דיאלקטיקה
דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. מובנה הנפוץ ביותר של המילה דיאלקטיקה הוא התפתחות מתוך קונפליקט.
דיאלקטיקה בפילוסופיה היוונית [עריכה]
המונח מופיע בכתביהם של מספר פילוסופים יוונים ומיוחסות לו משמעויות שונות. בין ההוגים המרכזיים שבהם:
- הרקליטוס אשר טען לאחדות הניגודים ולזרימה מתמדת, בין היווספות להיפסדות, קבע כי ההרמוניה בעולם נשמרת רק בשל המאבק הנצחי בו הוא שרוי, דבר אחר, הדיאלקטיקה מתווה את תנועת היקום - הזרימה בין הניגודים בוראת ומשמרת את היקום.
- אפלטון ראה ב'דיאלקטיקה' את השיטה הפילוסופית הנעלה ביותר. עם זאת בכתביו אין הגדרה ברורה של המונח, וזה משמש לעתים לציון שיטת ההיסק הסוקרטית, באמצעות הפרכת היפותיזות או אינדוקציה, ולעתים לציון שיטת החלוקה של המינים לסוגים משניים (כבכתבים המאוחרים). כך או כך, נראה כי מטרתה של הדיאלקטיקה מבחינת אפלטון היא אחת: חשיפת המהויות הבלתי משתנות ומעל לכל חשיפת אידאת הטוב.
- אריסטו ראה בדיאלקטיקה שיטה בסיסית בלבד לבירור היקשים והסקת מסקנות מסברות. במחקריו חיפש אחר עקרונות כלליים של תורת ההיגיון הצורנית, אותם פיתח לתורת הוכחה המנוגדת לדיאלקטיקה.
דיאלקטיקה הגליאנית [עריכה]
ההוראה הנפוצה של 'דיאלקטיקה' מכוונת לתורתו של הגל.
על פי הגל, הדיאלקטיקה אינה רק שיטת היסק אלא התהליך עליו מושתתת התפתחות ההיסטוריה והיקום בכללו. הגל טען כי עולם הרוח והחומר מתפתחים בדרך של היווצרות ניגודים ויישובם. לפי ההפשטה המקובלת של היינריך מוריץ כליבאוס לתורת הגל, מדובר בתהליך משולש של מעבר מתזה לאנטי תזה, הנמצאים במאבק, עד להיווצרות סינתזה שהינה בעצם הרכב שני הקטבים.
מרקס נטל מהגל את הרעיון הדיאלקטי, השתית אותו על ההתפתחות החברתית ופיתח ממנו את המטריאליזם הדיאלקטי. השלטון הקומוניסטי בברית המועצות אימץ את הדיאלקטיקה המרקסיסטית ובמסגרתו התפתח גם הקולנוע הדיאלקטי של אייזנשטיין, חלוץ העריכה, שפיתח את שיטת המונטאז'.
