נאש דידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נאש דידן (ארמית: אנשים שלנו) הוא השם שבו קוראים לעצמם יהודים מן האזור שסביב העיר אורמיה, בגבול בין איראן, טורקיה ואזרבייג'ן. קהילת נאש דידן משתייכת ליהדות כורדיסטן. הקהילה, שלפי המסורת הוקמה לאחר גלות בבל, עלתה ברובה לארץ ישראל במאה העשרים, ושפת הדיבור שלה היא ארמית חדשה.

[עריכה] רקע

הקהילה נוסדה, על פי המסורת, על ידי יהודים שברחו לאזור בזמן גלות בבל ולא חזרו לארץ ישראל אחרי הצהרת כורש. מאחר והיהודים נחשבו באורמיה כעם זר נאסר עליהם לעבוד את האדמה, ולכן כמעט כולם עסקו במסחר. היהודים דיברו בניב הארמי המקומי וכן בפרסית וטורקית אזרית. בעוד שהערבים עברו עם הכיבוש המוסלמי לדבר ערבית, היהודים (וכמוהם הנוצרים האשורים) שימרו בפיהם את השפה הארמית, וקראו לה "לישן דידן" (שפה שלנו). שמירת התרבות, המנהגים והשפה נסתייעה גם באופיו ההררי והמבודד של האזור.

שפתם של האשורים היא ארמית ודומה מאוד לארמית של יהודי אורמיה בשינויים קלים הנעוצים בניב השונה. בזמן העתיק הארמית הייתה השפה הרשמית בכל האזור (סוריה, אשור ופרס). יהודים אשר שפת היום יום שלהם הייתה ארמית התיישבו באורמיה כבר בסוף המאה השמינית לפני הספירה. את העובדה הזו מוכיחים ממצאים ארכאולוגים מברונזה, זהב וכסף שעליהם סממנים של התרבות היהודית עם כתב ארמי אשר נמצאו בחסנלי, זיביבה וגיאוטפה ליד אורמיה. בנוסף לזה ניתן להבחין בבית הקברות הארמני העתיק במצבות מתקופה מוקדמת יותר עליהן חקוקים כתב ארמי לצד סמלי מגן דוד ומנורה.

[עריכה] תולדות הקהילה

בשנת 780 לפני הספירה הנוצרית כבש המלך האשורי שלמנאסר ה-4 את מלכות הצפון אשר הייתה אחת משתי המדינות היהודיות העצמאיות בארץ ישראל. במאה השישית לפנה"ס, תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, הביא את אשור לרמה של אימפריה וכדי לחזק את שליטתו בעמים הכבושים נקט בשיטה של הגליה מסיבית. חלק הארי של האוכלוסייה הוגלה הרחק לתוך האימפריה האשורית. נמצאו הוכחות שיהודים עזרו למנה איראנצובה (המלך של מנה – מדינה מסביב לאגם אורמיה בין השנים 719 – 740 לפנה"ס) לכרות ברית איחוד עם השליט האשורי תגלת פלסר השלישי בתקופת המלחמה שלו נגד אוררטו.

מאה ושלושים שנה מאוחר יותר (במאה השישית לפני הספירה), שארית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל, ממלכת יהודה, יצאה גם היא לגלות והפסיקה להתקיים בארץ. החל משנת 575 לפנה"ס לערך, תגלת פלסר כבש את נחלת השבטים זבולון ונפתלי, והגלה את התושבים. לאחר מכן, שלמנאסר החמישי כבש את נחלת ראובן, גד ומנשה והגלה גם אותם. לבסוף, בשנת 556 לפנה"ס, אחד המלכים הגדולים של אשור, סרגון השני, השלים את מה שהתחילו קודמיו, וצפון הארץ כולו איבד את זהותו היהודית. יהודים רבים מצאו את עצמם באזור אורמיה (לב-לבה של ממלכת אשור).

עם השמדת העם הארמני על ידי הטורקים ברחו יהודי אורמיה לארצות השכנות וחלקם גם חזר לארץ ישראל. בשנת 1895 הגיעו כמה עשרות משפחות לארץ ובשנת 1905 הגיעו משפחות נוספות. בשנת 1924 הגיעו עוד 300 משפחות בהליכה רגלית קשה והתיישבו בירושלים. בשנות החמישים, לאחר הקמת מדינת ישראל, עלתה מרבית הקהילה לארץ, המשפחות היהודיות שנשארו בעיר עזבו אותה עם נפילת השאה ועליית חומייני לשלטון, חלקן לישראל וחלקן לארצות הברית. משפחות שהתיישבו באזרביג'ן הרוסית (בעיקר בעיר באקו) לאחר מלחמת העולם הראשונה הוגלו על ידי סטלין יחד עם כל התושבים האזארים בשנות החמישים לקזחסטן. קהילה גדולה של נאש דידן ישבה בעיר אלמה-אטה עד לשנות התשעים .

[עריכה] הקהילה בישראל

כיום (2005) חיים בישראל כ-14,000 אנשים בני העדה. אחוז גבוה מבני העדה חי בחולון והשאר נמצאים במקומות אחרים בארץ.בשנת 1922 החליט אחד מבני העדה יוסף קאשי לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.לאחר הכנות מרובות יצא יוסף קאשי מלווה באשתו חנה באשת אחיו מלכה (על מנת ליצור חזות של מוסלמי בעל שתי נשים) וילדיהם על גבי שיירת חמורים לכיוון ארץ ישראל כאשר מסעם עובר דרך עיראק וטורקיה של היום.כאשר הגיעו לארץ לאחר תלאות רבות התמקמו תחילה בירושלים ,שם הוקמה חנות התכשיטים הראשונה של המשפחה. לאחר שנים אחדות כאשר גם אחיו של יוסף ראובן והלל הגיעו ארצה, ירד יוסף ליפו והקים שם סניף נוסף ובהמשך עוד מספר סניפים בתל אביב הקימים עד היום. משפחת צפוני שהגיעה לארץ מאורמיה בעלייה של שנות החמישים מעלה בכל שנה ערב פולקלור לבני העדה עם שחקנים וזמרים. אנשי העדה בישראל משתדלים לשמר את המטבח האזארי שיש בו מן השילוב בין המטבח הפרסי למטבח הטורקי, את השפה וכן מנהגי חתונה עתיקים. בשנות התשעים פעלה בישראל להקה בשם "נאש דידן" ששרה בארמית. כיום חוששים שעם פטירתם של ילידי שנות ה-30 וה-40 תיעלם גם השפה הארמית המדוברת.