לאה איני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

לאה איני (נולדה ב-1962) היא סופרת ומשוררת ישראלית. פרסמה שורה ארוכה של ספרי שירה ופרוזה. חלק מסיפוריה הקצרים זכו לתרגומים רבים וכן הופק אלבום שירים פרי עטה. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשנ"ד ולשנת תשס"ד, זוכת פרס ברנשטיין (למחזה עברי מקורי) לשנת תשס"ו, 2006, פרס ביאליק לשנת תש"ע, 2010 ופרס ניומן לספרות עברית לשנת תשע"ה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה איני נולדה בתל אביב לאב ניצול השואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן", שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף שבה לכתיבת פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוזיקלי ("סוג של ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר, הכולל תריסר שירים פרי-עטה של איני.

עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכוה בשבחים חריגים. חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה... סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". ב-1993 זכתה בפרס קרן תל אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות: ב-1994, וב-2004. ב-2006 זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי אלמה". מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.‏[1] ספרה של איני "ורד הלבנון" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2010. בשנת 2014 הוענק לה פרס ניומן.‏[2]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשתורת, תל אביב: זמורה-ביתן, 1999.
  • גאות החול, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992.
  • גיבורי קיץ, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991.
  • דיוקן: שירים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988.
  • היי, יולי!, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • הרדופים: סיפורים מורעלים על אהבה, תל אביב: זמורה-ביתן, 1997.
  • ורד הלבנון, אור יהודה: זמורה-ביתן, 2009.
  • חצי ועננס: תמנוניה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996.
  • מישהי צריכה להיות כאן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • מר ארנב מחפש עבודה, תל אביב: עם עובד, 1994.
  • סדומאל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2002.
  • סוסית, כנרת זמורה-ביתן, 2012.
  • בת המקום, כנרת זמורה-ביתן, 2014.
  • ענק, מלכה ואמן המשחקים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2004.
  • קוקו פטרוזיליה, תל אביב: כנרת, 2002.
  • קיסרית הפריון המדומה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • שיר אני, שיר אמא: שירים ליעלה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000.
  • תקרא לי מלמטה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך אתר סימניה
  2. ^ מיה סלע, לאה איני תקבל את פרס ניומן לספרות עברית, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2014
הקודם:
ישעיהו קורן, עודד בורלא
פרס ביאליק לספרות יפה
לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן

2010
הבא:
דן בניה סרי, שרון אס, דתיה בן-דור