זפקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זפקת
Kone med stor struma.jpg
אישה עם זפקת
שם בלועזית Goitre
ICD-10
(אנגלית)
E01-E05
ICD-9
(אנגלית)
240.9
DiseasesDB
(אנגלית)
5332
MedlinePlus
(אנגלית)
001178
MeSH
(אנגלית)
D006042

זפקת (אנגלית Goitre או Goiter "גויטר"),היא התנפחות של הצוואר (מתחת לפיקה בגרון או בית הקול) בגלל בלוטת תריס מורחבת. זפקת מסווגת במספר דרכים:

  • "זפקת מפושטת" היא התנפחות של כל בלוטת התריס (בניגוד ל"זפקת פשוטה")
  • "זפקת רעילה" היא זפקת המלווה בפעילות יתר של בלוטת התריס. המקור למצב זה יכול להיות דלקת, גידול ממאיר ומחלות חיסון עצמי מסוימות (מחלת גרייבס).
  • "זפקת לא רעילה" היא מצב שבו קיימת פעילות רגילה של בלוטת התריס, והיא יכולה להיגרם מליתיום או ממחלות חיסוניות אחרות.

סיבוכים של זפקת יכולים להיות, בין היתר, דימומים- כתוצאה מקרע בין זקיקי הבלוטה, פיברוזיס (לייפת) של הבלוטה כתוצאה מתהליך ריפוי של הדימום, או הסתיידויות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם הנפוץ ביותר בעולם לזפקת הוא חוסר ביוד. באוכלוסיות בהן קיים מחסור קבוע בתזונה ביסוד הכימי יוד קיימת שכיחות גבוהה של זפקת. תופעה זו נקראת "זפקת אנדמית". ניתן לרפא מצב זה על ידי מתן תוספי מזון (מינרלים) עשירים ביוד לאוכלוסייה. תופעה זו קיימת עדיין בעולם אך ורק במדינות עניות שבהן אין משאבים כספיים למתן תוספי מזון לאוכלוסייה כחלק מתוכניות בריאות הציבור.

גורמים אחרים הם:

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוד הוא יסוד חיוני בתהליך הסינתזה של הורמוני בלוטת התריס תריודוטירונין ותירוקסין (T3 ו-T4). בתנאים שבהם נוצרת זפקת אנדמית, כאשר היסוד יוד אינו מצוי באופן טבעי במזון, בלוטת התריס אינה יכולה ליצור הורמונים אלה. בתגובה לרמת נמוכה של הורמונים בבלוטת התריס, מפרישה בלוטת יותרת המוח הורמון TSH. TSH גורם להגברת הסינתזה של T3 ו-T4, אבל בכמויות גדולות הוא גם גורם לבלוטת התריס לגדול בתגובה להורמון.

זפקת נפוצה יותר בין נשים, אבל הגורמים לזפקת בנשים הם מגוונים וכוללים זפקת הנגרמת ממחלות חיסון עצמי ולא רק ממחסור ביוד.

ייתכן שטיפול רפואי בזפקת אינו הכרחי, אם התופעה לא נגרמה ממחלה והיא קטנה בגודלה. בנסיבות מסוימות, בהן הזפקת מפריעה לנשימה תקינה או לבליעה, ייתכן ויש צורך להסירה בניתוח. קיימת היום אלטרנטיבה להסרת הזפקת בניתוח על ידי טיפול ביוד רדיואקטיבי, עם ובלי הזרקה של TSH קודם לטיפול ביוד. טיפול זה יכול להפחית את גודל הזפקת ב- 30-65%. אבל הסרת זפקת מפושטת יכולה לעתים להיות כרוכה בהסרת בלוטת התריס כולה. הסרת בלוטת התריס הורסת למעשה את יכולת הגוף לייצר את הורמוני התריס. במקרה כזה יצטרך החולה ליטול באופן קבוע הורמוני בלוטת התריס בכדורים כדי למנוע נזקים גופניים הנגרמים מחוסר בהורמונים אלה (היפותירודיזם).

עבר ועתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

זפקת הייתה נפוצה מאוד באזורים רבים בעולם בהם היה מחסור ביסוד יוד באדמה. לדוגמה, באזור מרכז אנגליה (המידלנדס) התופעה הייתה ידועה בשם "צוואר דרבישייר" (Derbyshire Neck). בארצות הברית זפקת הייתה נפוצה באזור הימות הגדולות ובמערב התיכון. תופעה זו נעלמה כמעט לחלוטין בארצות מפותחות שבהן מלח שולחן מכיל תוספת של יוד. אולם זפקת עדיין נפוצה במרכז אסיה ובמרכז אפריקה.

קיימים מומחי בריאות החוששים מפני חזרת תופעת הזפקת אף לארצות המפותחות עקב העלייה בשימוש במלח גבישי ובמלח ים טבעי, ללא תוספת יוד.

חולים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]