חיה שוורץ
 | |
| לידה |
1912 רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
2001 (בגיל 89 בערך) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב |
| פרסים והוקרה |
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול |
  | |
חיה שוורץ (באנגלית: Chaya Shwartz; 1912–2001) הייתה אמנית ישראלית, זוכת שלושה פרסי דיזנגוף, ממייסדי קריית האמנים צפת. ציוריה עסקו לרוב בנופים, טבע דומם והאישה לבדה. הצבעים הבולטים בעבודתה היו כחול וירוק ויצירותיה התאפיינו באופטימיות ושמחת חיים, בסגנון אקספרסיוני ונטורליסטי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיה שוורץ נולדה בגבול פולין-אוקראינה לאברהם ומיכל שוורץ, וגדלה במשפחה חרדית בת שבעה ילדים. אביה, אברהם שוורץ, היה תלמיד בישיבה של החפץ-חיים וציוני נלהב. ב-1924 עלה לארץ ישראל, וכעבור שנתיים, ב-1926 הצטרפו אליו בני משפחתו והשתכנו בצריף בשכונת מחלול, על שפת ימה של תל אביב.
חיה שוורץ, שאהבה משחר ילדותה לצייר, נהגה מדי יום להתבונן באדם שהיה מצייר את הצריפים המשקיפים אל הים. היה זה הצייר מרדכי לבנון, שגר גם הוא בצריפים במחלול. לפי סיפוריו, יום אחד אזרה אומץ וניגשה אליו להראות לו את האיורים שציירה להנאתה במחברותיה. זה התרשם עמוקות והחליט לקחת אותה תחת חסותו ולדאוג לכך שתפתח את כישרונה המיוחד. הוא ביקש להפגש עם אביה והמליץ לו לשלוח אותה לבית ספר לאומנים.
אביה של שוורץ, שאף הוסמך לרב במהלך לימודי הישיבה שלו, אך ויתר על התפקיד לטובת עיסוקו בחקלאות, שמר על אורח חיים דתי כל חייו, אך מאידך, העניק חופש בחירה לילדיו ואף עודד אותם לרכוש השכלה גבוהה. ב-1929 החלה חיה שוורץ ללמוד, בעצתו של לבנון, באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים]. אביה פנה לחברו הרב קוק, שהיה רבה הראשי של ישראל, וביקש ממנו לארח את חיה בתקופת לימודיה, תחת השגחתו. כך היה, ושוורץ התגוררה בביתו של הרב קוק, אשר שימש למגורים וגם כבית כנסת, והייתה לו לבת בית. זאת עד סיום לימודיה ב-1931, עת נסגר בית הספר בצלאל בפתאומיות, בשל קשיים כספיים.
בהמשך השתלמה בציור אצל ישראל פלדי (ב-1931), יוסף זריצקי (ב-1933), ובאקדמיה סקאנדינאב בפריז, אצל הציירים פריאז וגרומר.
ב-1931 כבר הייתה בין אמני ישראל הנכבדים אשר יצירותיהם הוצגו בפתיחת מוזיאון תל אביב לאמנות. באותה שנה גם נישאה.
שנה לאחר מכן, ב-1932, הוצגו יצירותיה שוב, גם הם במוזיאון תל אביב, בחסותם של חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף. מי שהפגיש בין ביאליק לשוורץ, היה הסופר יהודה בורלא, ידידה הטוב. ביאליק נכח בביתה של שוורץ ואף נפגש עם אביה, ואלה מצאו נושאי שיחה משותפים כתלמידי ישיבה לשעבר.
בעזרת הכסף שצברה ממכירת יצירותיה מימנה שוורץ נסיעה לפריז, שם למדה באקדמיה סקאנדינאב והציגה את ציוריה בסטודיו ששכרה. בין ידידיה, איתם נפגשה, בילתה וציירה בעיר האורות, היו שמשון הולצמן, מאנה כץ, מישל קיקואין וחיים סוטין. ב-1937 חזרה לישראל, והצטרפה לאגודת הציירים, בה הייתה לחברה הצעירה ביותר.
שוורץ המשיכה לצייר ולהציג את יצירותיה בישראל ומחוצה לה. יצירותיה הוצגו במוזיאונים בישראל ותערוכות וגלריות ברחבי העולם, ובהם: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, מוזיאון ישראל בירושלים, הביאנלה של ונציה, גלריות לאמנות בפריז, מרסיי, לונדון, רומא ועוד. היא הייתה מדור המייסדים של קריית האמנים צפת ב-1949 והתגוררה רוב חייה בין צפת, פריז, תל אביב ויפו, שם גם בנתה את הסטודיו לאמנות שלה, אותו פתחה אחת לשנה למבקרים. בשלהי שנות ה-60, כשנשאלה על ידי גורמים בעירייה איזה מזל היא נושאת, השיבה להם, ובכך זכתה בכבוד שהרחוב בו התגוררה, הלא הוא רחוב "מזל דגים" ביפו העתיקה, קרוי כך עד היום.
ירושלים, פריז וצפת היוו השראה בציורי הנוף הרבים שלה. שוורץ אהבה גם לצייר פנים, נערות פרחים ודוממים, ויותר מכל בלטה הצבעוניות ביצירותיה.
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1931 נישאה למשה סטולוב, יליד פולין שעלה לבדו לארץ, עובד כפיים שלימים הפך לקבלן בניין.
בשנת 1939 נולדה בתה, אלישבע (אלישבע שמחן, פרופסור לרפואה, המתגוררת כיום בירושלים).
חיה שוורץ נפטרה בשנת 2001 בשנתה, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1929 בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות ירושלים.
- 1931 ציור, האולפן לציור של ישראל פלדי, תל אביב.
- 1933 ציור, אצל יוסף זריצקי, תל אביב.
- 1936 אקדמיה סקאנדינאב, פריז צרפת.
- 1953 השתלמות, פריז, צרפת.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1944 פרס דיזנגוף לאמן צעיר בתערוכה כללית של אמני ארץ ישראל בבית הבימה.
- 1949 פרס דיזנגוף בתערוכה כללית במוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1960 פרס דיזנגוף בתערוכה כללית במוזיאון תל אביב לאמנות.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1932 תערוכה בחסות חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף במוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1934 גלריה כץ בתל אביב.
- 1949 מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1951 גלריה ברנאר בפריז, צרפת.
- 1957 ביתן אגודת האמנים בתל אביב (אלחריזי)
- 1961 מוזיאון חיפה לאמנות חדשה.
- 1961 אגודת האמנים בירושלים.
- 1962 מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1962 גלריה "דון קישוט" ברומא, איטליה.
- 1963 גלריה קנסינגטון בלונדון, אנגליה.
- 1969 מוזיאון חיפה לאמנות חדשה.
- 1972 בית פרלמוטר בניו יורק.
- 1977 בית שלום עליכם בתל אביב.
- 1983 מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- 1985 בית האמנים בירושלים.
- 1987 מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- 1992 מוזיאון לאמנות בקיבוץ ברעם.
- 1993 משכן הכנסת בירושלים.
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1931 פתיחת מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1935 גלריה "ניוו" בפריז, צרפת.
- 1936 תערוכה כללית של אמני ארץ ישראל במוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1938-1944 תערוכות כלליות שנתיות של אמני ארץ ישראל במוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1944 תערוכה כללית של אמני ארץ ישראל בבית הבימה - פרס דיזנגוף לאמן צעיר.
- 1948 תערוכה כללית של אמני ארץ ישראל במוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1949 תערוכה כללית במוזיאון תל אביב לאמנות - פרס דיזנגוף שני.
- 1958 השתתפות בביאנלה בוונציה.
- 1959 תערוכת הציירים היהודיים באסכולת פריז בגלריה זק בפריז, צרפת.
- 1960 תערוכה כללית במוזיאון תל אביב לאמנות - פרס דיזנגוף שלישי.
- 1964 תערוכת אמני ישראל במרסיי, צרפת.
- 1967 מגדל דוד בירושלים.
- 1972 תערוכת "האקספרסיוניזם הארצישראלי בשנות השלושים וקשריו עם אסכולת פריז" במוזיאון ישראל בירושלים.
- 1983 תערוכת אמני ישראל על נושאים מן התנ"ך במוזיאון התנ"ך בבית דיזנגוף בתל אביב.