לדלג לתוכן

טיוטה:תשלומי הורים במערכת החינוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של תשלומי הורים במערכת החינוך.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של תשלומי הורים במערכת החינוך.

תשלומי הורים במערכת החינוך הם אמצעי מימון משמעותי במערכות חינוך רבות בעולם. מדינות רבות בעולם מספקות לילדים חינוך חינם, עם זאת, לעיתים אותן מדינות משתמשות בהורי התלמידים על מנת לממן את מוסדות החינוך ולאפשר חינוך איכותי לתלמידים. תשלומי הורים במערכת החינוך מתייחסים לגובה התשלום אותו גובים מוסדות החינוך בישראל מהורי התלמידים, וזאת בכפוף לועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ולחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך. הכסף המושקע במוסדות החינוך מורכב מארבעה מקורות: תקציב אותו משקיע משרד החינוך, תקציב הרשויות המקומיות, תרומות חיצוניות ותשלומי הורים. תשלומי ההורים מתחלקים בין התשלום לגנים ולבתי הספר, מורים פרטיים, מכונים שונים ועוד.[1]

חוק לימוד חובה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכאות לחינוך בישראל הוכרה רשמית כזכות אדם מאז אימוץ ההצהרה האוניברסלית של האומות המאוחדות בשנת 1948 בדבר זכויות האדם. זכות זו היא אחת מיני כמה סיבות להקמת מדיניות של חינוך חינם לכל הילדים על ידי מדינות רבות על ידי מוסדות הממומנים על ידי מיסי הציבור.[2]

בשנת 1949 נחקק בישראל חוק לימוד חובה, החוק אומר שכל הילדים מגיל 3 ועד סיום כיתה י"ב חייבים ללמוד במוסד חינוכי המוכר על ידי משרד החינוך. החוק קובע כי הוריו של כל ילד בגילאים אלה אחראים לכך שילדם ילמד במסגרות חינוך מתאימות, וחובתה של המדינה היא לספק את החינוך בחינם. בנוסף נקבע בחוק כי אם ילד לא ילמד עד גיל 15, דינו של כל הורה מאסר או קנס. אף על פי שזה לא מוזכר בחוק, הורים רשאיים להגיש בקשה לרשויות לחנך את ילדיהם במסגרת חינוך ביתי.[3][4]

בהמשך לכך, בשנת 1988, נחקק חוק חינוך מיוחד במטרה לקדם ולפתח את הכישורים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ולהקל על שילובם בחברה הישראלית. החוק קובע שכל תלמיד בגילאים 3–21 עם צרכים מיוחדים, כלומר שיש לו לקות משמעותית, זכאי לחינוך מיוחד. לקות מוגדרת כלקות גופנית, שכלית, נפשית, קוגניטיבית, התנהגותית, חושית או שפתית. אותם בעלי לקויות, לאחר דיון ועדת השמה הקובעת את המסגרת המתאימה להם זכאים על פי החוק לחינוך מיוחד חינם במקום בו הוא מתגורר או קרוב לשם ככל האפשר.{{הערה|חוק חינוך מיוחד], באתר כל זכות בשנת 2002 התקבל תיקון לחוק חינוך מיוחד, התיקון נקרא "חוק השילוב" ומטרתו לשלב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. תלמיד עם צרכים מיוחדים, אשר ועדת השילוב החליטה על זכאותו, זכאי לקבל שירותים מיוחדים שיסייעו לו להשתלב בחינוך הרגיל, כמו סייעות ותוספת של שעות הוראה.[5]

תשלומי חובה ותשלומי רשות למערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת החינוך בישראל ישנם שני סוגים עיקריים של מוסדות חינוך: מוסדות החינוך הרשמי, שמונהג בהם חינוך ממלכתי או חינוך ממלכתי-דתי והם ממומנים מימון מלא על ידי המדינה והרשויות המקומיות, ומוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי, והם ממומנים מימון חלקי או מלא על ידי משרד החינוך. לפי חוק לימוד חובה, על המדינה והרשויות המקומיות לספק את רוב שירותי בית הספר ללא תשלום מההורים. שירותי החינוך שהמדינה והרשויות המקומיות נותנות הם בעיקר העסקת עובדי חינוך כמו מורים ומנהלים, בנייה ואחזקה של המוסד החינוכי. עם זאת, ישנם שירותים ומוצרים שהמדינה והרשות המקומית לא מחויבות לספק בחינם כמו טיולים והזנה, ולכן ההורים נדרשים לממן אותם.

תשלומי ההורים למערכת החינוך מתחלקים לתשלומי חובה, תשלומי רשות, רכישת שירותים מרצון ותרומות. כל שנה משרד החינוך מפרסם את סכום הגבייה המרבי שמוסדות החינוך רשאים לגבות מהורים לשלם למערכת החינוך בעזרת חוזרי מנכ"ל, ומפריד בין תשלומי חובה לבין תשלומי רשות, והם נקבעים על ידי ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת.[6]

בעבר היו מספר של תשלומי חובה שהיה על ההורים לשלם, אך עם השנים, עקב דרישת ועדת החינוך של הכנסת, חלקם בוטלו וחלקם קיבלו מעמד של "תשלום רשות". כיום תשלום החובה היחיד שההורים משלמים הוא עבור ביטוח תאונות אישיות. כיום, תשלומי רשות נגבים בשמונה סעיפים: סל תרבות, מסיבות סיום, מסיבות כיתתיות, השאלת ספרי לימוד, ארגון הורים ארצי, ועד הורים יישובי, טיולים על-פי תוכנית ושל"ח. אם הורה בוחר שלא לשלם את תשלומי הרשות, בית הספר רשאי לא לאפשר את השתתפות הילד בפעילויות המוצעות, אלא אם כן מדובר במשפחה עם בעיות כלכליות. לפי חוזר מנכ"ל אסור למנוע מתלמידים להשתתף בפעילויות בגלל אי תשלום עקב קשיים כלכליים, ועל בית הספר למצוא פתרונות לשיתוף התלמידים באמצעות הרשות המקומית והנהלת בית הספר.[7] תשלומי הזנה אינם חלק מתשלומי הרשות והשתתפות הורים בהזנה נגבית מכוח חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה-2005. החוק קובע שלתלמידי גנים ובי ספר יסודיים תינתן ארוחה חמה למי שלומד 41 שעות לימוד שבועיות, וששר החינוך הוא זה שיקבע את גובה השתתפות ההורים בהזנה לפי מדד כלכלי - חברתי.[8]

בחוק הנוגע לתשלומי הורים ישנו סעיף הנוגע בתשלומי הורים עבור "רכישת שירותים מרצון": בית הספר מציע לרכוש בצורה מרוכזת שירותים או ציוד מבית הספר כדי לחסוך בהוצאות (כמו חוגים וספרי לימוד), ההורים משלמים על השאלת ציוד זה מבית הספר, במקום לקנות אותו וכך חוסכים בכסף ומשאבים. התשלום בעבור רכישת שירותים מרצון מוגדר תשלום רשות, ואסור למוסד החינוכי ולרשות המקומית לחייב תלמידים להזדקק לשירותים הניתנים תמורתו ואסור לחייב את ההורים לרכוש אותם.

גביית התשלומים בשביל שירותים מרצון מחייבת אישור בכתב מראש מכל הורי התלמידים המקבלים את השירות ואת אישורו של מפקח בית הספר. התשלומים הללו מיועדים לקנייה מרוכזת של ספרי לימוד, תלבושת אחידה והפקת עיתון בית ספרי. אם סעיף זה הוא עבור שעת לימודים נוספת או חוג במהלך יום הלימודים, ישתתפו בו כל התלמידים, גם אלו שלא שילמו עבור סעיף זה.[9][10]

תשלומי הורים לפי חוזר מנכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2018 הוציא משרד החינוך הודעה הנוגעת לתשלומי הורים בשנת הלימודים תשע"ט (2018–2019), הודעה זו מפרטת את סכום תשלומי ההורים המרבי שמוסדות החינוך רשאים לגבות לקראת שנת הלימודים ואת הכללים בעת אי תשלום, וזאת לאחר אישור של ועדת החינוך של הכנסת, ולפי הכתוב בחוזרי המנכ"ל. הכללים העיקריים שנקבעו על ידי ועדת החינוך בכנסת הם:[10]

1. אסור למנוע מתלמידים להשתתף בפעילויות בגלל אי תשלום עקב קשיים כלכליים, והנהלת בית הספר ביחד עם הרשות המקומית אחראיים למציאת פתרון לשיתוף התלמידים.

2. על הנהלת בית הספר לוודא שהורי התלמידים הזקוקים לסיוע כלכלי, יהיו מודעים למגלות מטעם משרד החינוך.

3. גביית התשלום תיעשה רק על ידי המוסד החינוכי או הרשות המקומית, ולא על ידי גוף אחר.

4. אסור להתנות מתן שירות בתשלום עבור שירות אחר, והתשלומים ייעודיים לשירות מסוים ואסור להעביר אותם מסעיף לסעיף.

5. גבייה עבור רכישת שירותים מרצון תיעשה באישור בכתב בלבד של כל הורה, ולא על ידי החלטת נציגות הורים. אם מוסד הלימודים החליט לקיים את השירותים במהלך יום הלימודים עליו לשתף את כלל התלמידים, כולל התלמידים שהוריהם לא שילמו לכך.

6. בסיום כל שנת לימודים, על בית הספר לדווח להורי התלמידים על ניהול הכספים שגבה. הדיווח יימסר לנציגות ההורים המוסדית, ובנוסף המזכירות תשמור ממנו עותק.

הסכומים המרביים המותרים לגבייה בבתי ספר מחולקים לפי שכבות גיל, והם:

תשלומי חובה:

ביטוח תאונות: בכל שכבת גיל, הסכום המרבי על ביטוח תאונות הוא 49 ש"ח.

תשלומי רשות:

סל תרבות: במוסדות חינוך קדם יסודיים ההסכום עומד על 79 ש"ח לשנה, וכל שנה לפי שכבת הגיל הסכום עולה, כך שהסכום המרבי לשכבת י"ב הוא 176 ש"ח.

מסיבות כיתתיות ומסיבות סיום: מסיבות כיתתיות ומסיבות סיום הן שני סעיפים נפרדים בתשלומי ההורים, סך הגבייה המרבית למסיבה כיתתית הוא 8 ש"ח לכל שכבת גיל, ומותר לגבות עד 3 מסיבות כיתתיות בשנה. התשלום על מסיבת סיום הוא תשלום נפרד והוא לפי שכבת הגיל הבוגרת במוסד (בבית ספר יסודי זוהי כיתה ו', וחטיבת ביניים זוהי כיתה ח', אם זה תיכון שש שנתי זו תהיה שכבה י"ב), במוסד קדם יסודי סכום הגבייה המרבי יהיה 54 ש"ח, ובבית ספר יסודי בשכבה ו' הסכום המרבי יעמוד על 75 ש"ח, שכבות ח' ו-ט' בחטיבות הביניים ובחטיבות העמצאיות הסכום המרבי יעמוד על 125 ש"ח, ובשכבה י"ב הסכום המרבי יהיה 200 ש"ח.

השאלת ספרי לימוד: השאלת ספרי הלימוד מתחילה בכיתה א', ועד כיתה י' הסכום המרבי שניתן לגבות הוא 280 ש"ח. בכיתות י"א ו-י"ב הסכום המרבי הוא 320 ש"ח.

בנוסף לתשלומים אלו, מוגדרים בהודה תשלומים על ועדי הורים, טיולים ושל"ח. סך הכל התשלום המרבי שמוסד חינוכי רשאי לגבות הוא בין 269 ש"ח במוסד קדם יסודי, עד 1388 ש"ח לשכבת י"ב.[10]

תוכנית לימודים נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתשלומי החובה ותשלומי הרשות, הורים משלמים למערכת החינוך עבור תוכנית לימודים נוספת (תל"ן). התל"ן, היא תוכנית של לימודי תגבור והעשרה הנלמדים מחוץ לשעות שנקבעו לתוכנית הלימודים הרגילה בבית הספר, שלא ביוזמה ובמימון של משרד החינוך. התל"ן כוללת, הצגות, חוגים ושיעורי העשרה, והיא מעוגנת בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, וחוק זה לא קובע ששיעור התשלום המרבי בעבור תל"ן דרוש אישור של ועדת החינוך של הכנסת. אם השיעורים המוגדרים כתוכנית לימודים נוספת, ניתנים אחרי סיום יום הלימודים, בית הספר רשאי שלא לשתף תלמיד שלא שילם. אם השעות ניתנות במהלך יום הלימודים, בית הספר מחויב לשתף את כלל התלמידים, כולל תלמידים שהוריהם לא שילמו לכך.

הסכומים המרביים שמוסדות החינוך רשאיים לגבות עבור תל"ן הם:

בכלל מוסדות חינוך קדם יסודיים (גני ילדים) הסכום המרבי יהיה 597 ש"ח.

בבתי ספר יסודיים הסכום המרבי עומד על 885 ש"ח, ובבתי הספר התורניים והייחודיים יש תוספת של עד 1770 ש"ח לכיתות שמקבלות אישור, זאת אומרת שסכום הגבייה המרבי עומד על 2655 ש"ח.

בחטיבות הביניים הסכום המרבי עומד על 1060 ש"ח, ובבתי הספר התורניים והייחודיים יש תוספת של עד 2120 ש"ח לכיתות שמקבלות אישור, זאת אומרת שסכום הגבייה המרבי עומד על 3180 ש"ח.

בחטיבות העליונותהסכום המרבי עומד על 1150 ש"ח, ובבתי הספר התורניים והייחודיים יש תוספת של עד 2300 ש"ח לכיתות שמקבלות אישור, זאת אומרת שסכום הגבייה המרבי עומד על 3450 ש"ח.[10]

תשלומי הורים עבור חינוך טרום - חובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 2017, הצהיר שר החינוך נפתלי בנט שבשנת הלימודים תשע"ח (2017–2018) תתחיל לפעול תוכנית של צהרונים המסובסדת על ידי משרד החינוך. מטרתה של תוכנית זו היא להגדיל את השעות שבהן הילדים בנמצאים במוסדות חינוך טרום חובה (גילאים 2–5) ובעזרת סבסוד של משרד החינוך להקל על ההורים את התשלום לאותו מוסד חינוך.[11]

תוכנית זו היא אחת מתוך מספר תוכניות שהתפתחו בוועדת טרכטנברג שהתקיימה בשנת 2011, ועדה זו עסקה בשינוי חברתי כלכלי ומטרתה הייתה להציע פיתרונות ליוקר המחיה בישראל.[12] סוגיה עיקרית באירועי 2011 זכתה לכינוי "מחאת העגלות" והיא הקדישה תשומת לב לתשלומי ההורים הגבוהים לילדים בגילאי טרום חובה, מה שמשפיע על הורים צעירים לקבלת החלטות פיננסיות ועסקיות.[11]

חוק חינוך חובה אמנם מכסה תשלום עבור מסגרות חינוך טרום חובה ציבוריות, אבל המימון כיסה טיפול עד השעה 14:00. כדי שהילדים יישארו במסגרות החינוכיות עד שעה יותר מאוחרת, ההורים נדרשו לרשום את הילדים לצהרונים ולשלם על כך מכיסם, והסבסוד הממשלתי כיסה רק חלק מסך התשלום הנדרש. מטרת התוכנית לסבסוד הצהרונים עליה הכריז בנט ב-2017 היא לדאוג לילדים במסגרות הציבוריות בגילאי טרום חובה ובבתי ספר יסודיים למסגרת עד השעה 16:00 (במקום עד השעה 14:00), והמסגרת תכלול ארוחה חמה, השגחת מורים וחוגים, וזאת על מנת לאפשר להורים לעבוד במשרה מלאה ולהקל עליהם במימון הלימודים.[11]

המאבק המשפטי על הגבלת תשלומי ההורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון בחינוך מאפשר אחידות במרחב ההזדמנויות העומדות לפני כל הילדים באשר הם. לפי דו"ח מבקר המדינה, בשנת 2012, אף על פי שבחוק נקבע כי הלימוד במוסדות חינוך ממלכתיים יהיה בחינם, חוץ מתשלומים ספציפיים עליהם יהיה פיקוח, במהלך השנים נשקפת תופעה הולכת וגוברת של גביית תשלומים נוספים מהורי התלמידים תוך חריגה מהתשלומים המותרים ללא פיקוח הולם, ונוצרת מציאות בה התשלומים הנוספים משמשים כלי משמעותי של בתי הספר לספק חינוך איכותי לתלמידים.[13]

בישראל ומקסיקו יש 15 שנות לימוד חובה המעוגנות בחוק, והן המדינות עם מספר שנות הלימוד החובה הגבוה ביותר בקרב מדינות הOECD. ממוצע שנות הלימוד של מדינות הארגון הוא 11 שנים, הפרש של ארבע שנות לימוד חובה. מעבר לכך, גם מספר שעות הלימוד בבתי הספר היסודיים בישראל הוא גבוה ב-25% ביחס לשאר המדינות בארגון.

מאז 2010 ההוצאה הפרטית על חינוך גדלה ב-88% וההוצאה הציבורית גדלה בכ-34%. בין השנים 2010–2015,ישראל דורגה במקום הראשון בשיעור הגידול של ההוצאה לחינוך ובמקום השני אחרי טורקיה בגידול מספר התלמידים.[14] בישראל ניתנים שירותי חינוך פרטיים רבים בתוך מערכת החינוך הציבורית, והם ניתנים למי שיש לו את היכולת לשלם עליהם כסף, ושירותים אל מונעים מהשאיפה לקדם את כלל התלמידים בישראל להתקיים, וגורם להיבדלות מעמדית אתנית ותרבותית בין תלמידים. לכן, לפי נתוני הOECD, בישראל ישנם פערים גדולים בהישגים הלימודיים בין תלמידים מקבוצות אכלוסייה שונות. ברוב המדינות באירופה ישנן מערכות חינוך ציבוריות איכותיות ושם שיעור תשלומי ההורים נמוך ביחס לתשלומי ההורים בישראל.[15]

לאורך שנים רבות תקציב הביטחון היה התקציב הגדול ביותר בישראל, אך בשנת הלימודים תשע"ח (2017–2018) היה שינוי, והתקציב הגדול ביותר היה תקציב החינוך. למרות הגדילה בתקציב החינוך, גם ההוצאות הפרטיות בחינוך הציבורי גדלו. בראייה ציבורית, מצד אחד ישנו את חוק לימוד חובה חינם, ולעומתו משרד החינוך בעזרת חוזרי מנכ"ל גובה מההורים תשלומים למוסדות החינוך, כך ששני הדברים סותרים. מצד שני יש האומרים כי תחום החינוך נמצא באחריות ההורים, אם הורה יכול להעניק לילד שלו מותרות, זאת אומרת שיש בידו אפשרות, ואף רצוי שיפנה את המשאבים שברשותו לטובת השקעה בחינוך הילד, ואין למנוע ממנו להעניק לילדיו חינוך איכותי בעזרת כסף. הכסף המושקע במערכות החינוך מורכב מארבעה מקורות עיקריים: תקציב משרד החינוך, תקציב הרשויות המקומיות, תרומות חיצוניות ותשלומי הורים שמתחלקים בין תשלום למוסדות חינוך ציבוריים, גופים פרטיים, מורים פרטיים, מכונים שונים ועוד.

בישראל נטמעו נורמות שונות הנוגעות בתשלומי הורים. מצד אחד ישנם בתי ספר וגנים ציבוריים שלא דורשים תשלום מהורי התלמידים, ומצד שני ישנם בתי ספר הגובים מהורי התלמידים אלפי שקלים בשנה. את הנורמות הללו משרד החינוך ניסה להסדיר בעזרת קביעת מכסות מותרות לגבייה עבור כל משכבת גיל (כמפורט למעלה) המפורסמות בחוזרי מנכ"ל. משרד החינוך מנסה לאכוף זאת על ידי "מנהל אכיפה ובקרה", ומנסה לבחון זאת על ידי מערכת הנקראת "אפיק".[16] אך נכון לקיץ 2016, רק 70% מבתי הספר דיווחו במערכת על תשלומי ההורים שהם גובים, ושיטה זו לא משקפת תמונה מלאה של כסף פרטי המושקע במערכת החינוך הציבורית.[1]

העתירה לבג"צ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסום דו"ח המבקר והמלצותיו משרד החינוך כתב חוזרי מנכ"ל במטרה להסדיר את הגבייה של תשלומי הורים במערכת החינוך. בשנת 2014 פורסמו שני חוזרי מנכ"ל שקבעו כללים המאפשרים למוסדות מסוימים, גבייה מוגברת של תשלומי הורים מעבר לתשלומים הרגילים במערכת החינוך, וביניהן נכללו תשלומים על תל"ן ומקצועות לימוד ברמה מוגברת. בשנת 2014 הוגשה עתירה לבג"ץ להגביל את גובה תשלומי ההורים למוסדות החינוך. העותרים היו עמותות הלה וידיד המיוצגות על ידי עורך הדין הרן רייכמן, האגודה לזכויות האזרח והאגודה למען יוצאי אתיופיה. העתירה לבג"ץ היא עתירה נגד משרד החינוך שבאמצעות חוזרי מנכ"ל מאשר תשלומי הורים גבוהים במיוחד, באלפי שקלים ומעלה בבתי ספר ייחודיים, מדעיים ותורניים עבור תוכניות לימוד נוספות, לימודי העשרה ואמצעים טכנולוגיים (כמו רכישת טאבלטים), ואי שוויון הזדמנויות במערכת החינוך בין מעמדות חברתיים, בין משפחות ממעמד סוציואקונומי גבוה לבין משפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך, וזאת בניגוד לחוק לימוד חובה חינם.[17]

ההסדרים שמוסדרים בחוזר התשלומים מאופיינים בהכפלת תשלומי ההורים המותרים, מתן אישור לגביית תשלום מהורי התלמידים עבור לימודים לבגרות ולימודים במקצועות הליבה, יצירת הבדל בין מוסדות חינוך ממלכתיים על בסיס גובה תשלומי הורים, גביית תשלום עבור הפעלת בית הספר וקביעת תשלום לבית הספר כתנאי לרישום התלמיד למוסד החינוכי בניגוד לחוק לימוד חובה. משרד החינוך התיר זאת על ידי חוזרי מנכ"ל ללא שינוי חקיקה מתאים וללא אישור של הכנסת, הרשות המחוקקת, ובעקבות זאת ההורים המשלמים כספים למוסדות החינוך מרגישים כי מערכת החינוך התפצלה למערכת חינוך למשפחות עם אמצעים כלכליים ולמשפחות ללא אמצעים כלכליים.[17] בשנת 2016 משרד החינוך פרסם חוזר מנכ"ל חדש שהחליף את שני חוזרי המנכ"ל הקודמים, והוא מאפשר גבייה של תשלומי הורים בסך 3,900-7,000 ₪ בשנה, בהתאם לשכבת הכיתה בה לומד התלמיד. בנוסף לכך, משרד החינוך מאפשר באישור ועדת חריגים, גבייה של תשלומי הורים בסכומים שעולים על כך, בתנאי שהם נמוכים מהסכומים שגבה בית הספר בשנת הלימודים הקודמת ובתנאי שהוא מתחייב לתוכנית של צמצום תשלומי ההורים כפי שאישרה ועדת החריגים.[18]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד החינוך

חוק לימוד חובה

חוק ארוחה יומית לתלמיד

הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי

ועדת טרכטנברג

מרכז טאוב

מרכז אדוה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 [1] משה (קינלי) טור - פז, תשלומי הורים: תמונת מצב ריאלית וסדר יום ערכי, מתוך השילוח, כתב עת ישראלי להגות ומדיניות, גליון 7, 28 בנובמבר 2017
  2. ^ [2]Shaked Haim, Parental participation fees in school expenses in Israel, International publications of educational education, January 2016
  3. ^ [3] ספר החוקים הפתוח באתר הכנסת, שנת 2016
  4. ^ חוק לימוד חובה, באתר כל זכות
  5. ^ [4] אתר כל זכות, חוק חוק השילוב, 31 בדצמבר 2018
  6. ^ [5] אסף ויניגר, תשלומי ההורים במערכת החינוך, מרכז מחקר ומידע, כנסת ישראל, 9 ביוני 2016
  7. ^ [6] חוזר מנכ"ל תשלומי הורים תשע"ח, 17 באוגוסט 2017
  8. ^ חוק ארוחה יומית לתלמיד, באתר כל זכות
  9. ^ [7] קובי גרוסמן, תשלומי הורים בחינוך הממלכתי דתי, ינואר 2018
  10. ^ 1 2 3 4 [8] משרד החינוך, תשלומי הורים לשנת הלמודים תשע"ט, 3 ביוני 2018
  11. ^ 1 2 3 [9] צוות מרכז טאוב, תשלומי הורים עבור חינוך טרום חובה 12 בספטמבר 2017
  12. ^ [10] מסקנות ועדת טרכטנברג, אתר Smartrade, בלוג עסקים וכלכלה, 2011
  13. ^ [11] משרד המבקר, דו"ח מבקר המדינה, שנת 2012
  14. ^ [12] מערכת החינוך בישראל בראייה השוואתית בינלאומית
  15. ^ [13] נוגה דגן בוזגלו, גביית תשלומי הורים היא מדרון חלקלק, וכבר שנים שאנחנו מחליקים בו, מרכז אדווה, 5 בפברואר 2018
  16. ^ [14] אפיק לבתי הספר
  17. ^ 1 2 [15] איחוד העתירות לבג"צ 50004/14 ו-6214/15, עתירה להגבלת תשלומי הורים, 2014
  18. ^ [16] חוזר מנכ"ל תשלומי הורים תשע"ו, 2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:תשלומי_הורים_במערכת_החינוך&oldid=37326906"