חתול שחור-רגל
 חתול שחור-רגל
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי חתול |
| משפחה: | חתוליים |
| סוג: | חתול |
| מין: | חתול שחור-רגל |
| שם מדעי | |
 Felis nigripesברצ'ל, 1824 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
חתול שחור-רגל (שם מדעי: Felis nigripes) הוא חתול פרא החי בדרום אפריקה, נמיביה, בוטסואנה וזימבבואה. זהו מין החתול הקטן ביותר בעולם (אורכו של פרט בוגר הוא 35 ס"מ, עם זנב של 15 ס"מ). פרוותו היא בצבע חול עם חבורבורת שחורות.
סביבות מחייתו הם אזורים צחיחים, דוגמת מדבר הקלהארי. שם הוא צד מכרסמים, לטאות וחרקים. חתולים שחורי-רגליים הם יצורים מתבודדים ופעילים בעיקר בלילה. בשעות היום הם מסתתרים לרוב מתחת לסלעים או בשיחים. לפי מחקרים, אחוז ההצלחה שלו בציד הוא 60%, מה שהופך אותו לצייד הקטלני ביותר במשפחת החתוליים.
אזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתולים שחורי-רגל אנדמים רק לאזור הכולל שלוש מדינות באפריקה הדרומית: בוטסואנה, נמיביה ודרום אפריקה. הם חיים בעיקר במישורי עשביה קצרה עד בינונית, במדבריות ובמישורי חול, כולל מדבר הקלהארי ומדבר קארו. ככלל אלו אזורים צחיחים. אזורי עשביה עם צפיפות מכרסמים וציפורים גבוהה הם בית גידול אופטימלי. חתולים שחורי-רגל נמנעים מיערות ומשטחים סלעיים, ייתכן ובגלל קיומם של טורפים אחרים באזורים אלו. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באזורי המחיה שלהם היא 100–500 מ"מ.
החתול שחור-הרגל הוא נדיר בהשוואה לחתולים הקטנים האחרים של דרום אפריקה. הידע על ההתנהגות והאקולוגיה של החתול הזה מגיע ממחקר בן עשרות שנים על שמורת הטבע בנפונטיין ושתי חוות מחקר גדולות במרכז דרום אפריקה. חוקרים מקבוצת העבודה של חתול שחור-רגל ממשיכים לחקור את החתולים בשלושת האתרים הללו. חתולים בוגרים הם בעיקר חיים כבודדים במרחבים מובדלים האחד מהשני. בבתי גידול באיכות ירודה מרחבים אלו מצומצמים יותר. לזכרים יש טווחי מחייה גדולים יותר מאשר לנקבות. לפי מחקר שנעשה בשמורה בגודל של 60 קמ"ר, התגלה שטווחי הזכרים חופפים לאלו של נקבה אחת עד ארבע.
איומים ומחייה בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החתול שחור הרגל מתמודד עם מספר איומים מעשה ידי אדם. גידול יתר של רועי עשבים במרעה העולה על בתי הגידול שלו רווחת בכל תפוצתו, מה שמוביל להפחתת בסיס הטרף. הרעלה חסרת הבחנה של פגרים כדי להרוג קרקלים ותנים לעיתים מסתכמים בכך שהחתול שחור-הרגל, שהוא חתול קטן מאוד, נהרג מניסיון אכילת הפגר. גם הרעלת ארבה מהווה סכנה חמורה לחתול שחור-הרגל, שטורף חגבים. חתולים שחורי-רגל נופלים קורבן לכלבים, שבעליהם משתמשים בהם כדי לרדוף או לגרש תנים.
את החתול שחור-הרגל קשה להחזיק בשבי מחוץ לתחומי המחייה האנדמיים שלהם. יש להם צורכי בית גידול מאוד ספציפיים והם יכולים לחיות אך ורק באזורים צחיחים. עם זאת, גן החיות של וופרטל בגרמניה זכה להצלחת רבייה גדולה, וליבת האוכלוסייה השבויה הנמצאת שם בריאה וחזקה[2]. החתול שחור-הרגל הראשון נצפה ונחקר ברמה המדעית בפלך הצפוני של מדבר קארו בשנת 1824. בסוף שנות ה-60, הוא תועד בדרום בוטסואנה, אך רק מעט תיעודים אותנטיים של החתול קיימים בנמיביה, בדרום אנגולה ובדרום זימבבואה. בשל תפוצתו המוגבלת, הוא רשום כמין פגיע ברשימה האדומה של IUCN מאז 2002. על פי החשד האוכלוסייה של חתולים שחורי-רגל בירידה עקב ציד מיני טרף שלו לשם מאכל אדם, רדיפה, תאונות דרכים ואובדן בתי גידול, כמו גם קרבות בכלבים ובחתולים[3].
מאפייני התנהגות ואופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתול שחור-רגל שוקל בסביבות 2 ק"ג ואורך גופו נישא בין 35 ל-50 סנטימטר. גובהו לא עולה על 25 סנטימטר. גודלו הממוצע לא עולה על מחצית הגודל של חתול הבית[4]. אוכלוסייתו מוערכת בסביבות 10,000 פריטים בכל העולם. אורך חייו הממוצע הוא בין עשר לשתים עשרה שנה. יש מקרים בשבי שאורך חייו של החתול גדל עד 16 שנים[5]. מדי לילה הוא נע בסביבות 20 קילומטרים, טווח הפעילות הגדול ביותר עבור חתול קטן בכל העולם. למרות שמו, רק כפות רגליו שחורות או חומות כהות. כפות אלו עוזרות לו בהליכה על החול המדברי הלוהט. הפרווה שלו במרכז גופו נישאת באורך של 25–30 מילימטרים.
עם הכתמים והפסים הקטנים שלו על הפרווה שצבעה כצבע החול, הוא מוסווה היטב בהתאם למרחב מחייתו הטבעי, במיוחד בלילות לאור ירח. שלוש טבעות שחורות באזור הצוואר על פרוותו משמשות לזיהוי שלו בטבע. על פרוותו הוא נושא פסים שחורים העוברים מזוויות העיניים לאורך הלחיים, ועל זנבו רצועות וקצה שחור. השערות שמתחת לפרווה שלו צפופות, עדינות, גליות וקצרות יותר משערות הפרווה הגבוהה. הזנב שלו קצר, פחות ממחצית אורך הגוף והראש; רגליו ארוכות יחסית לחתולים אחרים[6].
ציד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מחקר שנערך בדרום אפריקה, חוקרים ספרו 1,725 פריטי טרף שניצודו בידי חתול שחור-רגל, כאשר הזכרים נטלו מיני טרף גדולים יותר. מתוך אותם פרטים, רוב מוחלט של 72% הם יונקים, ואחריהם ציפורים קטנות, בעוד שחסרי חוליות, דו-חיים וזוחלים נאכלו לעיתים רחוקות. מכרסמים קטנים כמו עכבר גדול האוזניים היו חשובים במיוחד בעונת הרבייה לנקבות שהיו צריכות לכלכל גם גורים. זכרים לעומת זאת הראו במחקר פחות שונות עונתית בבחירת הטרף שלהם.
חתולים שחורי-רגל חולקים את תחום בית הגידול שלהם עם טורפים אחרים - חתול בר אפריקאי, שועל הכף, שועל אוזנן ותן שחור-גב. הם לוכדים טרף קטן יותר בממוצע מאשר חתולי בר אפריקאים, אם כי שניהם לכדו בערך אותו מספר (12–13) של מיני טרף בעת פעילות לילית, שהיא עיקר זמן הפעילות שלהם. חתול שחור-רגל מתקיים באזורים החופפים לאזורי המחיה של התנים, אף שאלו טורפים חתולים, על ידי שימוש במחילות במהלך היום. הם גם חולקים את אותו אזור מחיה כללי עם שועל הכף אך אינם משתמשים באותם בתי גידול, זמני פעילות או צדים את אותם מיני טרף.
חתול שחור-רגל קטן אחד יכול לצרוך 3,000 מכרסמים בכל שנה. ידוע שהם אוכלים גם פגרים של דלגנים, אך אינם מסוגלים למעשה לצוד ולהרוג אותם. זכרים גדולים יותר יכולים לצוד ארנבת מצויה בוגרת ששוקלת בערך כמו החתול. הם נצפו גם אוכלים ביצים, כותשים אותן בעדינות בין הלסתות, ואז מלקקים את התוכן עד תום. אף שהם מזינים את צורכי השתייה העיקריים שלהם דרך הנוזל בגוף הטרף שאותם הם צדים, הם בנוסף לכך גם שותים מים ממקורות הנמצאים בהישג יד. חתול שחור-רגל, על אחוז ההצלחה הגבוהה של הציד שלו (60%; להשוואה, אריות מצליחים בסביבות 20-25% מכלל ניסיונות הציד), ומספר הפרטים שהוא צד בממוצע, נחשב להיות לטורף הקטלני והמוצלח ביותר בעולם[7].
חתולים שחורי-רגל תופסים מחסה מן החום המדברי במהלך היום בתלי טרמיטים נטושים או מחילות. מתוך 184 מקומות מנוחה בדרום אפריקה שהתגלה כי נמצאים בהם חתולים שחורי-רגל, 98% מהם היו מאורות ארנבים נטושות. ההרגל שלהם לנוח בתלי טרמיטים זיכה אותם בכינוי "נמר נמלים" שניתן להם בידי אנשים מקומיים. הפעילות הלילית שלהם משתנה עם אורך הלילה, ולרוב הם יוצאים וחוזרים אל המאורה תוך 30 דקות מהשקיעה והזריחה. שיטות ציד כוללות המתנה של עד 40 דקות במחילות מכרסמים, או מארב לציפורים מקננות על ידי הליכה מהירה מאוד דרך עשביה. חתולי ציד מדי פעם מאבדים את הציד שלהם על ידי ינשוף אפריקאי (אנ') שמסתער על טרפו של החתול.
חתולים שחורי-כף מטפסים בקלות על עצים כדי לחפש קיני ציפורים, אבל בדרך כלל יש מעט מזון בעצי השיטה בהשוואה לזה הקיים על הקרקע. תוך כדי תקיפת ציפורים מעופפות, הם מבצעים קפיצות תכופות של עד 2 מטר למרחק ו-1.5 מטר לגובה. בחמש הזדמנויות, חוקרים צפו בתנים שחורי גב מקיפים חתולים שחורי רגל ודוחקים אותם לפינה במטרה לצוד אותם. החתול הזעיר תקף בכל פעם, והצליח לגרש את התן הגדול בהרבה. בהיותו חתול קטן ועקשן להפליא, לעמים הילידים באזור יש אגדה שטוענת שהחתולים הקטנטנים האלה יכולים להפיל ג'ירף. אמנם זה לא נכון, אך האגדה מסמלת את הכבוד והערכה של האנשים הילידים לנחישותם העזה של החתולים הקטנים[2].
מבנה חברתי ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתולים שחורי-רגל הם בודדים, למעט נקבות עם גורי חתולים התלויים בהם, ותקופת ההזדווגות. בטבע תקופת ההזדווגות נעה בחודשים מרץ עד אוגוסט, אך בשבי היא יכולה להיות לכל אורך השנה. עקב הפרשי כרומוזומים, החתול שחור-הרגל אינו יכול להזדווג עם מינים שונים[5]. לאחר הריון שנמשך בין 63 ל-68 יום, אחד עד ארבעה חתלתולים נולדים בתחתית מאורה במשקל 60-84 גרם. לנקבות יש בממוצע שתי המלטות בשנה. האם מחליפה לעיתים קרובות מאורות, כנראה כדי למנוע משיכת תשומת לב של טורפים. העיניים שלהם נפתחות בסביבות שבעה ימים. גורי חתולים הם עצמאיים לאחר 3–4 חודשים, אך נשארים בטווח של אמם לתקופות ממושכות. הם מתחילים לצוד בגיל צעיר, אינדיקציה נוספת לחיים בסביבה קשה. כשהאם מזעיקה קריאת אזהרה, הצעירים מתפזרים וקופאים במקומות מסתור עד שהסכנה חולפת[2]. אצל גורים, הנקבות מגיעות לבגרות מלאה בגיל שבעה חודשים, והזכרים בגיל תשעה חודשים.
כמו רוב החתולים, החתול שחור-רגל הוא טריטוריאלי, וגבולותיהם מסומנים תמיד. גם זכרים וגם נקבות מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות סימון ריח, שהוא סוג של תקשורת עם חתולים ומינים אחרים. נקבות מסמנות באופן זה כדי ליידע זכרים פוטנציאליים על מצב הרבייה שלהם וכדי לסייע לבני זוגם הפוטנציאליים באיתורם. החתולים שחורי-הרגל גם קולניים, במיוחד בעונת הרבייה או כשהם מתקשרים עם הגורים שלהם. צורות אחרות של תקשורת כוללות שפשוף לחיים ושפשוף ריח אחד בשני[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חתול שחור-רגל, באתר ITIS (באנגלית)
- חתול שחור-רגל, באתר NCBI (באנגלית)
- חתול שחור-רגל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חתול שחור-רגל, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- חתול שחור-רגל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- חתול שחור-רגל, באתר GBIF (באנגלית)
- תמונות של חתול שחור-רגל באתר ה-BBC
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חתול שחור-רגל באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 Black-footed Cat, International Society for Endangered Cats (ISEC) Canada, 2008
- ^ BLACK-FOOTED CAT: Small-spotted cat, Black-footed cat, Small-spotted cat, Animalia
- ^ Black-footed Cat Description, Cats for Africa: Small Wild Cats of Africa
- ^ 1 2 David Henning, The rare black-footed cat: the world’s deadliest feline, Getaway, 2021
- ^ 1 2 BLACK-FOOTED CAT, South African National Biodiversity Institute, 2022
- ^ Meilan Solly, This Petite Cat Is the World’s Deadliest. Mini-Series ‘Super Cats’ Shows You Why, Smithsonian Magazine, 2018
.jpg)
