פרס ספיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרס ספיר הוא פרס שמעניק מפעל הפיס אחת לשנה לספר בתחום הסיפורת. הפרס, אחד ממפעלי התרבות של מפעל הפיס, נוסד על ידי יושב ראש מפעל הפיס אברהם כ"ץ-עוז לזכרו של פנחס ספיר, ומוענק משנת 2000.

תקנון ורוח הפרס מבוססים על מתכונת פרס מאן בוקר הבריטי. פרס ספיר הוא הפרס הספרותי בעל הערך הכספי הגבוה ביותר המוענק בישראל. בשנת 2009 היה גובה הפרס לזוכה 150 אלף שקל, ולכל אחד מארבעת המועמדים הנותרים מוענק פרס בסך 25 אלף שקל. בנוסף זכאי הזוכה במקום הראשון לתמיכה בתרגום ספרו לשפה זרה, על פי בחירתו.

הענקת הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל קרן ספיר בוחר את יושב ראש חבר השופטים לאחר התייעצות עם אנשי ספרות. לאחר מכן, בהתייעצות עם יו"ר חבר השופטים, בוחר המנהל את יתר השופטים ששת השופטים ומביא את הרשימה לאישור דירקטוריון הקרן‏[1].השופטים מתחלפים מדי שנה בחלקם, ושמותיהם נותרים חסויים עד להכרזת הזוכה בפרס, פרט ליושב ראש. עם השנים היו טענות כי לא רק אנשי ספרות בולטים נבחרים לתפקיד. כך, לדוגמה, היו"ר הראשון היה השופט בדימוס שאול אלוני.

השופטים בוחרים תחילה חמישה ספרים שפורסמו בשנה האחרונה כמועמדים סופיים לפרס, מתוך רשימה של ספרים שמגישות להם הוצאות הספרים הגדולות על פי שיקוליהן. מתוך החמישה נבחר כעבור מספר שבועות הזוכה, ושמו מתפרסם בשבוע הספר העברי.

חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר משתתפים בשורה של מפגשים ספרותיים עם קוראים ברחבי הארץ בחסות מפעל הפיס, שהפעיל בשנת 2005 גם מפעל-הימורים קטן בעניין הפרס: 30 המהמרים הראשונים שינחשו נכונה את שם הזוכה, יזכו בחמשת הספרים שהיו המועמדים הסופיים.

בשנת 2006 החליטה הנהלת הפרס להנהיג חידוש: גם יצירות ישראליות שנכתבו בשפות זרות, תורגמו לעברית וראו אור בחמש השנים האחרונות, תוכלנה להשתתף בתחרות. מדובר ביצירות ספרותיות מתורגמות שנכתבו בידי סופרים אזרחי ישראל הכותבים בשפה זרה. החידוש נועד לאפשר ליוצרים ישראלים הכותבים ברוסית, ערבית, אנגלית ושפות נוספות, להתמודד בתחרות. יוצרים אלה יוכלו להתמודד במסלול הרגיל של הפרס או במסלול נפרד, שיועד רק ליצירות מתורגמות ובו תיבחר יצירה אחת בלבד; למחברה יוענק פרס עידוד יצירה בסך 25 אלף שקל. כמו כן, החל משנה זו לא מוטל מס הכנסה על הפרס.

בשנת 2014 הוחל בחלוקת פסלון מיוחד לזוכי הפרס‏[2].

פסילות של מועמדים וזוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 נפסלה מועמדותו של אתגר קרת, לאחר שהתברר שתקנון הפרס דרש שבספר המועמד לפרס יהיו לפחות 60,000 מילים, וספרו של קרת, "אניהו", לא עמד בכלל זה. לאחר מכן בוטל כלל זה.

בשנת 2009 בוטלה חלוקת הפרס, לאחר שהוכרזו הזוכים, בעקבות תחקיר עיתונאי שהעלה חשש לניגוד אינטרסים של יושב ראש ועדת הפרס, יוסי שריד[3]. בהסכם פשרה בין הזוכים, שזכייתם בוטלה, למפעל הפיס נקבע כי מפעל הפיס יעניק לזוכים פיצוי כספי‏[4].

שינויים בתקנון הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהביקורת על הפרס וביטולו בשנת 2009, פרסם מפעל הפיס באוגוסט 2010 שינויים שנעשו בתקנון:‏[5]

  • בוטל "הקול הכפול" שהיה ליושב ראש חבר השופטים קודם.
  • נקבע כי כל הוצאה לאור תוכל להגיש כמועמדים לפרס רק חמישה ספרים, מתוכם ארבעה מועמדים לפרס ספיר ועוד ספר אחד לפרס ספר הביכורים. זאת בניגוד לעשרה ספרים מועמדים אותם יכולה הייתה כל הוצאה לאור להגיש קודם.
  • מועד הכרזת הפרס וחלוקתו שונו. הזוכה יוכרז בסוף השנה האזרחית, להבדיל משנים קודמות שבהן הוענק הפרס בשבוע הספר העברי.

בשנת 2014 עתר הסופר ועו"ד עמית ארד לבג"ץ נגד מפעל הפיס וקרן ספיר לשינוי תנאי הסף בתקנון, הקובע כי רק מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון זכאי להגיש ספרים שהוציא לאור כמועמדים לפרס, בנימוקי אפליה ואי שוויון, לאחר שבקשתו להגיש את ספרו "אריות יהודה - סיפורם המופלא של המכבים" נדחתה, בנימוק שהספר לא הוצא לאור על ידי מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון, וזאת למרות ש"אריות יהודה" נערך על ידי אמנון ז'קונט ופרופ' גבריאל מוקד. בג"ץ המליץ למפעל הפיס ביום 28.7.14 לשנות את התקנון לשנת 2015 ואילך ואפשר לעו"ד ארד להגיש שוב את ספרו כמועמד לפרס, במידה ומפעל הפיס ישנה אותו, או לעתור שוב לבג"ץ. בעקבות המלצת בג"ץ ופניית עו"ד ארד למשרד התרבות שינתה בחודש 9/2014 קרן ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול את תקנון פרס היצירה לסופרים עבריים באופן שבוטל תנאי סף דומה, ולראשונה נפתחה אפשרות למועמדות סופרים, גם בגין ספרים שהוציאו לאור בעצמם.

ביקורת על הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים אחדות הועלו טענות כנגד הרכבה והחלטותיה של ועדת הפרס. פרופ' מנחם פרי, מו"ל "הספריה החדשה" טען כי: "המאזן המצטבר של הפרס בחמש שנותיו הוא החמצה וביזוי של יותר מדי ספרים בעלי ערך, וקידום סרק של ספרים חסרי ערך באופן שערורייתי. מתברר שעודף כסף לא מביא עמו ערכים ספרותיים."‏[6] פרי אף הודיע כי כל סופר המבקש לפרסם את ספרו בהוצאתו, לא יוגש על ידו לפרס, ועל הסופרים לקחת זאת בחשבון כשהם חותמים על חוזה איתו (כאמור, הסופר תלוי באופן בלעדי ברצונו הטוב של המו"ל, שכן רק המו"ל רשאי להגיש ספר כמועמד לפרס, ואילו למחבר הספר - בניגוד למצב בפרסים ספרותיים אחרים - אין כל זכות או מעמד לעניין זה). סופרים אחדים, ובהם מאיר שלו, עמוס עוז ואהרון אפלפלד, סירבו להגשת מועמדותם לפרס.

גם בשנת 2006 הועלו השגות שונות על הרכב הוועדה, על רשימת המועמדים הסופית, ועל הספר שנבחר‏[7].

הענקת הפרס לספר "אחוזת דג'אני", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים, בשנת 2009, עוררה ביקורת רבה, בפרט מצד מעריב. לפי בן-דרור ימיני הספר הזוכה הוא אנטי ציוני ומשתמש במוטיבים אנטישמיים[8]. הוא גם מחה על כך שבראש הוועדה עמד אדם שהיה פעיל פוליטית בעבר. נדב העצני כתב שוועדת פרס ספיר מוטה לכיוון השמאל ולא מתעניינת באיכויות ספרותיות‏‏‏[9]. גל גינת טען כי הזכיות בפרס היו הטבות למקורבים לוועדת הפרס‏‏‏[10]. דני זאק, ב-nrg תרבות הביע ספק בהגינות נוהלי השיפוט של ועדת הפרס‏‏‏[11]. אמנון נבות כתב שהרצון לזכות בפרס ספיר מעוות את אופן הכתיבה של ספרים רבים בישראל ושהפרס מזיק מבחינה אמנותית ותרבותית‏‏‏[12]. בסופו של דבר, בוטל הפרס לספר זה בעקבות תחקיר עיתונאי שחשף ניגוד עניינים של ראש הוועדה יוסי שריד[3].

רשימת הזוכים בפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס ספיר: בוקר טוב ישראל מאת מיה סלע, אתר דה-מרקר
  2. ^ מערכת Xnet, הפסלון החדש של פרס ספיר: ערימת ספרים בהדפסת תלת-ממד, באתר Xnet‏, 4 בפברואר 2014
  3. ^ 3.0 3.1 ‏גלי גינת, פרס ספיר בוטל: הזוכה נדרש להחזיר את הכסף, nrg,‏ 2.7.2009‏
    ליטל גרוסמן ונטע אחיטוב, פרס ספיר: גילויים חדשים וסיכום ביניים, עכבר העיר, 10.7.2009
  4. ^ מרב יודילוביץ', פרשיית פרס ספיר הגיעה לסיומה, ynet‏, 1 באוקטובר 2009
  5. ^ "זוכה פרס ספיר - יורם קניוק", גלי צה"ל און-ליין, 24.3.2011
  6. ^ שירי לב-ארי, מנחם פרי: "פרס ספיר לא רלוונטי", באתר הארץ, 13 במאי 2004
  7. ^ שירי לב-ארי, רם אורן מבקש להקפיא את חלוקת פרס ספיר: "תרה" הוגש אך לא נכלל במתמודדים, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
  8. ^ בן-דרור ימיני, ‏חרפת אנשי הרוח הישראלים, nrg מעריב, 26.9.2009‏
  9. ^ נדב העצני,‏פרשת פרס ספיר – סיפור על פיאסקו,nrg מעריב
  10. ^ גלי גינת, מה הסיפור מאחורי פרס ספיר 2009, nrg מעריב, 21.6.2009
  11. ^ ‏דני דאק, פרס ספיר: האם המשחק מכור מראש?‏, nrg מעריב
  12. ^ אמנון נבות, "פרס ספיר הוא פרודיה על ספרות", באתר nrg מעריב, 19.6.2009