זמרוני ציק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זמרוני ציק
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1948
כ"ט בחשון ה'תש"ט
ישראל ישראלישראל
פטירה 30 במאי 2018 (בגיל 70 בערך)
ט"ז בסיון ה'תשע"ח
ישראל ישראלישראל
מקום קבורה אחיעזר
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקום פעילות בת ים
תקופת הפעילות ? – 30 במאי 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הזרם המשיחיסטי בחב"ד
פרסים והוקרה יקיר העיר בת ים (תשע"ח)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ציק במנהג חלוקת הלקח (הימני בתמונה)

הרב זמרוני זליג ציק (כ"ט בחשוון ה'תש"ט, 1948ט"ז בסיוון ה'תשע"ח, 30 במאי 2018) היה משפיע, שליח ומנהל בית חב"ד בבת ים, עורך עלון "שיחת הגאולה", יו"ר "האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה" ויקיר העיר בת ים. היה מוכר כאחד מראשי הזרם המשיחיסטי הקיצוני בחב"ד[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לחיים ולציפורה פייגה ציק. למד בישיבת בני עקיבא נחלים ובישיבת הנגב בנתיבות.

בשנת תשכ"ז התגייס לצה"ל ונשלח לחזית המצרית, שם הכיר את הרב אהרון טננבוים, ששירת אז במילואים, והוא קירב אותו לחסידות חב"ד. בשנת תשכ"ח התחתן ועבר לגור בבני ברק. בשנת תשכ"ט סיים את שירותו הצבאי והתחיל לשמש כמדריך בישיבת בני עקיבא נחלים. הוא השפיע על התלמידים להתקרב לחב"ד, דבר שהנהלת הישיבה לא ראתה בעין יפה, ובקיץ תש"ל הוא התבקש לסיים את תפקידו.

בשנת תשל"א למד כחודשיים במרכז חב"ד העולמי – 770, שם נכנס לראשונה ליחידות אצל הרבי מליובאוויטש, ומאז החשיבו למשיח[2].

לאחר שחזר לישראל עבר לגור בהוראת הרבי בקריית באבוב בבת ים, והחל לעבוד כמדריך בישיבת בני עקיבא "אדרת". גם שם קירב את התלמידים לתורת חב"ד ועבודתו לא הוארכה בסוף השנה. הרב ציק התחיל ללמד בבית ספר חב"ד בבת ים, אך בסוף אותה שנה הוא נסגר. בקיץ תשל"ד פתח ספריית קודש ובית חב"ד - הראשון בשם זה בישראל[3]. בשנת תשל"ט פתח את ישיבת "הדר התמימים" בבת ים לצעירים בעלי תשובה, שפעלה עד שנת תשמ"ב.

בסוף שנות ה-70 מונה על ידי הרב שניאורסון להיות משפיע באזור מגוריו.

בשנת תשמ"ז ארגן את חגיגת ה"סיום הרמב"ם" השלישי בישראל, ב"בנייני האומה"[דרוש מקור]. בשנת 1991 הקים את "האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה". עוד באותה שנה החל להוציא לאור את עיתון "הגאולה האמיתית והשלימה" שממנו יצאו שלושים ותשעה גיליונות[4]. מטרת העיתון הייתה לקשר מאורעות אקטואליים עם תהליך התגלותו של המשיח. בשנת תשנ"ג יזם קמפיין בשם "כתר יתנו לך" במטרה לרכוש כתר מלכות עבור הרבי מלובביץ'. בכסלו תשנ"ג היה הנואם המרכזי במעמד הסיום של כינוס השלוחים העולמי.

מיד לאחר פטירת הרבי מלובביץ' בשנת 1994, היה מהראשונים שדיברו בכלי התקשורת על כך שהוא חי וקיים. ערך "שבעת ימי משתה ושמחה" על כך "שזכינו להיות דור הגאולה העומד בניסיון האחרון של הגלות". בו' תמוז תשנ"ד הוציא את עיתון הגאולה תחת הכותרת "הרבי מלך המשיח חי וקיים". בסוף אותו חודש החל להוציא את עלון פרשת השבוע שיחת הגאולה.

בשנת תשס"ב הקים את "רדיו זמן הגאולה" ובו הפיץ את דעותיו בנושאי הגאולה ושלימות ארץ ישראל. בשנת תשס"ג ייסד את אתר האינטרנט "הגאולה"[5]. בשנת תשס"ד החל לערוך את "עצרת גאולה ומשיח" - אירוע שנתי המתקיים סמוך לג' בתמוז.

בחודש ניסן תשע"ח לקה באירוע מוחי, ואושפז בטיפול נמרץ במרכז הרפואי איכילוב.

בקיץ תשע"ח זכה בתואר יקיר העיר בת ים. מאחר שהיה מאושפז באותם ימים, לא יכל להגיע לטקס קבלת התואר, ואשתו הגיעה במקומו.

נפטר בט"ז בסיון תשע"ח לאחר אירוע מוחי. נקבר בבית הקברות באחיעזר[6].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשס"ז השתתף ונאם באירוע בפאב 'ארליך' בתל אביב לציון ג' בתמוז. בעקבות האירוע הודיע בית דין רבני חב"ד כי האגודה שבראשה הוא עומד אינה מייצגת את חב"ד וקרא לא להשתתף בפעילותה[7][8][9].

בשנת תש"ע הוציא הרב גדליהו אקסלרוד מכתב בו הוא קורא להחרים את הרב ציק, בטענה שהוא אוכל בצומות ושבהשקפתו בעניין אחדות ה' יש מינות ואפיקורסות[10]. הפרשה התפרסמה באתר חב"ד אינפו והרב ציק הגיב לפרסום: "כל הדיבורים שהוריתי כביכול על ביטול הצומות אינם נכונים והינם שקר וכזב. כמו כן הבהרתי כי כל הדיבורים כאילו אכלתי בפרהסיה בצומות הינם שקר וכזב"[11].

במקביל, רבנים אחרים מהזרם המשיחיסטי, המשיכו לשתף פעולה עם האגודה ולהגיע לכינוסיה[12].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפלאות עכשיו, ליקוט סיפורי נפלאות שאירעו באמצעות האגרות קודש והתפרסמו במשך השנים בשיחת הגאולה שבעריכתו, שלושה כרכים
  • ליקוט הלכות ומנהגים, סדרת קבצים של הלכות ומנהגים לקראת חגי ישראל[13]
  • ליקוט הלכות ומנהגי חג תשרי התשס"ט, בהוצאת האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה, אלול תשס"ח
  • תפילין של ימות המשיח, אודות חשיבות הנחת ארבעה זוגות תפילין, תשע"ד
לאחר פטירתו
  • כפשוטו ממש (ב' כרכים), לקט ממאמריו בעלון שיחת הגאולה, שני כרכים, תשע"ח-תשע"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]