קליפת המוח הקדם-מצחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום קליפת המוח הקדם-מצחית במוח

קליפת המוח הקדם-מצחית (בלועזית: הקורטקס הפּרֶה-פרונטלי - PFC) היא אזור בקליפת המוח הממוקם בחלק הקדמי של האונה המצחית.

מיקום וחלוקה לאזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קליפת המוח הקדם-מצחית במוח האנושי וחלוקה לאזורים

קליפת המוח הקדם-מצחית נמצאת אחרי הקורטקס הפרה-מוטורי והאזור המוטורי העיקרי שצמוד לחריץ המרכזי[1].

קליפת המוח הקדם-מצחית מכילה את:

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפת המוח הקדם-מצחית מאפשרת גמישות מחשבתית‏[2] והיא מעורבת בחשיבה יצירתית[4]. היא מעורבת גם בתפקודים מחשבתיים גבוהים‏[5]. להבדיל מאזורים אחרים באונה המצחית, אזור זה פחות מעורב בשליטה על התנועה ויותר בגיבוש של תוכניות עבודה ואסטרטגיות פעולה‏[1]. הוא נחשב למקור של פעולות רצוניות‏[6].

בכל ההיררכיה התפקודית של המוח יש למבנים עצביים גישה ישירה לשפעול של המערכת המוטורית, אך ההתנהגות המבוססת על קליפת המוח הקדם-מצחית היא המתוחכמת ביותר‏[2]. מעבר לתהליכים הקשורים לתכנון של פעולה, קליפת המוח הקדם-מצחית עוסקת גם בהערכת ההתקדמות לעבר מטרה מסוימת, ובוחנת האם ההתנהגות מתאימה להקשר שבו היא מתבצעת. מערכת החיזוק היא אחד המנגנונים שיכולים לשמש לצורך הערכת יעילות האסטרטגיה שנבחרה ואת המידה שבה היא מסייעת להשגת המטרה הנבחרת. קליפת המוח הקדם-מצחית יכולה לתרום לתהליך החיזוק, במצבים בהם מעשיו של האדם עצמו מקדמים אותו לעבר מטרה רצויה עבורו‏[1]. קליפת המוח הקדם-מחצית מעורבת בין היתר בניטור של משאבים פנימיים ובאיתור של יחסי סיבתיות בין אירועים‏[5]. היא שולחת לסטריאטום מידע של פיו הוא בוחר את הפעולות הנדרשות ומארגן את הסדר שבו הן יבוצעו לצורך הגשמת המטרה‏[3].

גרעין האקומבנס מעודד בחירה של פעולות אשר יובילו לגמול מצופה‏ ושולח מידע אל קליפת המוח הקדם-מצחית כדי לסייע בארגון של פעולות מוטוריות וקוגניטיביות‏[3].

קליפת המוח הקדם-מצחית חיונית לפעולת הזיכרון לטווח קצר[1]. המידע שמוחזק בזיכרון לטווח קצר יכול במסגרת תהליך של התגבשות לעבור לזיכרון לטווח ארוך, ממנו יוכלו להישלף שוב לזיכרון לטווח הקצר לצורך שימוש עתידי‏[7]. תהליכי עיבוד המידע המתרחשים במאגר הזיכרון לטווח קצר קובעים האם הוא יגיע אל מאגר הזיכרון לטווח ארוך, או יתפוגג וייעלם‏[8].

הפנמה של מיומנות מוטורית מאפשרת לאדם להשתמש בה על ידי הפעלה של גרעיני הבסיס ולכן אינה דורשת פעילות מרובה של קליפת המוח הקדם-מצחית‏[2]. זאת הסיבה לכך שהתנהגויות אוטומטיות מצריכות פחות משאבי קשב עם התקדמות תהליך הלמידה.

השפעות על פעילותם של מוליכים עצבים ואזורים אחרים במערכת העצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת הפעילות של קליפת המוח הקדם-מצחית משפיעה על תהליכי הוויסות של מערכות דופמינרגיות תת-קורטיקליות‏[9]. היא מכילה את הריכוז הגבוה ביותר של קולטני דופמין מסוג D4‏[10].

השפעות על קליפת המוח הקדם-מצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפת המוח הקדם-מצחית היא אחד האזורים במוח המושפעים מדופמין

קליפת המוח הקדם-מצחית יכולה להיפגע מטראומה גופנית. פגיעה באזור זה מובילה לתגובות אימפולסיביות וקשיים בקבלת החלטות[11].

השפעות של מוליכים עצביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מוליכים עצביים המשפיעים על פעילות קליפת המוח הקדם-מצחית. היא מתפקדת באופן מיטבי כאשר כמויות הנוראדרנלין והדופמין מיטביות‏[1].

ישנה הכרה רחבה בחשיבות של דופמין לתפקודה של קליפת המוח הקדם-מצחית. יש לו חשיבות מרכזית לתפקודים קוגניטיביים, כולל זיכרון העבודה‏[12]. בהתאם לכך, לרמת הדופמין בקליפת המוח הקדם-מצחית יש השפעה על ההתנהגות[1]. הרמה האופטימלית של דופמין עבור תאי עצב בקליפת המוח הקדם-מצחית יכולה להשתנות‏[13].

התפקוד התקין של קליפת המוח הקדם-מצחית יכול להיפגע בעקבות הנמכה בגירוי של קולטני הדופמין שלו‏[1]. בהתאם לכך, הפרעת קשב מקושרת לפגיעה בסטריאטום ובקליפת המוח הקדם-מצחית המקושרת אליו‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.‏
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  4. ^ Chakravarty, A. (2010). The creative brain–Revisiting concepts. Medical hypotheses, 74(3), 606-612.‏
  5. ^ 5.0 5.1 Madden, Gregory J. (Ed); Bickel, Warren K. (Ed), (2010). Impulsivity: The behavioral and neurological science of discounting. Washington, DC, US: American Psychological Association, xvi, 453 pp.
  6. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  7. ^ יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  8. ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  9. ^ Grace, A. A. (1991). Phasic versus tonic dopamine release and the modulation of dopamine system responsivity: a hypothesis for the etiology of schizophrenia.Neuroscience, 41(1), 1-24.‏
  10. ^ By Vaidya, Chandan J.; Gordon, Evan M. ROLE OF DOPAMINE IN THE PATHOPHYSIOLOGY OF ATTENTION׳DEFICIT/HYPERACTIVITY DISORDER Kar, Bhoomika Rastogi (Ed), (2013). Cognition and brain development: Converging evidence from various methodologies. APA human brain development series., (pp. 105-125). Washington, DC, US: American Psychological Association, xiii, 328 pp.
  11. ^ Timothy, N. T. (2010). Impulsivity: An overview of a biopsychosocial model. Journal of Rehabilitation, 76(3), 3-9.
  12. ^ Kroener, S., Chandler, L., Phillips, P. M., & Seamans, J. K. (2009). Dopamine Modulates Persistent Synaptic Activity and Enhances the Signal-to-Noise Ratio in the Prefrontal Cortex. Plos ONE, 4(8), 1-14.
  13. ^ Bertolino, A., Di Giorgio, A., Blasi, G., Sambataro, F., Caforio, G., Sinibaldi, L., ... & Dallapiccola, B. (2008). Epistasis between dopamine regulating genes identifies a nonlinear response of the human hippocampus during memory tasks. Biological psychiatry, 64(3), 226-234.‏


P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.