שקיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שקיעה בנהריה
גווני השמים בעת השקיעה

שקיעה היא זמן לקראת הערב שבו מתכסית השמש אל מעבר לקו האופק במערב.

מסלול קרני השמש בזמן שקיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרני השמש בזמן שקיעה אינן נעות לאורך קווים ישרים. האטמוספירה, בדומה למנסרה, שוברת את הקרניים וכתוצאה מכך הן נעות במסלולים עקומים הנקבעים מעקרון פרמה. הסטת מסלול קרני השמש היא בשיעור של 0.6°, זווית הקרובה למפתח הזוויתי של השמש עצמה. לכן בזמן שרואים את השמש נוגעת בקו האופק, מיקומה האמיתי כבר מתחתיו. תופעה נוספת הקשורה בשבירת הקרניים באטמוספירה היא הנפיצה אשר מובילה במקרים נדירים לתופעת ההבזק הירוק.

צבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבע השמים, אם בזמן שקיעה ואם בצהרי היום, הוא תוצאה של פיזור קרני השמש מחלקיקי החומר המרכיבים את האטמוספירה. פיזור זה נקרא פיזור ריילי, והוא נעשה משמעותי ככל שאורך הגל של הקרינה המתפזרת קצר יותר, כלומר עבור קרניים הנוטות לצבע הכחול. זוהי הסיבה לצבע הכחול של השמים במשך היום. לעומת זאת, הפיזור של קרני האור הנוטות לאדום (בעלות אורך גל גדול), חלש יותר. בזמן שקיעת השמש, הדרך שקרני האור צריכות לעבור בתוך אטמוספירה, כדי להגיע לצופה, מתארכת ככל שהשקיעה מתקדמת. הקרניים בעלות הסיכוי הגדול ביותר להגיע לצופה ללא פיזור הן הקרניים בעלות אורך גל גדול ולכן צבע השמש נוטה לאדום. בצהרי היום, המרחק שקרני השמש צריכות לעבור בתוך האטמוספירה קצר יותר, ולכן צבע השמש נוטה לצהוב.

בנוסף, גוני השקיעה יכולים להיות מושפעים גם מאירועים כגון אפר מהתפרצויות הרי געש, או כתוצאה מתופעות אטמוספירות, כגון עננים, עשן וערפיח. גם לאחר מספר התפרצויות הר געש בזמן האחרון יחסית, כמו ההתפרצות של הר הגעש פינטובו בשנת 1991 או ההתפרצות של הר קרקטואה ב-1883, נצפו זריחות ושקיעות בגוונים מיוחדים בכל רחבי העולם.

שקיעה בגוון ארגמן
שקיעה בחוף הים של קיבוץ שפיים
שקיעה בחוף בצת

שקיעה וזריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, גוני הזריחה רכים וחלשים יותר מאשר גוני השקיעה. דבר זה נובע מההבדלים בתנאים שדרכם עובר אור השמש בין שעות היום לשעות הלילה. במשך היום, בדרך כלל מתרבות מהירות הרוחות, האבק, סופות החול וכיוצא בזה, דבר הגורם להעלאת כל האבק והחלקיקים שנצבר במשך הלילה על האדמה, למעלה.

כתוצאה מכך, האבק והחלקיקים משמש כמעין מסננת לקרני השמש, כך שבנוסף לאטמוספירה יש עוד שכבת סינון בין הקרניים ועד כדור הארץ. רק הקרניים הכהות יותר מצליחות לעבור דרך שכבת האבק, ולכן בכדור הארץ רואים את השקיעה בצבעים כהים יותר מאשר את הזריחה זריחת השמיים בצבע אדמדמם.

זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור קו המשווה, השמש עולה בצד מזרח ושוקעת במערב, משום ששם זמני היום והלילה קבועים תמיד, 12 שעות יום ו-12 שעות לילה (ישנן סטיות מזעריות עקב סטייה במסלול כדור הארץ אל מול השמש). בחצי הדרומי של כדור הארץ, נוטה השמש לכיוון צפון, ובחצי הכדור הצפוני נוטה השמש לכיוון דרום.

מן הסתם, נטיית השמש לכיוון צפון או דרום מתקרבת ככל שמתקרבים לקוטב בצפוני או הדרומי. משך זמן השקיעה עצמה, החל ממכניסת השמש מתחת לאופק ועד העלמותה, וכן משך הזמן שבין סוף השקיעה עד צאת הכוכבים, הוא ארוך יותר ככל שמתרחקים מקו המשווה ומתקרבים לקטבים, הצפוני או הדרומי.

בנקודת הקוטב הצפוני ממש השמש לא שוקעת כלל בתקופת הקיץ, וכך גם בקוטב הדרומי, השמש אינה שוקעת כלל בתקופת החורף. בתקופות האלה בקטבים השמש כלל אינה נראית, ושורר חושך.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שקיעת החמה

בהלכה היהודית זמן השקיעה קובע את מועד קיומן של מצוות שונות, כגון תפילת מנחה, זמן כניסת השבת, ועוד.

ביהדות זמן שקיעת החמה מוגדר, ככניסת כל גלגל החמה מתחת לקו הראיה. מיד לאחר השקיעה מתחיל זמן הנקרא בין השמשות, שהוא נחשב לבין יום ללילה. זמן זה מסתיים עם צאת הכוכבים.

במסכת בבא בתרא בדף פ"ד עמוד א, צבעה האדום של השמש בשקיעה ובזריחה מוסבר על ידי כך שהשמש חולפת בערב מעל הגיהנום ("דחלפא אפתחא דגיהנום") ובבוקר מעל הוורדים של גן עדן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שקיעה בוויקישיתוף


חלקי היממה

שחר - דמדומי בוקר - זריחה - בוקר - צהריים - אחרי הצהריים - דמדומי ערב - שקיעה - ערב - לילה - חצות הלילה