חומצת שתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה מולקולה של חומצת שתן

חומצת שתן (בלועזית: חומצה אוּרית; באנגלית: Uric Acid) היא תרכובת אורגנית של פחמן, חנקן, חמצן ומימן. נוסחתה: C5H4N4O3.

חומצת שתן היא פורין, והיא קרובה מאוד במבנה לגואנין, לאדנין ולקפאין. זהו תוצר סופי משני של תהליך פירוק ה-DNA. החומצה מופרשת בכמויות קטנות דרך השתן. אצל בעלי חיים, בייחוד אצל עופות, החומצה היא תוצר יותר משמעותי של תהליכים אלו ולכן הם מפרישים אותה בצואה. ריכוז החנקן הגבוה שבה הוא אחד הגורמים לכך שצואת עופות הים, גואנו, היא חומר זיבול טוב.

עודף חומצת שתן בדם בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם רבים סובלים מעודף חומצת שתן בדם או היפריוריסמיה. במצב זה - רמת חומצת השתן בדם גבוהה מרמת חומצת השתן הנפלטת מן הגוף. עודף זה גורם אצל בני אדם להופעת מחלת השיגדון (גאוט). במחלה זו מצטברים העודפים של חומצת השתן בפרקים או בכליות תוך שהם יוצרים לאורך זמן דלקת מפרקים ואבנים בכליות.

עודף חומצת שתן בדם נוצר עקב אכילת מזונות עתירי פורינים כגון כבד, אנשובי, מקרל, אפונה ובירה. כמו כן החומרים קפאין, ניקוטין, אלכוהול ואספירין נוטים להעלות את רמת חומצת השתן בדם.‏[1]

מחקר שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס מצא כי לקיחת כדורי ויטמין סי מסייעת בהורדת רמת חומצת השתן בדם.‏[2] כמו כן, רופאים ממליצים על שינוי הדיאטה לדיאטה נמוכת פורינים, שתייה מרובה של מים ואף שתית תמיסת סודה לאפיה למנוע את התגבשות חומצת השתן בפרקים. ‏[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.