אוניברסיטת סיינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
אוניברסיטת סיינה Università di Siena
Universitatis Senarum MCCXXXX
תאריך ההקמה: 1240
סוג: בתמיכה ממשלתית
רקטור: אנג'לו ריקאבוני
סגל: כ-1,000 (2006)
סטודנטים: 20,000 (2006)
דף הבית: http://www.unisi.it

אוניברסיטת סיינהאיטלקית:Università degli studi di Siena) היא אחת האוניברסיטאות הציבוריות העתיקות באיטליה ובעולם, הפועלת בעיר סיינה בחבל טוסקנה.

קרויה במקור "סטודיום סנזה" (Studium Senese), היא נוסדה בשנת 1240. לומדים בה במעט 20,000 סטודנטים, המהווים כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר, המונה 54,000 תושבים. בימינו אוניברסיטת סיינה ידועה בעיקר בגלל הפקולטה למשפטים והפקולטה לרפואה שלה. יש לה שלוחות בערים ארצו וגורסטו. "האוניברסיטה לזרים" של סיינה, בהתחלה חלק מאוניברסיטת סיינה, מהווה בימינו מוסד אוניברסיטאי נפרד.

התחלתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פדרו הספרדי" Pietro Ispano ‏ לימים האפיפיור יוחנן העשרים ואחד

התעודה הראשונה שבה מוזכר המוסד הייתה מסמך משנת 1240 שבו דובר על קיומו בסיינה של "סטודיו פרובינצ'אלה" (אולפן אזורי) במימון מועצת העיר, ומורכב מבתי ספר למשפטים, לדקדוק ולרפואה. התיעוד הוודאי הבא המעיד על קיומה בעיר של אוניברסיטה במימון העיר מגיע משנת 1260. מדובר בצו של ראש העיר (פודסטה) אילדברנדו קאצ'אקונטי שבו נכפה על כל המשכירים מגורים לפרופסורים ולסטודנטים בעיר תשלום מס לעירייה, שנועד לממן את הסגל של ה"סטודיו סנזה". בבית הפסר לרפואה לימד באותן השנים גם פדרו ז'וליאו או "פדרו הספרדי" (Pietro Ispano), שבשנת 1276 נבחר לאפיפיור תחת השם יוחנן העשרים ואחד. בשנת 1252 החליט האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי פטור ממסים למורים ולסטודנטים.

מן המאה ה-14 ועד המאה -21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1321 בעקבות ריב קשה בין הסטודנטים באוניברסיטת בולוניה ובראשם אחד מהמורים למשפטים, גוליילמו טולומאי, ובין ראש העיר, סיינה אירחה רבים מקרב התלמידים שנאלצו לנטוש את האוניברסיטה הבולונזית. בשנת 1357 הקיסר קארל הרביעי הכיר ב"אולפן של סיינה" כ-Studio Generale ("אולפן כללי") והעמיד אותו תחת חסותו. אחרי שנת 1392 דובר על ה"Casa della sapienza" ("בית החכמה") ,מעון סטודנטים שנועד לתלמידים מחוץ לעיר. בית הארחה זה קיבל את דייריו הראשונים בשנת 1416 תמורת דמי שכירות של חמישים פלורינים.

בעתות שפל של העיר, ה"סטודיו סנזה" היה אחד המרכזים המעטים לפיתוח ולחדשנות שהיו פעילים ביישוב והוא הצליח לייבא לסיינה את ההמצאות ואת הרעיונות בני התקופה. גם אחרי שהעיר נפלה לידי פירנצה, שמרה סיינה את הזכות לאוניברסיטה משלה.

בשנת 1808 הפלישה הצרפתית הביא לסגירת המוסד,שנפתח רק עם ה"רסטורציה". באביב העמים של 1848 הסטודנטים והמורים מסיינה, מכונסים ב"פלוגה של המשמר האוניברסיטאי", הוכיחו את רגשם הפטריוטי והשתתפו במספרים גדולים בקרבות בקורטטונה ובמונטנארה. אהדתם ל"ריסורגימנטו" אילץ את הדוכס הגדול של טוסקנה לסגור את הפקולטה לרפואה, בעוד השאיר פתוחות את הפקולטות למשפטים ולתאולוגיה.

רק בשנת 1859 חזרה האוניברסיטה לתנופה. התפרסמו במיוחד הפקולטות לרוקחות, למיילדות, וגם בית הספר לרפואה החזיר עטרה ליושנה, כשהפך בניין האכסניה "סנטה מריה דלה סקאלה" לקליניקה אוניברסיטאית. בשנת 1880 בית הספר למשפטים הקים את ספריית המשפטים Circolo Giuridico ("החוג המשפטי"). למרות התרעננות הפעילות האקדמית בשנת 1892 הציע שר החינוך דאז של איטליה לסגור את האוניברסיטה. מרד עממי מלווה בשביתה כללית והתערבות ראשי העיר הכריחו את השר לוותר על תוכניתו.

במאה ה-20 גדל היקף האוניבריסטה מ-400 סטודנטים בין שתי מלחמות העולם לכמעט 20,000. הפקולטות גדלו: בנוסף לפקולטות ההיסטוריות לרפואה וכירורגיה, ולמשפטים, התווספו פקולטות לרוקחות (1933), מדעי מתמטיקה, פיזיקה וטבע (1962), כלכלה (1966), ספרות ופילוסופיה בשלוחה בארצו (1969), ספרות ופילוסופיה (1970), הנדסה (1992), ומדעי המדינה (1997). בנובמבר 2012 הפקולטות הפכו ל 15 "מחלקות".

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניברסיטה כוללת 9 פקולטות:

  • פקולטה למדעי כלכלה
  • פקולטה להנדסה
  • פקולטה למדעי הרוח ופילוסופיה
  • פקולטה למדעי הרוח ופילוסופיה בארצו
  • פקולטה למדעי המשפט
  • פקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע
  • פקולטה לרפואה וכירורגיה
  • פקולטה לרוקחות
  • פקולטה למדעי המדינה

תלמידים ומורים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פדרו ז'וליאו , ידוע כ"פייטרו הספרדי" או "פייטרו איספאנו" (1277-1215) רופא ופילוסוף, לימים האפיפיור יוחנן ה-21
  • צ'ינו דה פיסטויה (כ-1270 -1336/1337), משפטן ומשורר
  • אנטוניו ג'ורדנו, ידוע כאנטוניו דה ונאפרו (1530-1459) היה ראש ממשלה של סיינה
  • פרנצ'סקו אקאריג'י (1622-1557) פרופסור למשפט אזרחי
  • ג'ובאני מריה צ'וקי דל מונטה (1487 - 1555) לימים האפיפיור יוליוס שלישי
  • פיליפ פון רודנשטיין (1604-1564) בישוף של וורמס
  • גאורג אנטון פון רודנשטיין (1652-1579), בישוף של וורמס
  • אלסנדרו ברקיאזי (נולד ב-1955) פרופסור לשפה והספרות הלטינית
  • מאורו קריסטופאני (1997-1941) חוקר התרבות האטרוסקים
  • פלאביו דלבונו (נולד ב-1959) כלכלן
  • אנטוניו טאבוקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]