יוחנן העשרים ואחד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוחנן העשרים ואחד
Ioannes XXI
לידה 1215
ליסבון, ממלכת פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במאי 1277 (בגיל 62 בערך)
ויטרבו, מדינת האפיפיור מדינת האפיפיורמדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מדינת האפיפיור
מקום קבורה Viterbo Cathedral עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־187
8 בספטמבר 127620 במאי 1277
(36 שבועות ו־3 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט האצולה האפיפיורי של יוחנן העשרים ואחד
יוחנן העשרים ואחד

יוחנן העשרים ואחדלטינית: Ioannes XXI; סביבות 1215 - 20 במאי 1277) היה אפיפיור מ-8 בספטמבר 1276 ועד מותו, שמונה חודשים לאחר מכן. נולד בליסבון בשם פדרו ז'וליאו (Pedro Julião) והיה האפיפיור היחיד מפורטוגל. מזוהה עם המלומד פדרו הספרדי (ראו להלן).

למרות מספור שמו, היה האפיפיור ה-19 בשם "יוחנן" בשל טעות שנפלה במניית האפיפיורים בליבר פונטיפיקליס, ספר האפיפיורים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בין 1210 ל-1220, ככל הנראה בליסבון. למד באוניברסיטת פריז או באוניברסיטת מונפלייה ועסק ברפואה, תאולוגיה, לוגיקה, פיזיקה, מטפיזיקה ודיאלקטיקה ברוחו של אריסטו. אם הוא אכן המלומד הידוע כפדרו הספרדי, הרי שבין 1245 ל-1250 לימד באוניברסיטת סיינה וחיבר את חיבורו החשוב ורב ההשפעה על הלוגיקה, Summulae logicales magistri Petri Hispani (ענייני הלוגיקה של מאסטר פטרוס הספרדי) או ה-Tractatus. כן מיוחסים לו (בשם פדרו הספרדי) 15 ספרי רפואה, הידוע שבהם Thesaurus pauperum ("אוצר עני").

לאחר מכן שהה בחצר אפונסו השלישי, מלך פורטוגל בגוימרס (Guimarães) כיועץ דתי. לאחר מכן כיהן כראש בית הספר של ליסבון, בו עסק בלוגיקה של אריסטו וחיבר ספר על ריבוע התנגדויות (שיטה לתיאור המצבים הלוגיים האפשריים בין ארבע טענות).

סביב 1271 היה לרופאו האישי של האפיפיור גרגוריוס העשירי, שמינה אותו ב-1273 לארכיבישוף בראגה ומיד לאחר מכן לקרדינל-בישוף של פרסקטי ("בישופות טוסקולום").

ב-8 בספטמבר 1276 נבחר לאפיפיור. במהלך כהונתו הקצרה הפך החלטה של ועידת ליון השנייה (הוועידה האקומנית הארבע-עשרה), אשר חייבה בידוד מוחלט של חברי הקונקלווה וקבעה קיצוב במזון ומשקה המסופק לחברי חבר הקרדינלים הבוחר, על מנת לצמצם את זמן התלבטויותיהם.

בהשפעת הארכיבישוף של פריז, אטיין טאנפייה (Tempier), תמך בפסילת העיסוק הפילוסופי המנותק מעבודת האל ובכך תרם לבלימת הפריחה בפילוסופיה ובמדעים שפרחה במאה ה-13 באוניברסיטאות אירופה[1].

הוא ניסה לארגן מסע צלב משותף עם הכנסייה האורתודוקסית, אך נכשל ושלח מיסיונרים למונגולים של הוולגה, במחשבה לנצרם ולצרפם במסע משותף נגד האסלאם[2], הוא לא הספיק לראות בכישלון שליחותו זו בטרם נהרג, כאשר חלק מהגג באגף החדש בארמונו קרס.

פדרו הספרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פדרו הספרדי

פדרו הספרדי (Petrus Hispanus) היה מחברו של ספר הלימוד המרכזי בלוגיקה באוניברסיטת פריז ובאוניברסיטאות ימי הביניים בכלל עד המאה ה-17, ה-Summulae logicales magistri Petri Hispani (ענייני הלוגיקה של מאסטר פטרוס הספרדי) או ה-Tractatus. הוראת המילה Hispanus כפולה ויכולה להתייחס הן לספרד המדינה והן לחצי האי האיברי כולו (הכולל גם את פורטוגל). לפיכך, הדעה הרווחת היא שיש לזהות את "פדרו הספרדי" האלמוני, שהיה סמכות נכבדה בדורו, עם פדרו ז'ולינו.

המתנגדים למסורת זו הם הספרדים הטוענים שמדובר במלומד חבר המסדר הדומיניקני מקסטיליה. חוקרים מודרניים נוטים לתמוך בדעה שאכן פדרו היה חבר המסדר הדומיניקני ולכן אינו יוחנן העשרים ואחד[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 220-1
  2. ^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 198
  3. ^ פדרו הספרדי באנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה, ר' הערה 2


הקודם:
אדריאנוס החמישי
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
ניקולאוס השלישי