לינדה לינגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לינדה לינגל
4 ביוני 1953 (בת 61)
רם עמנואל
לינדה לינגל
מקום לידה סיינט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
דת יהודי
תפקיד

המושלת ה-6 של הוואי

מפלגה פוליטית המפלגה הרפובליקנית
דת יהודיה
בן זוג גרושה
http://hawaii.gov/gov
לינדה לינגל - 2010

לינדה לינגלאנגלית: Linda Lingle; נולדה ב-4 ביוני 1953) היא פוליטיקאית אמריקאית, יהודיה, שכיהנה כמושלת ה-6 של מדינת הוואי בארצות הברית, מטעם המפלגה הרפובליקנית בשנים 2002 עד 2010. המושלת היהודיה השנייה בהיסטוריה של ארצות הברית.

לפני בחירתה למושלת, כיהנה לינגל כראש מועצת מחוז מאווי שבהוואי (County Mayor) וכיושבת ראש המפלגה הרפובליקנית של הוואי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינגל נולדה ב-1953 בסיינט לואיס שבמיזורי, ילדה שנייה מתוך שלושת ילדיהם של זוג יהודים, מילדרד וריצ'רד קאטר. אביה היה רוקח, שהפך לאחר מכן לסוחר מכוניות. בגיל 12 עברה משפחתה להתגורר בדרום קליפורניה וזמן קצר אחר כך, ב-1965 התגרשו ההורים ולינגל גדלה אצל סבה וסבתה, יהודים יוצאי פולין. היא סיימה את בית הספר התיכון בירמינגהם, שבעמק סן פרננדו בלוס אנג'לס וב-1975 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בעיתונאות באוניברסיטת המדינה של קליפורניה (להבדיל מאוניברסיטת קליפורניה), שבנורת'רידג', בעמק סן פרננדו, לוס אנג'לס.

עם סיום לימודיה עברה, בעקבות אביה, להונולולו שבהוואי. האב הצטרף שם לעסק מכירת המכוניות של אחיו ואילו לינגל החלה לעבוד כדוברת איגוד נהגי המשאיות (הטימסטרס) ועובדי המלונות וערכה את העלון שלהם. לינגל עברה לאחר מכן לאי מולוקאי שבהוואי, שם הקימה וערכה את "מולוקאי פרי פרס", עיתון קהילתי שזכה להצלחה רבה.

לינגל התגרשה פעמיים ואין לה ילדים. ב-1972, כשהייתה עדיין תלמידת קולג' נישאה לבעלה הראשון, צ'ארלס לינגל. שלוש שנים אחר כך, ב-1975, כשעזבה את קליפורניה להוואי, התגרשה, אף כי שמרה בהמשך על שם נישואיה אלה. ב-1986 נישאה בשנית, לעורך דין ממחוז מאווי בשם ויליאם קרוקט. נישואין אלה החזיקו מעמד 11 שנה עד 1997, עת התגרשו השניים, במהלך כהונתה כראש מחוז מאווי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה מחוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980, בהיותה בת 27, סגרה לינגל את עיתונה ונבחרה למועצה המחוזית של מחוז מאווי. היא כיהנה במועצה זו במשך חמש קדנציות בנות שנתיים כל אחת. בשש השנים הראשונות הייתה נציגת האי מולוקאי, ובארבע האחרונות נציגת המחוז כולו.

ב-1990 התמודדה על מישרת ראש מועצת מחוז מאווי, מול אלמר קרבלו הדמוקרטי, לשעבר ראש מחוז מאווי ויו"ר בית המחוקקים של הוואי. לינגל בת ה-37 ניצחה, ובכך הייתה לראש מועצת המחוז הצעירה ביותר עד אז, וכן האישה הראשונה בתפקיד. בבחירות שהתקיימו ב-1994 היא ניצחה בשנית.

במהלך כהונתה כראש מועצת מחוז מאווי, יישמה לינגל בהצלחה תוכנית תקצוב על בסיס ביצועים (PBB, performance-based budgeting), דבר שזיכה אותה בפרס הצגת התקציב המצטיין מטעם "התאחדות מנהלי הכספים הממשלתית של ארצות הברית וקנדה" (GFOA), במשך ארבע שנים רצופות. לינגל גם הצליחה למשוך למחוז מספר גדול של תיירים בתקופת שפל בענף התיירות והגידול במספר מקומות העבודה במחוז מאווי תרם לפופולריותה.

מרוץ 1998 לתפקיד המושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 נבחרה לינגל כמועמדת המפלגה הרפובליקנית של הוואי לתפקיד מושל המדינה, אך הפסידה למול המושל הדמוקרטי המכהן, בבחירות הצמודות ביותר בהיסטוריה של הוואי. ההפרש ביניהם עמד על 5,000 קולות, שהיוו כאחוז אחד מסך קולות המצביעים. המפלגה הדמוקרטית של הוואי הואשמה אז, אף שלא היו הוכחות לכך, כי הריצה קמפיין של שמועות, על פיהן לינגל היא לסבית, וכי עקב היותה יהודייה היא תבטל את חג המולד כחג של מדינת הוואי‏‏‏[1].

יו"ר המפלגה הרפובליקנית של הוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסדה הצמוד במרוץ למישרת מושל, נבחרה לינגל ליושבת ראש המפלגה הרפובליקנית של הוואי, וכיהנה בתפקיד משנת 1999 עד 2002. במדינה בה המפלגה הדמוקרטית שלטת באופן עקבי, הרפורמות הפנימיות שלינגל הובילה, הביאו לבחירתם של חברים רפובליקנים לשני בתי המחוקקים של הוואי. בשיא ההצלחה, איישו הרפובליקנים 19 מתוך 51 המושבים בבית המחוקקים של הוואי. כמו כן, חל גידול במספר חברי המפלגה עקב הצטרפותם של צעירים רבים, ונעשה מיתוג מחדש למפלגה תחת השם "המפלגה הרפובליקנית החדשה של הוואי".

בחירות 2002 לתפקיד המושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של לינגל בקרב תושבי הוואי הלכה וגדלה, ולא רק בקרב חברי מפלגתה. לקראת בחירות 2002 למושל הוואי, היא מונתה שוב כמועמדת המפלגה, כשלמולה הציבו הדמוקרטים את סגנית המושל הקודם, מאזי ק. הירונו. זה היה המקרה הראשון בהוואי ואחד הראשונים בארצות הברית כולה, בו שתי נשים היו המועמדות המרכזיות למישרת מושל. מצעה של לינגל ביקר את פעילויות השלטון הדמוקרטי בארבעים השנים האחרונות בהוואי. המצע גם שם דגש על ההבדלים בין המסר של לינגל לבין מסרים רפובליקנים ישנים ושמרנים יותר.

לינגל זכתה בבחירות, כשלצידה סגנה, ג'יימס איונה, שופט ממדינת הוואי ובן מיעוטים. בחירתה למושלת הוואי היוותה ציון דרך במספר תחומים: היא האישה הראשונה שנבחרה לכהן כמושלת הוואי, הרפובליקנית הראשונה שנבחרה לתפקיד מאז 1962, היהודיה הראשונה שכיהנה כמושלת הוואי, הראשונה מבין המושלים הגרושה פעמיים וכמו כן המושלת הראשונה ללא ילדים - מחזה נדיר בארצות הברית, בה ערכי המשפחה הם נושא מרכזי בכל מערכת בחירות. בנוסף, היא האישה היהודיה השנייה שנבחרה כמושלת של מדינה בארצות הברית.

מושלת הוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמושלת הוואי, חזרה לינגל ושיחזרה שוב את הצלחתה בניהול פיננסי נבון כפי שעשתה בתפקידה הקודם כראש מחוז מאווי. היא הצליחה להביא את הוואי לעודף תקציבי של 270 מיליון דולר, לעומת גרעון שעמד על 250 מיליון דולר בעת היבחרה. כמו כן, נזקפה לזכותה ירידה ניכרת באחוזי האבטלה במדינה. בעניינים אחרים, לינגל חתמה על חוק הפסילה השלישית (עבירה שלישית מחייבת עונש מאסר בפועל כבד יותר), ועל חוק להקמת אתר אינטרנט למעקב ופרסום ברבים של פעילות עברייני מין, כולל כאלה שכבר ריצו את עונשם. מידע זה זמין כיום לציבור באתר האינטרנט המתאים. לינגל גם שאפה לפצל את מועצת החינוך המדינתית לשבע מועצות בתי ספר מקומיות, אך בכך נכשלה.

לאורך תקופת כהונתה, נהנתה לינגל באופן עקבי מאחוזי תמיכה בסביבות ה-70%, אולם לא הצליחה להרחיב את הפופולריות שלה כך שתחול גם על מפלגתה, במדינת הוואי, שהיא דמוקרטית באופן מסורתי. בבחירות אמצע הקדנציה, ב-2004 היא הקדישה מאמץ רב לסייע למועמדי מפלגתה הרפובליקנים לבתי המחוקקים של הוואי. הדמוקרטים נהנו מרוב מיוחס ברשות המחוקקת, והיא ניסתה להכניס מספיק נציגים רפובליקנים, כך שהדמוקרטים לא יוכלו לבטל וטו שלה. לינגל נכשלה במאמציה אלה והמועמדים הרפובליקנים לבתי המחוקקים של הוואי, לא רק שלא עלו, הם אף איבדו חמישה מושבים והגיעו למספר מושבים כמעט חד-ספרתי.

לינגל גם כיהנה במקביל כממלאת מקום יושב ראש הוועידה של המפלגה הרפובליקנית, שהתכנסה בניו יורק ובחרה את הנשיא ג'ורג' וו. בוש כמועמד לתקופת כהונה שנייה כנשיא. בהמשך לכך היא ניסתה לסייע גם למערכת הבחירות שלו, לקדנציה השנייה, למול המועמד הדמוקרטי ג'ון קרי. המועמדים הרפובליקנים לנשיאות לא ניצחו בהוואי מאז המירוץ השני של רונלד רייגן בשנת 1984 ובסופו של דבר גם היא נכשלה במאמץ זה וקרי ניצח בהוואי, אף שהפסיד בארצות הברית כולה.

על אף חולשתה לכאורה של לינגל בעזרה למפלגתה בבחירות 2004, בבחירות 2006 למושלות הוואי היא ניצחה שוב. היא כיהנה בסופו של דבר שתי קדנציות מלאות כמושלת, עד 2010. המועמד שהמפלגה הדמוקרטית הציבה מולה ב-2006 היה רנדי איווסה, סנאטור לשעבר בבית המחוקקים של הוואי, אשר תקף אותה בין השאר גם על קרבתה לנשיא בוש (הבן), שהפופולריות שלו הייתה בשפל באותה שנה. לינגל זכתה בניצחון כנגד איווסה, בהפרש הקולות הגדול ביותר בהיסטוריה של הוואי, 63% למול 35% ליריבה הדמוקרטי.

ב-2008 נשאה לינגל נאום מרכזי בוועידת המפלגה הרפובליקנית, שבחרה בג'ון מקיין כמועמד המפלגה לנשיאות ארצות הברית‏‏‏[2] ‏‏‏[3].

מי שירש את תפקיד מושל הוואי בינואר 2011, במקום לינגל היה הדמוקרט ניל אברקומבי. יחד עמו נכנס לתפקיד סגן המושל, במקום ג'יימס איונה סגנה של לינגל, בריאן שץ, יהודי אף הוא. כך נשמר ייצוג יהודי בצמרת ממשל הוואי, מדינה בה היהודים מהווים פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה.

המרוץ לסנאט ב-2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינגל הייתה המועמדת הרפובליקאית לסנאט ארצות הברית מטעם הוואי בבחירות של שנת 2012. היא הפסידה למועמדת הדמוקרטית מזי הירונו כשקבלה כ-37.4% מהקולות לעומת 62.6%.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינגל היא ליברלית יחסית מבחינה חברתית, במפלגה הרפובליקנית השמרנית בדרך כלל. היא חברה בין השאר בארגון הקרוי "רשימת משאלות הלב" (The Wish List), שמטרתו איסוף תרומות למערכות הבחירות של מועמדות רפובליקניות התומכות בזכות נשים לבחירה בהפלה מלאכותית (pro-choice). כמו כן, היא חברה בארגון "הרוב הרפובליקני למען בחירה", שגם הוא בעל דעות ליברליות יחסית בתחום זה. בנוסף, היא גם נגד עונש המוות, עמדה יוצאת דופן אף היא, במפלגה הרפובליקנית.

מאידך, בתקופת כהונתה כמושלת, בעקבות מעצרם של ארבעה מורים בהוואי בעוון שימוש בחומרים אסורים, היא פעלה להוספת סעיף מיוחד לחוזי המורים, האוסר עליהם לעשן סמים.

יחסה לישראל וליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינגל גדלה וחיה עד גיל הקולג', בסביבה שהייתה בעיקרה יהודית. היא נחשבת כיום כמקורבת לתנועת חב"ד, מקפידה על לימוד פרשת השבוע, מכשירה את מטבחה לפסח ומציינת גם את כל יתר החגים היהודיים‏[4]‏‏‏[5]. עם השבעתה לכהונתה השנייה כמושלת, הוזמן לטקס רב מטעם חב"ד, על מנת לברך את ממשלה‏‏, ובמהלך שתי תקופות כהונתה כמושלת, היה מקובל בבית הממשל, לערוך "סדר" מידי פסח, להדליק חנוכיה מידי חנוכה ולקבל עבורה מידי יום ששי משלוח מיוחד של חלה לשבת.

לינגל ידועה באהדתה לישראל והיא גם דוברת מעט עברית[6]. במירוציה לכהונת מושלת הוואי היא נתמכה בצורה משמעותית על ידי איפא"ק (השדולה הפרו ישראלית בארצות הברית), ועל ידי "הקואליציה היהודית הרפובליקנית". גם אנשי חב"ד עבדו קשה כדי לסייע לה, התרימו למענה כספים וביום הבחירות הסיעו בוחרים לקלפיות. לינגל מצידה הציבה את יהדותה ואת מדינת ישראל במרכז מסע הבחירות שלה. לדבריה, "בזכות יהדותי הצלחתי ליצור קשרים עם קבוצות אתניות שונות". בנוסף, היא סיפרה שהיא תורמת כסף בכל שבוע "לנטיעת עצים בישראל", וכי לדעתה "ישראל היא נמל מבטחים, לשם יוכלו יהודים להגיע בעת צרה". בראיונות לעיתונות המקומית היא השוותה בין תושבי הוואי, שסבלו מההתקפה על פרל הארבור, לבין הישראלים הנפגעים מהטרור הערבי, קראה לנשיא האמריקאי לספק לישראל ציוד צבאי כדי להבטיח את עליונותה הצבאית, ודיברה בגעגועים על סבתה, יהודייה פולנייה שהגיעה בתחילת המאה ה-20 לארצות הברית ולא יכלה ללמוד בבית ספר כי נאלצה לעזור לפרנסת המשפחה.

לינגל קיבלה מכתבים אנטישמיים, בנוסח "לכי הביתה יהודייה, הסתלקי מהוואי", לצד האותיות אס-אס ודואר שנאה אחר, לרבות איומים על חייה. בניגוד לתגובותיה בעת מערכת הבחירות הראשונה שלה, והכושלת, לכהונת המושלת, ב-1998, ב-2002 היא לא הסתירה את המכתבים אלא ערכה מסיבת עיתונאים ויצאה עם זה לתקשורת. "באותו רגע השנאה פסקה", לדבריה.

לינגל ביקרה בישראל מספר פעמים, בין השאר ב-2004 כשעמדה בראש משלחת מחוקקים ופוליטיקאים אמריקאים בכירים וב-2008, כשהשתתפה במשלחת הנשיא בוש (הבן), שביקרה בישראל לרגל יום העצמאות ה-60 למדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ מאמר מערכת, לא צריך להתעלם מההאשמה המכפישה כנגד לינגל‏, הונולולו סטאר בוליטון, 2 במרץ 1999
  2. ^ ידידי חב"ד ידברו אצל הרפובליקנים, לא בדמוקרטים‏, חב"ד און ליין, כ"ו אב ה'תשס"ח
  3. ^ הוועידה הרפובליקנית: בוש וג'וליאני ינאמו, עיתון עיתון מעריב, ראשי-חדשות-בחירות בארצות הברית, ‏21 באוגוסט 2008
  4. ^ ‏אבי שרייבר, דידן נצח בהוואי, שטורעם - כל חב"ד יודעת, חדשות-בארץ ובעולם, י"ז חשון תשס"ז‏
  5. ^ חב"ד רכשה בניין ראשון במנהטן; 12 וחצי מיליון, חב"ד און ליין, יום שישי, ט"ו כסלו ה'תשס"ו‏
  6. ^ מושלת הוואי החדשה יהודיה אוהבת ישראל, מגזין Iwomen‏, 8 בנובמבר 2002