פרדיננד מגלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרדיננד מגלן
1480 – 27 באפריל 1521 (בגיל כ־40)
Hernando de Magallanes del museo Madrid.jpg
פרדיננד מגלן, מגלה ארצות
כינויים נוספים פורטוגזית: פרנאו דה מגאליַאֵש
ידוע בשל הפיקוד על המסע הראשון להקפת העולם; גילוי מצר מגלן
חתימה Magellan Signature.svg
מידע על חייו

פרדיננד מגלןפורטוגזית: Fernão de Magalhães, באנגלית: Ferdinand Magellan‏; 1480 - 27 באפריל 1521), מגלה ארצות.

מגלן היה האירופאי הראשון שהגיע לאיי התבלין שבאינדונזיה על ידי הפלגה מערבה, והראשון שיצא למסע על מנת להקיף את העולם בספינה. כמו גם האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו.

"תהילתו של מגלן תאריך ימים אחרי מותו. הוא ניחן בהרבה כישרונות. הוא גילה כוח עמידה ללא דוגמה בעיצומן של תקלות רבות וחמורות ביותר. בהיותנו בים העמיד את עצמו בתנאי מחסור גרועים יותר משאר אנשי הצוות. בהיותו בקיא כאין שני לו בידיעת מפות-ים היה מושלם באומנות הספנות, וזאת הוכיח במסעו סביב העולם - דבר ששום אדם אחר לפניו לא העז לעשותו."

– (מתוך יומנו של פיגאפטה, חברו למסע של מגלן)

בפורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באביב של 1480 כפרנאו דה מגאליַאֵשפורטוגזית: Fernão de Magalhães, ) בעיר קטנה בצפון פורטוגל בה אביו כיהן כראש העירייה. בגיל 10 נפטרו הוריו, ואחרי שנתיים עבר לשרת בחצר המלוכה של ז'ואו השני בליסבון, שם השלים את חינוכו, התעניין בייחוד בגאוגרפיה ובאסטרונומיה, וקיבל הכשרה כלוחם וספן.

בשנת 1505 נשלח להודו בהפלגה שנועדה להביא לשם את המשנה למלך פרנסישקו דה אלמיידה, כמו גם לייסד בסיסים צבאיים לאורך הדרך (באותן שנים, בניין הכוח של האימפריה הפורטוגזית באוקיינוס ההודי היה בעיצומו). במהלך המסע הם היו מעורבים גם בלחימה בטנזניה של היום. ב-1506 השתתף במשלחת שהפליגה לאיי הודו המזרחית כדי לחקור את "איי התבלינים" (איי מלוקו שבאינדונזיה של היום). ב-1510 הפך לרב חובל, אולם בגלל הפלגה ללא רשות, הודח, והוחזר לפורטוגל.

ב-1511 נשלח למרוקו, שם נפצע בעת קרב נגד הכוחות המוריים, על כך זכה במדליות. אולם הוא הואשם בסחר בלתי חוקי עם המורים המוסלמים. הוא הסתכסך עם אלמיידה בגלל חופשה שלקח ללא רשות מהצבא ואלמיידה שלח לחצר המלוכה דו"ח שלילי עליו. בעקבות כך החליט המלך מנואל הראשון לוותר על שירותיו החל מה-15 במאי 1514 ללא מתן קצבה ראויה כפי שהיה מקובל באותה תקופה לתת לפצועים במעמדו. מגלן עירער ובקשתו נדחתה אולם הוא שוחרר משבועתו למלך והותר לו להציע את שירותיו לכל מי שיחפוץ.

בתגובה החליט מגלן לוותר על אזרחותו הפורטוגזית, ולעבור לעבוד בשירות ספרד. הוא החליף גם את שמו לפרננדו דה מגלאנס (Fernando de Magallanes).

בשירות ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה ויקטוריה. פרט מתוך מפה של אברהם אורטליוס, קרטוגרף

מגלן הגיע לבירה הספרדית סביליה ב-20 באוקטובר 1517, עד מהרה הוא קיבל אזרחות ספרדית, וצבר השפעה בחצרו של המלך קרלוס הראשון (שנודע גם כקיסר קרל החמישי).

מגלן החל לתכנן יחד עם גולה פורטוגזי אחר, רוּי פַלֵירו (פלירו עצמו לא יצא למסע היות שסבל מהתמוטטות עצבים), ובמימון של איש עסקים פלמי שנטר טינה למלך הפורטוגזי, מסע לכיוון "איי התבלינים" שבמזרח אסיה על ידי הפלגה מערבה, כדי להימנע ממעבר דרך כף התקווה הטובה שהייתה בשליטה פורטוגזית בהתאם לאמנת טורדסיאס (Treaty of Tordesillas) מ-1494. הם חשבו שהדלתה של ריו דה לה פלטה (הנהר המפריד בין אורוגוואי לארגנטינה של היום) היא מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. ב-22 במרץ 1518 קיבלו מגלן ופלירו את אישור המלך למסע, את תמיכתו הכספית, הבטחה לחלק העשרים מכל רווחי המסע, ומינוי להם וליורשיהם כשליטים בכל הארצות שיתגלו.

בכסף שקיבלו מהמלך רכשו השניים חמש ספינות:

  • טרינידד - ספינת הדגל (110 טון, 55 אנשי צוות)
  • קונספסיון (90 טון, 45 אנשי צוות)
  • סן אנטוניו (120 טון, 60 אנשי צוות)
  • ויקטוריה (85 טון, 42 אנשי צוות)
  • סנטיאגו (75 טון, 32 אנשי צוות)

המסע להקפת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוגוסט 1519 יצא צי הספינות של מגלן מסביליה דרך נהר הגוואדאלקיוויר, אולם מחשש להתנכלות פורטוגזית הם חנו כחמישה שבועות בסן לוקר דה באראמדה שבפתח הנהר. המסע כמעט בוטל, אך ב-20 בספטמבר הפליג מגלן בראש מסע של 270 איש מערבה. תחילה ניסו הפורטוגזים לעצור אותו בהוראתו של המלך מנואל, אולם מגלן הצליח לחמוק, והגיע לאיים הקנריים. משם המשיך המסע דרך איי כף ורדה לכיוון כף סנט אוגוסטין בברזיל. ב-20 בנובמבר הם חצו את קו המשווה, וב-6 בדצמבר הם שטו מול חופי ברזיל - מושבה פורטוגזית באותה עת, ולכן עקפו אותה.

ב-13 בדצמבר הם עגנו סמוך לחופי ריו דה ז'ניירו של היום, שם היו הילידים ידידותיים ומזג האוויר טוב. הצי הצטייד במצרכים, אולם התנאים הטובים גרמו להתעכבות. הם המשיכו דרומה והגיעו לריו דה לה פלטה ב-10 בינואר 1520. בעודם מנסים לחפש מעבר אל עבר האוקייאנוס השקט, החורף החל להתקרב, ומגלן החליט לבלות אותו בפטגוניה. ב-31 במרץ הצוות הקים התיישבות בשם פוארטו סן חוליאן. שם פרץ מרד בהשתתפות שלושה ממפקדי הספינות. אולם המרד נכשל בגלל נאמנות הצוות למגלן. שניים מהמפקדים המורדים הוצאו להורג, ושלישי ננטש יחד עם כומר על החוף.

ב-24 באוגוסט המסע המשיך. הסנטיאגו נשלחה דרומה לאורך החוף למסע גישוש, אולם נטרפה בדרך חזרה, ורק שני מלחים שבו בדרך היבשה וסיפרו למגלן את אשר קרה. ב-21 באוקטובר הגיע הצי לכף וירחנס, בקו רוחב 52° דרום. בגלל מליחות ועומק המים במצר שנתגלה לפניהם הם הסיקו כי זה המעבר שאותו הם חיפשו אל צידה השני של דרום אמריקה. מגלן מינה את הסן אנטוניו והקונספסיון לחקור את המצר, אולם האחרונה ערקה וחזרה לספרד. שלוש הספינות המשיכו במסע דרך מה שהיום מוכר כמצר מגלן (כ-600 ק"מ אורכו ו-24 ק"מ רוחבו) המפריד בין דרום אמריקה היבשתית ובין ארץ האש וכף הורן. מגלן קרא לו "תעלת כל הקדושים", שכן ליל כל הקדושים חל בעת המעבר, ולאי, הוא קרא "ארץ האש" מפני המדורות הרבות שראה שם שהובערו על ידי הילידים. בסופו של דבר הגיעו שלוש הספינות אל האוקיינוס השקט ב-28 בנובמבר. מגלן כינה אותו כך בשל התנאים השקטים באופן יוצא דופן ששררו שם עם הגיעם. מקור השם "ארץ האש" הוא במדורות הילידים הרבות שראה מגלן מספינתו במהלך ההפלגה.

המסע המשיך לכיוון צפון מערב, וחצה את קו המשווה ב-13 בפברואר 1521. ב-6 במרץ הגיע לאיי מריאנה, וב-16 במרץ הגיעו הספינות לאי הומונהון שבפיליפינים של היום, כאשר על סיפונן נותרו 150 אנשי צוות. מגלן הצליח לתקשר עם הילידים בעזרת מתרגם מלאי שלקח איתו למסע. הם החליפו מתנות עם הראג'ה של לימסאווה, שהוביל אותם לאי סֶבּוּ, ב-7 באפריל. הראג'ה הומאבון של סבו, היה גם הוא ידידותי, ואף הסכים להמיר את דתו לנצרות.

מותו של מגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראג'ה הומאבון שהתרשם מ-12 התותחים ו-50 הקשתות של מגלן, הציע שמגלן יעזור בהכנעת לאו פאו מהאי הקטן הסמוך מַקְטאן. מגלן החליט שאכן פעולה כזו תעשה רושם על שאר האוכלוסייה, ותעזור לו להשליט את מרותו. וכך הוא יצא בבוקר של ה-27 באפריל 1521 לקרב מקטאן. אולם הוא לא לקח בחשבון שבגלל המים הרדודים והסלעיים הקרב יתרחש מחוץ לטווח תותחי הספינות. על טעות זו שילם בחייו.

את שהתרחש בקרב תיאר ביומנו אנטוניו פיגאפטה, תייר עשיר ששילם על מנת להיות חלק מהמסע, ועד הראיה היחידי שנותר לאירועים:

"כשהגיע הבוקר, ארבעים ותשעה מאיתנו קפצו למים שהגיעו עד ירכנו, והלכנו במים למרחק של יותר מפעמיים טווח הקשת לפני שהצלחנו להגיע לחוף. הסירות לא יכלו להתקרב יותר מכך בגלל סלעים במים. שאר אחד עשר האנשים נשארו מאחור כדי לשמור על הסירות. כשהגענו ליבשה יותר מאלף וחמש-מאות ילידים הסתדרו בשלוש קבוצות. כשהם ראו אותנו הם הסתערו עלינו ביללות וצעקות."

אנשיו של מגלן ירו ברובים ובקשתות במשך חצי שעה, אולם הירי לא היה יעיל. מגלן הורה לאנשיו לשרוף את בתי המקומיים, ואלה הגיבו בתקיפת אנשי מגלן בעזרת נעיצת חניתות במבוק ברגליהם הלא מוגנות. אנשי מגלן נאלצו לסגת. לוחמיו של לאו פאו זינבו בכוח הנסוג, ובמיוחד התרכזו מסביב למגלן, והצליחו פעמיים להוריד את קסדתו מעל פניו.

"הודי תקע חנית במבוק בפניו של רב החובל, אך הוא הרגו מיד בעזרת כידון, אותו השאיר בגופו של ההודי. אז, בנסותו לשים את ידו על חרבו, הצליח לשלוף אותה רק עד כדי מחציתה, שכן ידו נפצעה מחנית במבוק. כשראו זאת הילידים, השליכו עצמם כולם עליו. אחד מהם פצעו ברגלו השמאלית בחרב גדולה... זה גרם לרב החובל שלנו לפול על פניו, כשהם ממהרים להסתער עליו בכידוני ברזל ובמבוק, ובחרבותיהם, עד שהרגו את המראה שלנו, אורנו, נחמתנו, ומדריכנו האמיתי. כשפצעוהו, הסתובב פעמים רבות כדי לראות שכולנו הגענו לסירות. אחר כך, כשהבחנו במותו, נסוגנו, פצועים, במיטב כוחותינו, אל הסירות, שכבר החלו בתנועה".

הקפת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המסע של אחת מהספינות שהקיפה את העולם, 16 חודשים לאחר מותו של מגלן

האדם הראשון שסיים הקפה שלמה של כדור הארץ היה המתרגם המלאי של מגלן, שהוטבל בשם אנריקה במלאקה ב-1511. לאחר מות מגלן, נכנס אנריקה למרה שחורה אך מפקדי המסע סירבו לשחררו. הוא נמלט מהמשלחת ב-1 במאי, חזר אל מקום הולדתו, ומאז נעלמו עקבותיו. בכך בעצם השלים הקפה מלאה של כדור הארץ מערבה.‏[1]

שלוש הספינות נמלטו מערבה לפלאוואן, משם הפליגו ב-21 ביוני לברוניי בעזרתם של מקומיים שידעו לנווט במים הרדודים. בברוניי הם שהו 35 יום, והתפעלו מעושרה. הם לקחו איתם מטען של הציפורן, תבלין שבברוניי זכה לבוז, אולם באירופה היה יקר מזהב. ב-6 בנובמבר הגיעו ליעדם המקורי - "איי התבלינים" - איי מלוקו. הם עגנו באי טידורה, שהסולטאן שלה ביקש את עזרתם של הספרדים במאבקו בסולטאן של טרנאטה - האי הסמוך שהיה בעל ברית של הפורטוגזים. שם הושארו 115 מאנשי הצוות. הקונספסיון ננטשה, והתבלינים שנשאה הועברו לוויקטוריה ולטרינידד. הטרינידד ניסתה לחזור דרך האוקיינוס השקט, אך נתפסה בידי הפורטוגזים. הוויקטוריה, בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקנו, הפליגה מערבה ב-21 בדצמבר. ב-6 במאי היא הקיפה את כף התקווה הטובה, כשלאנשי הצוות נשאר רק אורז למאכל. 21 אנשי צוות מתו מרעב לפני שאלקאנו הצליח להגיע למאחז הפורטוגזי באיי כף ורדה ב-9 ביולי. שם ירדו לחוף 13 אנשי צוות מחופשים לסוחרים כדי לקנות אספקה אך נתפסו בידי הפורטוגזים לאחר שניסו לקנות אספקה בתמורה לתבלינים. מפחד לאבד את המטען של 26 טון תבלינים (ציפורן וקינמון), המשיכה הספינה, משאירה אחריה את 13 אנשי הצוות.

ב-6 בספטמבר 1522 הגיעה הוויקטוריה לספרד, כמעט שלוש שנים אחרי שעזבה, ועל סיפונה 18 אנשים. ארבעה אנשים מתוך 55 אנשי הצוות המקורי של הטרינידד הגיעו לספרד ב-1525. המסע הצליח להרוויח סכום קטן, אולם שכר הצוות לא שולם במלואו. בסך הכל אורך המסע היה כ-60 אלף קילומטרים.

תגליות המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסע של מגלן היה הראשון שהקיף את כדור הארץ, והראשון שהפליג במעבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בנוסף אנשי המסע היו האירופאים הראשונים שגילו את הדברים הבאים:

  • "גמל ללא דבשת" - כנראה למה או אלפקה
  • אווז שחור שהיה צריך להפשיט מעורו במקום למרוט - הפינגווין
  • ענני מגלן, שתי גלקסיות קטנות הנצפות רק מחצי הכדור הדרומי.
  • הצורך בקו תאריך בינלאומי - המסע סביב כדור הארץ מערבה גרם להבדל של יום בין לוח השנה בספרד ללוח השנה של הנוסעים, למרות שהם הקפידו על הרישום ביומני הספינה.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pigafetta, Antonio (1906), Magellan's Voyage around the World, Arthur A. Clark (orig. Primer viaje en torno del globo Retrieved on 2009-04-08)
  • Maximilianus Transylvanus, De Moluccis insulis, 1523, 1542
  • Nowell, Charles E. ed. (1962), Magellan's Voyage around the World: Three Contemporary Accounts, Evanston: NU Press
  • The First Voyage Round the World, by Magellan, full text, English translation by Lord Stanley of Alderley, London: Hakluyt, [1874] – six contemporary accounts of his voyage
  • Oliveira, Fernando (1550–1560), The Voyage of Ferdinand Magellan, National Historical Institute (published 2002), ISBN 978-971-538-163-5, English translation by Peter Schreurs from the original Portuguese manuscript in the University Library of Leiden, The Netherlands.

מקורות משניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bergreen, Laurence (14 October 2003), Over the Edge of the World: Magellan's Terrifying Circumnavigation of the Globe, William Morrow, ISBN 978-0-06-621173-2, ISBN 0-06-093638-X, lay summary
  • Guillemard, Francis Henry Hill (1890), The life of Ferdinand Magellan, and the first circumnavigation of the globe, 1480–1521, G. Philip, retrieved 8 April 2009
  • Hildebrand, Arthur Sturges (1924), Magellan, New York: Harcourt, Brace & Co, ISBN 978-1-4179-1413-5 (reprint)
  • Joyner, Tim (1992), Magellan, Camden, Me.: International Marine Publishing, ISBN 978-0-07-033128-0
  • Nunn, George E. (1932), The Columbus and Magellan Concepts of South American Geography
  • Parr, Charles M. (1953), So Noble a Captain: The Life and Times of Ferdinand Magellan, New York: Crowell, ISBN 0-8371-8521-1, ISBN 0-8371-8521-1 Check |isbn= value (help)
  • Parry, J. H. (1979), The Discovery of South America, New York: Taplinger
  • Parry, J. H. (1981), The Discovery of the Sea, Berkeley: University of California Press, ISBN 978-0-520-04236-0
  • Parry, J. H. (1970), The Spanish Seaborne Empire, New York: Knopf, ISBN 978-0-520-07140-7
  • Pérez-Mallaína, Pablo E. (1998), Spain's Men of the Sea: Daily Life on the Indies Fleets in the Sixteenth Century, trans. Carla Rahn Phillips, Baltimore: Johns Hopkins University Press, ISBN 978-0-8018-5746-1, lay summary
  • Roditi, Edouard (1972), Magellan of the Pacific, London: Faber & Faber, ISBN 0-571-08945-3
  • Schurz, William L. (May 1922), "The Spanish Lake", Hispanic American Historical Review (Duke University Press) 5 (2): 181–194, doi:10.2307/2506024, JSTOR 2506024.
  • Thatcher, Oliver J. ed. (1907), "Vol. V: 9th to 16th Centuries", The Library of Original Sources, University Research Extension Co, pp. 41–57, retrieved 8 April 2009
  • Wilford, John Noble (2000), The Mapmakers, New York: Knopf, ISBN 0-375-70850-2, lay summary
  • Zweig, Stefan (2007), Conqueror of the Seas – The Story of Magellan, Read Books, ISBN 1-4067-6006-4

Online sources[edit]

  • Swenson, Tait M. (2005). "First Circumnavigation of the Globe by Magellan 1519–1522". The Web Chronology project (November 2005). Retrieved 14 March 2006.

מקורות מקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]