ההוביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה
כריכת תרגום לעברית של הספר
עטיפת הספר "ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה", בתרגום של משה הנעמי (1976)
מחבר ג'ון רונלד רעואל טולקין
שם בשפת המקור The Hobbit, or There and Back Again
שפת המקור אנגלית
הוצאה זמורה ביתן
הוצאה בעברית 1976, 1977, 2012
שנת הוצאה 1937
סוגה פנטזיה, ילדים
תרגום לעברית משה הנעמי, תרגום הטייסים, יעל אכמון
מספר עמודים 245
הספר הבא שר הטבעות

ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרהאנגלית: The Hobbit, or There and Back Again) הוא ספר פנטזיה מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין. הספר עוסק במסעותיו של ההוביט בילבו באגינס יחד עם חבורת גמדים במטרה לשחרר את ממלכתם האבודה מאחיזתו של דרקון בשם סמאוג.

הספר מיועד בעיקר לילדים, אך נקרא על ידי בני כל הגילאים. בדומה לספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, נולד ספר זה מסיפור בהמשכים שנהג הסופר, טולקין, לספר לילדיו. הספר יצא לאור לראשונה ב-21 בספטמבר 1937 בממלכה המאוחדת ובשנים 1976, 1977 ו-2012 יצאו שלושה תרגומים שונים לעברית בישראל.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילבו בגינס, יושב הפלך הרגוע והשליו, נדחף למסע הרפתקאות על ידי הקוסם גנדאלף, המצרף אותו לחבורה של 13 גמדים, ובראשם תורין צינת-אלון, היוצאים אל ממלכתם העתיקה. בילבו מצורף לחבורה בתפקיד 'פורץ' אשר תפקידו יהיה, לאחר הגעתם, לפרוץ את הדרך ולהתגנב אל ביתו של הדרקון במערות הממלכה אשר בהר. גנדאלף טוען בפני הגמדים כי יש בו, בהוביט הנראה מבולבל וחסר ישע, אומץ לב ותושיה אשר יתגלו לקראת הסוף.

בתחילת מסעם של הגמדים מהווה בילבו יותר נטל מנכס, ונקודת המפנה מגיעה כאשר הגמדים עוברים בהרים ונופלים בשבי הגובלינים. בני החבורה מצליחים להרוג את מנהיג הגובלינים ולהימלט, אך בילבו אובד במהלך המנוסה, משוטט במערות שמתחת להרים, נתקל ביצור המכונה גולום ומוצא טבעת אשר שייכת לגולום ומסוגלת להעלים את העונד אותה. טבעת זו משמשת את בילבו מאוחר יותר בספר לעשיית מיני מעשים בהחבא ובעזרתה מטפח בילבו דימוי של גנב מעולה אשר מסוגל לעבור דרך הדרוכים והמוכשרים שבצופים.

לאחר מכן מתגלה ערכו הרב של ההוביט, שהטבעת מסייעת לו להיות לעזר. בין השאר הוא עוזר לגמדים להימלט מעכבישי ענק שלוכדים אותם בעת מעבר ביער ומצליח למלט אותם מכלאם של האלפים. בני החבורה מגיעים לעיר האגם, אסגרותה שמה, אשר הקימו בני האדם לאחר שבשנת 2770 לעידן השלישי תקף סמוג הדרקון האדום והעלה באש את ממלכת ההר הבודד, הוא ארבור, של הגמדים ואת ממלכת דֵיל לרגלי ההר, שבה חיו בני-אדם. בתקיפתו החריב הכל, וגירש משם את הגמדים ובני-האדם שחיו לפני-כן בשכנות וביחסי-גומלין. סמוג אסף סביבו את כל אוצרות גמדי-ארבור לכדי מיטת-אוצרות, ונח עליה בשלווה באולם המרכזי למשך שנים רבות. משם שמו הגמדים וההוביט את פעמיהם לעבר ההר הבודד. לאחר שמגיעים בני החבורה אל ההר הם נאלצו להמצוא מסתור מפני הדרקון בניקבה סודית שמובילה לאולמות בטן ההר. או אז מצליח בילבו לחדור שלוש פעמים אל מאורתו של הדרקון סמוג. בילבו, מוסתר על ידי טבעתו, מתגרה בדרקון וגונב ממנו גביע זהב, לאחר מכן מתגרה באופן בוטה בדרקון על ידי דיבור חלקלק. עקב התגרות זו, יוצא הדרקון לתקוף את עיר האגם. ברד הקשת, לוחם נועז ומפקד פלוגת קשתים במשמר העיר, אשר היה נצר לשושלת מלכי דיל, ירה חץ לעבר סמוג וקטל אותו[1]. הדרקון נפל ארצה ברעש גדול, מרסק בנפילתו את בתי העיר. לבסוף שקעה גופתו הלוהטת באגם. ברד עצמו, אשר קפץ לאגם כדי להינצל מן החורבן שהמיט הדרקון בנופלו מן השמים נחשב למי שנהרג במאבקו עם הדרקון. תושבי העיר אסירי התודה הצטערו צער רב על מותו עד אשר יצא מן המים והכריז כי קטל את הדרקון[2].

ברד סייע לשר העיר לשקם את העיר וכרת ברית עם מלך האלפים, שצבאו צעד לעבר העיר אותה שעה. לאחר מכן הנהיגו מלך האלפים וברד כוח צבאי משותף של אלפים ובני אדם לעבר ההר הבודד, בו התבצר תורין, אשר עם מות הדרקון הפך למלך בבטן-ההר, עם גמדיו ובילבו ההוביט. תורין, נתמך בצדקת טענתו כי האוצר במקורו היה שייך לאבותיו של תורין, סירב לבקשת ברד לחלוק את אוצר הדרקון, ואף קרא לקרובו מלך הגמדים מגבעות הברזל, דֵּין רגל ברזל, בֶּן נֵין, לבוא לעזרתו. בעקבות זאת הטילו ברד ומלך האלפים מצור על ההר הבודד. ברד הצליח לשאת ולתת עם תורין[3] על הסכם לחלוקת האוצר בעזרתו של בילבו, אשר כדי למנוע את המלחמה הקרבה גנב אבן חן היקרה למנהיג הגמדים והעביר אותה לבני האדם. כתוצאה מכך נאלצו הגמדים להגיע להסכם. התגבורת המיוחלת של צבא גמדים בראשות דֵּין הגיע אולם ממש באותה העת הותקפו הן הצרים והן הנצורים על ידי צבאו של בולג מלך האורקים. העימות המתפתח מכונה קרב חמשת הצבאות[4], ובמהלכו מאוחדים כוחות בני האדם עם האלפים, הגמדים והנשרים כנגד האורקים והווארגים, זאבי הענק שלהם. ברד פיקד בקרב על חילם של בני האדם והובילם כנגד האורקים[5]. במהלך הקרב הנהיג תורין את חבורת הגמדים אשר לו בהסתערות אמיצה כנגד האורקים[6]. בילבו עצמו עשה גם בקרב שימוש מושכל בטבעתו ונעלם מן העין, אולם נפצע בראשו ואיבד את הכרתו עד מהרה. תורין נפצע אנושות בקרב וחולץ בידי ביורן, אשר הצטרף לקרב בדמות דוב אימתני והרג את בולג, מלך האורקים. בתום הקרב [7], בעודו מוטל על ערש דווי, התפייס תורין עם בילבו[8], עליו כעס בעקבות גנבת אבן החן, והתפכח מתאוות הבצע בה לקה בעקבות גילוי האוצר[9]. לאחר מות תורין היה דֵּין רגל ברזל למלך הגמדים שבבטן- ההר. מלך האלפים הניח על חזהו של תורין את אבן החן שבילבו גנב, ועל קברו שבהר הבודד הוצבה חרבו "אורקריסט", אשר זוהרת בחשיכה בעת שאורקים ויצירי רשע נוספים קרבים, ובכך תמיד ניתנה לגמדים התרעה בהתקרב אויב לממלכתם אשר בבטן ההר. בילבו חזר להוביטון וחי בעושר רב אשר צבר בהרפתקאותיו.

מלבד היותו ספר-מופת בזכות עצמו, מהווה "ההוביט" מעין פתיח לטרילוגיה הגדולה של טולקין, "שר הטבעות", אשר מוקדה הינה הטבעת הקסומה אשר נשארה בידיו של בילבו כאשר הוא חזר אל הפלך.

תרגומי הספר לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפות תרגומים נוספים
כריכת התרגום של יעל אכמון (2012)
כריכת התרגום של יעל אכמון (2012)
כריכת "תרגום הטייסים" (1977)
כריכת "תרגום הטייסים" (1977)

עוד בטרם יצא תרגום עברי מלא, הופקה בקול ישראל סדרת תסכיתים בהתבסס על "ההוביט", בעיבוד דניאלה אתגר. הם שודרו בימי שלישי וחמישי ב-16:31, ב'פינה לאם ולילד' של רשת א',‏[10] מה-6 ביוני ועד ה-3 באוגוסט 1967.‏[11]

ההוביט תורגם לעברית שלוש פעמים: תרגומו המקצועי הראשון של הספר, המלווה בניקוד לילדים, נערך על ידי משה הנעמי ויצא לאור בשנת 1976 בהוצאת זמורה ביתן.

תרגום נוסף, "הוביט", נערך בנסיבות יוצאות דופן ומכונה "תרגום הטייסים". מספר שנים קודם להוצאת התרגום הראשון לספר, ישבו בכלא עבסייה שבמצרים, מספר טייסים ישראלים שנשבו במהלך מלחמת ההתשה. ארבעה מהטייסים, אבינועם קלדס, רמי הרפז[12], מנחם עיני ויצחק פיר‏[13], תרגמו לעברית את הספר מעותק באנגלית שנשלח לפיר על ידי אחיו והועבר לו דרך הצלב האדום. הרפז סיפר בכנס "אבק כוכבים" כי:

"היינו קבוצה של עשרה שבויים, והיו מאיתנו שלא ידעו לקרוא אנגלית, אז כדי שגם הם יחוו את התענוג הזה החלטנו לתרגם עבורם את 'ההוביט'. רצינו להעביר להם את הרעיון למרות שאנחנו לא מתרגמים מי יודע מה."‏[14]

כמו כן סיפר הרפז בהרצאה בבית אריאלה:

"עבדנו פחות או יותר בשני זוגות, כאשר אחד קרא את הטקסט באנגלית ודיבר אותו עברית. ברור שזה יצא עברית לא לעניין, והשני שישב לידו כתב עברית שניתן להבין. אחרי כן, לקחנו את העברית שיצאה ובנינו אותה לעברית לוגית איכשהו. שמעתי פה את עמנואל לוטם מדבר על הבעיות של התרגום. אצלנו הכיף היה הרבה יותר גדול, לא היינו חייבים שום דבר לאף אחד. עשינו את התרגום להנאתנו הבלעדית, לאף אחד מאיתנו לא היה מושג בתרגום ולא ידענו שצריך להיות חייבים משהו למישהו ולבנות מסגרת כלשהי. ידענו שצריך להיות הגיון פנימי אבל לא יותר מזה. לכן, ברגע שאנחנו נתקלנו בבעיות, אנחנו פשוט בצורה פרמיטיבית תקענו בהן את הראש ופתרנו אותן כפי שהתחשק לנו."‏[15]

בספר עצמו מוענק הקרדיט על התרגום ל"טייסי חיל האוויר וחבריהם". הכוונה היא לשבויים נוספים שחלקו עם ארבעת המתרגמים את התא בעבסייה, והשתתפו בתרגום השירים שמופיעים בספר‏[15]. בתום כשלוש שנים של שבי (1970 - 1973) אחזו הטייסים בשבע מחברות כתובות בצפיפות, פרי תרגומם המשותף (התרגום עצמו ארך ארבעה חודשים). לארבעה התגלה קיומו של התרגום של הנעמי, אך גם תרגומם יצא לאור, בשנת 1977 בהוצאת זמורה ביתן, בעזרת מימון של חיל האוויר[16].

בין שתי הגרסאות קיימים מספר הבדלים בולטים בתרגום המונחים, כגון "גובלין" ו"אלף" בתרגום הטייסים ו"שדים" ו"שדונים" בהתאמה בתרגומו של הנעמי. שתי הגרסאות מקובלות על הטולקינאים (מעריצי טולקין וחוקריו), אולם הרקע לתרגום הטייסים וסגנונו הפכו אותו לאהוד יותר. בנו ויורש עזבונו של טולקין, כריסטופר טולקין, תיאר את הסיפור שמאחורי תרגום הטייסים כאחד האהובים עליו.

ב-21 בספטמבר 2012, 75 שנים לאחר פרסום הספר במקור, הוצאת כנרת זמורה ביתן הוציאה לאור גרסת תרגום חדשה. גרסה זו תורגמה על ידי המתרגמת יעל אכמון[17].

ב-2013 ראה אור תרגום של הספר ליידיש מאת בעריש גאלדשטיין‏[18].

עיבודים קולנועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז יציאתו לאור של הספר ב-1937 נעשו מספר עיבודים קולנועיים, בין השאר ניתן למנות את הסרטים הבאים:

מהדורות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה /ג'ון רונלד רעואל טולקין; עברית: משה הנעמי,‫ הוצאת זמורה ביתן, 1976.
  • הוביט / ג'ון רונלד רעואל טולקין; עברית: "תרגום הטייסים",‫ הוצאת זמורה ביתן, 1977.
  • ההוביט / ג'ון רונלד רעואל טולקין; עברית: יעל אכמון,‫ הוצאת זמורה ביתן, 2012[19].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"הוביט", הוצאת זמורה ביתן, 1977, עמודים 199-200, "אז דרך בארד קשתו ביתר שאת. הדרקון חג בשנית וחזר בטוסו נמוך. בעודו מתקרב עלה הירח מעל לחוף המזרחי והכסיף את כנפיו הגדולות. 'חץ!' לחש איש קשת. 'החץ השחור! שמרתי אותך עד בוא הקץ. מעולם לא הכשלתני ותמיד מצאתיך שנית. מאבי ירשתיך, והוא - מאבותיו. אם אי-פעם חושלת על ידי המלך האמיתי שמתחת להר, צא עכשיו ותהא דרכיך מהירה ובטוחה.' פעם נוספת עט הדרקון, נמוך יותר מתמיד. וכאשר נטה וצלל למטה, הבריקה בטנו הלבנה בנצנוצי יהלומים לאור הירח - פרט למקום אחד, קרחת חשופה בצד שמאל. הקשת הגדולה זמזמה. החץ השחור שירך דרכו מן המיתר הישר לאותה שקערורית, בין רגליו הפרושות של הדרקון. פנימה הכה ונעלם. חודו, קנהו, ונוצותיו - כה עזה הייתה פגיעתו. בצווחה מחרישת-אוזן, גודעת עצים ומפוררת אבנים, התעוות סמוג והזדקר למרום, התהפך והתרסק למטה כגל חורבות".
  2. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 203, "עוד הם מדברים והנה נראתה דמות גבוהה צועדת ויוצאת מבין הצללים. האיש היה רטֹב כֻלוֹ, שערותיו נטפו מים על פניו ועל כתפיו, ומעיניו קרן אור תקיף. 'ברד לא מת!' הוא קרא. 'הוא צלל למים, לאחר שנהרג האויב. אני הנני ברד, מגזע גיריון; אני הנני הורג הדרקון!'".
  3. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 213, "אני הנני ברד, וידי היא שהרגה את הדרקון וגאלה את האוצר. האין דבר זה נוגע לך? יתר על כן, על- פי יחוסי אני יורשו של גיריון אלוף דֵיל, וחלק גדול מאוצרך גזל סמוג מעירו וארמונותיו. האין זה עניין לדון בו?"
  4. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 227, "בצד אחד היו השדים והזאבים הפראיים, ובצד השני השדונים ובני-האדם והגמדים".
  5. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 227, "'אל ההר!' קרא ברד. 'אל ההר! הבה נתפוס עמדות כל עוד נותר זמן!' הרכס הדרומי, במרודות התחתונים ובסלעים שלרגליו, נפל בידי השדונים; על הרכס המזרחי היו בני-האדם והגמדים. ואילו ברד וכמה מן הזריזים שבאנשיו טיפסו ועלו לפסגת הכתף המזרחית, כדי שיוכלו לצפות אל הצפון".
  6. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 229, "פתאום נשמע צעקה גדולה, ומן השער באה תרועת- חצוצרה. הם שכחו את תורין! חלק מהחומה, שהיו מרימים במנופים, נפל כלפי- חוץ והתרסק בתוך הברכה. מלך בטן- ההר קפץ ויצא, ובעקבותיו חבריו. הגלימה והמצנפת נעלמו; כולם לבשו שריון מבהיק, ואור אדום בקע מעיניהם. באפלולית הבהיק הגמד הגדול כזהב בין גחלים עוממות. השדים השליכו מלמעלה סלעים; אבל הגמדים החזיקו מעמד, קפצו לרגלי המפל ומהרו אל המערכה. הזאבים ורוכביהם נפלו לפניהם או ברחו. תורין הניף את גרזנו בתנופות אדירות, ונראה שדבר אינו יכול לפגוע בו. 'אלי! אלי! שדונים ובני- אדם! אלי! הוי בני- משפחתי!".
  7. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 228, "הקרב היה נורא. זה היה הדבר האיֹם ביותר שעבר על בִּילְבּוֹ, והשנוא עליו ביותר באותו הזמן- כלומר, הדבר שבו התגאה ביותר, ושבו אהב להִזָּכֵר ימים רבים לאחר מעשה, אף אם מִלֵּא בו תפקיד פעוט".
  8. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמוד 232, "'היה שלום, גנב טוב,' אמר. 'הולך אני עכשיו אל אולמי- ההמתנה, לשבת ליד אבותי, עד שיתחדש העולם. הואיל ואני משאיר אחרי את כל הזהב והכסף, והולך למקום שבו אין חפץ בהם, רוצה אני להפרד ממך בידידות, ואני חוזר בי מדברי וממעשי ליד השער".
  9. ^ ג'ון רונלד רעואל טולקין,"ההוביט או לשם ובחזרה", הוצאת זמורה ביתן, 1976, עמודים 232-233, "'לא!' אמר תורין. 'יש בך מן הטוב יותר ממה שאתה משער, בן המערב הנעים. אומץ- לב וחוכמה, במידה המתאימה. אילו אהבו רבים מאיתנו אוכל וזמר ושמחה יותר מאוצרות זהב- הרי היה העולם עליז יותר. אך עליז או עצוב, עלי לעזבו כעת, היה שלום!'".
  10. ^ לוח שידורי השבוע, דבר, 23 ביוני 1967
  11. ^ לפי 'לוח שידורי השבוע' של קול ישראל שהתפרסם ב'דבר' בכל יום שישי.
  12. ^ אנשיל פפר, טייסת הקרב הטרייה, בת לשושלת טייסים, הארץ, 29.12.2010, "אלוף-משנה במילואים רמי הרפז, אחד מטייסי הקרב המובילים של חיל האוויר בשנות השישים והשבעים. הרפז היה אחד הטייסים הראשונים שטס בפנטום, וב-1969 נפגע מטוסו מטיל קרקע-אוויר בתקיפה במלחמת ההתשה והוא ישב בשבי המצרי כשלוש שנים וחצי. הרפז היה חלק מהקבוצה שכתבה את "תרגום הטייסים" המפורסם לספר "ההוביט", של ג'יי אר. אר. טולקין, כשישבה בכלא".
  13. ^ ניסן שורבמדינת הגמדים רעש מהומה, באתר nrg מעריב, 21 בדצמבר 2001
  14. ^ ‫ניר וולף, ‏ההוביט שלהם, באתר ישראל היום, 7 בדצמבר 2012‬
  15. ^ 15.0 15.1 רמי הרפז, רמי הרפז על תרגום ההוביט בשבי, אתר "נומנור", 28.10.2006.
  16. ^ ענבר פלד, חבורת הטבעת - הגרסה העברית, אתר "נומנור", 05.04.2002, "עיני: 'היינו ארבעה. [יצחק פיר, רמי הרפז, מנחם עיני, ואבינעם קלדס – ע.פ] אהבנו את הספר והתחלנו לתרגם אותו בלי להחליט על כך. רצינו שגם האחרים, שהאנגלית שלהם הייתה טובה פחות, יוכלו ליהנות מהקריאה'."
  17. ^ התרגום החדש של "ההוביט" – הצצה ראשונה | גרף הוצאה לאור
  18. ^ תמונת הספר
  19. ^ הפרק הראשון מהספר