לובוטומיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לובוטומיה, הידוע גם כלאוקוטומיה, הוא הליך ניתוחי לצורך טיפול פסיכיאטרי. בניתוח חותכים ומנתקים את הקשר שבין האונות הקדמיות במוח, או הורסים את רקמת המוח הקדמית. ניתוחים אלה גרמו לשינויי אישיות משמעותיים במטופלים ולעתים אף גרמו לפיגור שכלי. בעבר נעשה שימוש נרחב בניתוח לובוטומיה לצורך טיפול במגוון הפרעות נפשיות כולל סכיזופרניה, דיכאון והפרעות חרדה שונות. מאז שהתחילו להשתמש בתרופות אנטיפסיכוטיות, כגון תורזין, האנטיפסיכוטית הראשונה שהוכנסה לשימוש בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, פחת באופן חד השימוש בלובוטומיה וכמעט הופסק לחלוטין כעבור שנים ספורות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לובוטומיה בוצעה בשנת 1936 על ידי הרופא הפורטוגזי אנטוניו אגאז מוניז. שיטתו של מוניז הייתה קדיחת חורים בגולגלותיהם של מטופליו והריסת הרקמה המחברת את האונות הקדמיות על ידי הזרקת אלכוהול לתוכן. מוניז זכה בשנת 1949 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על מחקריו בתחום הלובוטומיה. הליך הלובוטומיה של מוניז שוכלל על ידי פסיכיאטרים בריטים, בהם אריק קנינגהאם דאקס. השיטה הובאה לארצות הברית על ידי הרופאים וולטר פרימן וג'יימס וו. וואטס, אשר המשיכו לשכלל את השיטה ושינו את שמה מלאוקוטומיה ללובוטומיה.

פרימן פיתח מאוחר יותר שיטה לביצוע לובוטומיה בנקב בגולגולת באזור בלוטת הדמעות. בשיטת פרימן נעשה שימוש בפטיש ובדוקרן, הדומה לדוקרן קרח, כדי לנקב את הגולגולת בפינת גלגל העין, שם היא דקה יותר. הדוקרן מוחדר אחר כך לתוך חלל הגולגולת כדי להרוס את האונות הקדמיות. הליך זה היה כה פשוט עד שניתן היה לבצעו בחדר הטיפולים של הרופא, ללא צורך בחדר ניתוח והוא ארך דקות ספורות בלבד. פרימן דגל בביצוע ההליך אף במטופלים בעלי סימפטומים קלים יחסית, הוא עצמו ביצע את הניתוח באלפי מטופלים וקידם את השיטה כהליך פעוט יחסית וצפה שבעתיד יהיה נפוץ כמו טיפול שיניים.[1]

הליך הלובוטומיה עורר ביקורת בחוגים רפואיים, ורבים נרתעו מן הרעיון של השחתה מכוונת של רקמת מוח בריאה. במספר מקרים גרם הליך הלובוטומיה לנזק משמעותי ליכולות השכליות של המטופלים, דבר שקיבע את הרתיעה מן ההליך. עם פיתוח התורזין בתחילת שנות ה-50 של המאה העשרים, תרופה שהוכיחה את יעילותה בהרגעת חולים במצבים פסיכוטיים, הלך ודעך השימוש בהליך הלובוטומיה. בשנת 1950 נאסר השימוש בלובוטומיה בברית המועצות.

בשנת 1977 מינה הקונגרס האמריקאי ועדה לאומית להגנת נבדקים במחקרים ביו-רפואיים והתנהגותיים, זאת כדי לחקור טענות כי נעשה שימוש בהליכים פסיכו-כירורגיים, כולל שיטות שונות של לובוטומיה, כדי לשלוט על התנהגות בני מיעוטים ולצורך פגיעה בזכויות האדם וכי השימוש בהליכים אלה היה בניגוד לכללי האתיקה. הוועדה הגיעה למסקנה כי באופן כללי פסיכו-כירורגיה עשויה להועיל. אולם, החששות באשר לשימוש בלובוטומיה הלכו והתגברו ככל שארצות מפותחות ברחבי העולם, ביניהן גרמניה ויפן וכן מספר מדינות בארצות הברית, אסרו על ביצוע ההליך. עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20 בוצעו הליכי לובוטומיה במרכזים רפואיים שונים בפינלנד, שבדיה, בריטניה, ספרד, הודו, בלגיה והולנד. ביצוע ההליך בעולם כמעט ונעלם במחצית הראשונה של שנות ה-70, אולם במדינות בודדות המשיכו לבצע הליך זה במספר מועט של מקרים עד סוף שנות ה-80. בין השנים 1980-1986 בוצעו בצרפת 32 לובוטומיות. על פי הערכות מבוצעים אף בתחילת המאה ה-21 כ-25 הליכי לובוטומיה מדי שנה בארצות הברית ובבריטניה.[2]

לבוטומיה והשפעתה השלילית מוצגים בסרט הקולנוע קן הקוקיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ El-Hai, J. (2005) The Lobotomist ISBN 0471232920
  2. ^ על פסיכו-כירורגיה