זפק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סכמה של הזפק
ברווז עם זפק מלא

זֶפֶק הוא איבר פנימי, חלק ממערכת העיכול בגופם של בעלי חיים רבים, לרבות עופות, חרקים וחסרי חוליות. הזפק, הוא איבר דמוי צינור, בעל דפנות דקיקות, המשמש לאחסון מזון לפני עיכולו.

המילה היא מילה תלמודית. משערים שמקורה מיוונית: oisophagos – בית הבליעה.

הזפק בציפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת העיכול של ציפורים, הזפק הוא כיס שרירי מורחב המצוי בהמשך הוושט. הזפק משמש לאחסון מזון באופן זמני, בטרם עיכולו. לאחר שיהוי, המזון המאוחסן בזפק עובר אל קיבת הבלוטות (Proventriculus). לאחר תהליך העיכול בקיבת הבלוטות, המזון המעוכל עובר אל קיבת השרירים (Gizzard) ומשם אל המעיים. אצל חלק מהיונים, בעונת הרבייה הזפק מפריש מעין חֶלֶב המכונה "חלב יונים", שבו היונה מאכילה את גוזליה.

עופות דורסים ואוכלי נבלות, כגון נשרים, מאביסים את עצמם במזון כאשר הוא שופע, ואז ניתן לראות את הזפק שלהם בולט מבסיס הצוואר.

הזפק בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה, הזפק הוא אחד מסימני הטהרה של העופות:

"סימני העוף לא נאמרו [מן התורה], אבל אמרו חכמים: כל עוף... שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף - טהור" (משנה, מסכת חולין ג,ו)

לגבי קרבן עולת העוף נאמר בתורה[1], שיש להסיר לפני ההקרבה את המוראה - שהיא הזפק.[2]

הזפק בדבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורים יונקות צוף ואוגרות אותו בזפק שלהן. צוף פרחים הינו עתיר בסוכרוז, ובזפק הדבורה ישנם אנזימים המסייעים בפירוק הסוכרוז לגלוקוז ולפרוקטוז. כשהדבורה חוזרת לכוורת, היא מרוקנת את תכולת הזפק שלה החוצה לתוך תא צוף המיועד לשם כך, או לחלופין, מעבירה את תכולת הזפק שלה אל "פועלת" אחרת, לשם ייצור דבש ביערת דבש בכוורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ויקרא א,טז.
  2. ^ מדרש תורת כהנים, דיבורא דנדבה, פרשה ז פסקה ט'; תלמוד בבלי מסכת זבחים סה,א.