בפניו של רב החובל, אך הוא הרגו מיד בעזרת כידון, אותו השאיר בגופו של ההודי. אז, בנסותו לשים את ידו על חרבו, הצליח לשלוף אותה רק עד כדי מחציתה, שכן ידו נפצעה מחנית במבוק. כשראו זאת הילידים, השליכו עצמם כולם עליו. אחד מהם פצעו ברגלו השמאלית בחרב גדולה... זה גרם לרב החובל שלנו לפול על פניו, כשהם ממהרים להתסער עליו בכידוני ברזל ובמבוק, ובחרבותיהם, עד שהרגו את המראה שלנו, אורנו, נחמתנו, ומדריכנו האמיתי. כשפצעוהו, הסתובב פעמים רבות כדי לראות שכולנו הגענו לסירות. אחר כך, כשהבחנו במותו, נסוגנו, פצועים, במיטב כוחותנו, אל הסירות, שכבר החלו בתנועה".

[עריכה] הקפת העולם

האדם הראשון שסיים הקפה שלמה של כדור הארץ היה המתרגם המלאי של מגלן, שהוטבל בשם אנריקה במאלאקה ב-1511. לאחר מות מגלן, אנריקה נכנס למרה שחורה אך מפקדי המסע סירבו לשחררו. הוא נמלט מהמשלחת ב-1 במאי, חזר אל מקום הולדתו, ומאז נעלמו עקבותיו. בכך בעצם השלים הקפה מלאה של כדור הארץ מערבה. [1]

שלוש הספינות נמלטו מערבה לפלאוואן, משם הפליגו ב-21 ביוני לברוניי בעזרתם של מקומיים שידעו לנווט במים הרדודים. בברוניי הם שהו 35 יום, והתפעלו מעושרה. הם לקחו איתם את הציפורן, שלה בזו בברוניי, אולם באירופה הייתה יקרה מזהב. ב-6 בנובמבר הגיעו ליעדם המקורי - "איי התבלינים" - איי מלוקו. שם הושארו 115 מאנשי הצוות. הקונספסיון ננטשה, והתבלינים שנשאה הועברו לויקטוריה ולטרינדד. הטרינדד ניסתה לחזור דרך האוקיינוס השקט, אך נתפסה בידי הפורטוגזים. הויקטוריה, בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקאנו הפליגה מערבה ב-21 בדצמבר. ב-6 במאי היא הקיפה את כף התקווה הטובה, כשלאנשי הצוות נשאר רק אורז למאכל. 21 אנשי צוות מתו מרעב לפני שאלקאנו הצליח להגיע למאחז הפורטוגזי באיי כף ורדה ב-9 ביולי. שם ירדו לחוף 13 אנשי צוות מחופשים לסוחרים כדי לקנות אספקה אך נתפסו בידי הפורטוגזים לאחר שניסו לקנות אספקה בתמורה לתבלינים. מפחד לאבד את המטען של 26 טון תבלינים (ציפורן וקינמון), המשיכה הספינה משאירה אחריה את 13 אנשי הצוות.

ב-6 בספטמבר 1522 הגיעה הויקטוריה לספרד, כמעט שלוש שנים אחרי שעזבה, ועל סיפונה 18 אנשים. ארבעה אנשים מתוך 55 אנשי הצוות המקורי של הטרינדד הגיעו לספרד ב-1525. המסע הצליח להרוויח סכום קטן, אולם שכר הצוות לא שולם במלואו.

[עריכה] תגליות המסע

המסע של מגלן היה הראשון שהקיף את כדור הארץ, והראשון שהפליג במעבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בנוסף אנשי המסע היו האירופאים הראשונים שגילו את הדברים הבאים:

• "גמל ללא דבשת" - כנראה למה או אלפקה.
• אווז שחור שהיה צריך להפשיט מעורו במקום למרוט - הפינגווין
• ענני מגלן, שתי גלקסיות קטנות הנצפות רק מחצי הכדור הדרומי.
• סדר הגודל של היקף כדור הארץ - אורך מסעם היה 69,000 ק"מ.
• הצורך בקו תאריך בינלאומי - המסע סביב כדור הארץ מערבה גרם להבדל של יום בין לוח השנה בספרד ללוח השנה של הנוסעים, למרות שהם הקפידו על הרישום ביומני הספינה.