טובה ינסון

טובה ינסון, 1956

טוֹבֶה מַרִיקָה יַנְסוֹן (Tove Marika Jansson‏; ‏; 9 באוגוסט 1914 - 27 ביוני 2001), סופרת וציירת פינית שכתבה בשפה השבדית, מחברת סדרת ספרי המומינים.

ביוגרפיה

טובה ינסון נולדה בהלסינקי, פינלנד ב-9 באוגוסט 1914, לוויקטור ינסון - פסל פיני, וסיגנה האמרסטן ינסון - קריקטוריסטית ומעצבת גרפית שבדית. היא מזוהה כבת לקהילת הפינים-שבדיים.

בספרה האוטוביוגרפי "בת הפסל" (1968) היא משחזרת את האווירה הבורגנית והבוהמיאנית של ילדותה הבטוחה אך מלאת ההרפתקאות, שהשפיעה על הספרים שכתבה בבגרותה. ציוריה של ינסון התפרסמו לראשונה כשהייתה בת 14. בגיל 15 עברה משפחתה לשבדיה, שם למדה אומנות בבית הספר של סטוקהולם לאמנות בין השנים 1930 עד 1933. מ-1932 החלה להציג חלק מיצירותיה. בהמשך למדה רישום בבית הספר "האתנאום" שבהלסינקי. משם המשיכה ללמוד בגרמניה, איטליה, צרפת ולונדון. בתקופה זו ינסון הושפעה רבות מהצייר סמואל רספרוסוואני, ומהאימפרסיוניזם ככלל. בשנת 1943 הציגה ינסון תערוכת יחיד ראשונה. בתקופה זו התחוללו שינויים רבים בחייה, כאשר השינוי המשמעותי ביותר התרחש בשנת 1942 כאשר עזבה את בית הוריה בו התגוררה עד גיל 28.

ינסון חשבה לפתח קריירה של ציירת וקריקטוריסטית, אולם ב-1945 החליטה לכתוב סיפור קצר על אחת הדמויות הקבועות שנהגה לצייר לצד חתימתה, ואשר אותה כינתה "מומינטרול". הסיפור, שנכתב במהלך מלחמת העולם השנייה, נשא את השם "הטרולים הקטנים והשיטפון הגדול" (מעניין לציין כי המוציא לאור סירב להשתמש בשם "מומינים" בכותרת הספר, מחשש שהדבר יבלבל את קהל הקוראים). אף על פי שהסיפור לא זכה להכרה רבה, החליטה ינסון להתרכז בכתיבת ספרי ילדים, שאותם נהגה לאייר בעצמה. תערוכתה השנייה ב1946 זכתה להצלחה מסחרית רבה ויצירותיה זכו לשבחי הביקורת.

ב-1946 כתבה את הספר "כוכב-שביט בעמק-מומין". ספר זה אמנם הופיע שני אחרי "המומינים והשטפון הגדול" אך הוא נחשב חשוב ויותר אופייני לסדרת הספרים על עמק המומינים, שפרסמה את ינסון והיוותה את עיקר יצירתה. ינסון הוסיפה לפרסם ספרים בסדרה זו עד 1970, הספר האחרון בסדרה הוא "עמק המומינים בנובמבר" אשר לא תורגם מעולם לעברית.

בתחילת שנות החמישים פגשה את המאיירת והמעצבת הגראפית טוליקי פייטילה (Tuulikki Pietilä), שהייתה לבת-זוגה. השתיים חיו ביחד עד יום מותה של ינסון, ושיתפו פעולה גם בחייהן המקצועיים. ינסון שמרה על פרטיותה ונהגה לבלות את עונות הקיץ יחד עם חברתהּ לחיים טוליקי פייטילה בבית נופש שברשותה הנמצא באי קלובהארון (Klovharun). אף על פי כן, לכל אורך השנים שמרה על קשר חם עם קהל מעריצי המומינים ונהגה להשיב בכתב ידה לכל הפניות אליה.

בנוסף לסדרת ספרי המומינים אותה כתבה, עסקה ינסון גם באיור קלאסיקות שתורגמו לשבדית, כגון "ציד הסנרק" ו"אליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, ו"ההוביט" מאת טולקין.

ינסון זכתה להכרה בינלאומית, ואף קיבלה את פרס אנדרסן היוקרתי לספרות ילדים בשנת 1966.

בעקבות ההצלחה, הוקדשו ליצירתה בפינלנד מוזיאון עמק המומינים בטמפרה (Tampere) ופארק עמק המומינים בנאנטאלי (Naantali).

טובה ינסון, בצד סופרי ילדים כגון ד"ר סוס, לאה גולדברג וסופרי ילדים אחרים ברחבי העולם, שייכת לזרם שאפיין את ספרות הילדים אחרי מלחמת העולם השנייה. דור זה של סופרי ילדים הושפע מאוד מהמלחמה, ובעיקר מהשימוש שנעשה בגרמניה הנאצית בספרי ילדים לצורכי תעמולה. כתיבתם מתאפיינת במעין "תגובת נגד" - הצנעת ערכים לאומיים, ושימת דגש על ערכים הומניסטיים ובמידה מסוימת גם על ערכים אינדיבידואליסטיים.

ספריה תורגמו ל-34 שפות ונמכרו במיליוני עותקים. כמו כן עובדו לסדרת טלוויזיה מצוירת. ספריה של ינסון תורגמו לעברית בידי אוריאל אופק, תמר שׂלמון, רות דנור וויויאן ברסקי. בהקדמה לתרגום לעברית של הספר "ספר הזכרונות של מומינאבא", פרסם אוריאל אופק מכתב ששלחה אליו טובה ינסון תיארה את נסיבות כתיבתו של הספר הראשון בסדרת המומינים. בין היתר היא כותבת:

	תחילה חשבתי לצייר על הדף שהיה מונח לפניי; אבל פתאום ירדה עליי השראה ממין אחר, תחושה שלא הכרתי עד אז - רצון לכתוב (...) בעוד אני מהרהרת ציירה ידי מבלי משׂים את מומינטרול הזעיר והחביב שלי (...) ואז בעוד אני מביטה בו קראתי בקול: מצאתי! אתה, מומינטרול שלי, תהיה גיבור סיפורי.
– אוריאל אופק, "מילים אחדות על מומינאמא של משפחת החיות המוזרות"

ינסון נפטרה בגיל 86 בהלסינקי ב-27 ביוני 2001.

ספריה לילדים

הספרים המקוריים בסדרת המומינים

• משפחת המומינים והשיטפון הגדול (1945)
• כוכב-שביט בעמק-מומין (1946. תר' רות דנור, 1984) — מומינטרול וחברו יוצאים לחקור אם אמנם מאיים כוכב-שביט על העמק שלהם וזוכים להרפתקאות.
• כובע טרוֹלקַ‏ארלֶ‏ן (1949. תר' אוריאל אופק בשם משפחת החיות המוזרות, 1964) — מעשה בכובע-קסמים, שכל הנכנס לתוכו משנה את צורתו, ובשאר פלאים מוזרים ומשעשעים המתרחשים בעמק מומין.
• ספר-הזכרונות של מומינאבא (1950. תר' תמר שלמון, 1968) — הרפתקאות מומינאבא בים וביבשה, בחלל ובמצולות, המסופרות בגוף ראשון.
• קיץ מסוכן בעמק המומינים (1954. תר' רות דנור, 1984)
• חורף של טרולים (1957. פרס אלזה בסקוב. תר' אוריאל אופק בשם עמק החיות המוזרות, 1966. תורגם על ידי דנה כספי בשנת 2011 בשם משפחת המומינים: חורף קסום) — המאורעות המופלאים שפקדו את מומינטרול לאחר שהעולם שקע בתנומת-חורף ורק הוא עצמו נותר ער.
• סיפורי מומין (1962. פרס אנּ‏י סוואן. תר' ויואן ברסקי בשם סיפורי משפחת החיות המוזרות, 1977) — שבעה סיפורי ידידות, אהבה וקסם.
• נובמבר בעמק-מומין (1970)

ספרי התמונות בסדרת המומינים

• מה קרה אחר-כך? הספר על מומין, בימבל ומאי הקטנה (1952. פרס נילס הולגרסון)
• מי יעודד את רשוש? (1960. עיטור אנדרסן. תר' ויויאן ברסקי, 1978) — שוכני עמק-מומין נחלצים לעזרת יצור מסכן.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של טובה ינסון בקטלוג הספרייה הלאומית
• טובה ינסון באתר דףדף
• מומינים לנצח ~ הסוף? מאת אבישי דדון-רווה
• דפנה לוי, האמא של המומינים, ynet, ‏ 28.11.08
• נועה לימונה, חמש שאלות לדנה כספי, ספר משפחתי, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
• יעל (פרוינד) אברהם, ‏אמם של יצורי הטרול, מקור ראשון, מוסף "שבת" , גיליון 725
• שהם סמיט, ספרים ילדים ונוער אל תשכח לקחת סוודר: המומינים מוכנים לעוד חורף, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011