מבצע טיידרייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע טיידרייס
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
HMS Sussex signing.jpg
גנרל איטגאקי חותם על הסכם הכניעה והכיבוש מחדש של סינגפור על סיפון הסיירת אה"מ סאסקס. 4 בספטמבר 1945.
תאריך התחלה: 4 בספטמבר 1945
תאריך סיום: 12 בספטמבר 1945
משך הסכסוך: 9 ימים
מקום: סינגפור
תוצאה: ניצחון ללא קרב לבעלות הברית
שינויים בטריטוריות: בריטניה כובשת את סינגפור מחדש
הצדדים הלוחמים

Flag of the United Kingdom.svg בריטניה

Flag of Australia.svg אוסטרליה

Flag of France.svg צרפת
British Raj Red Ensign.svg הודו הבריטית

מפקדים

Flag of Japan.svg סיישירו איטגאקי

Naval Ensign of Japan.svg שיגרו פוקודומה

Flag of the United Kingdom.svg לואי מאונטבאטן

Flag of the United Kingdom.svg רוברט מנסרג

כוחות

77,000 חיילים
2 סיירות כבדות

2 צוללות 

60,000 חיילים
7 נושאות מטוסים מלוות
2 אוניות מערכה
1 סיירת כבדה
2 סיירות קלות

15 משחתות
 
אבידות

300 מתאבדים

76,700 שבויים 
אוניית מערכה אחת ניזוקה 

מבצע טיידרייס (Operation Tiderace) היה שם הקוד לתוכנית הבריטית לכיבוש מחדש של סינגפור מידי האימפריה היפנית על ידי בעלות הברית ב-1945. את הכוחות הלוחמים הנהיג הלורד לואי מאונטבטן, מפקד הזירה הדרום-מזרח אסייתית. במקביל למבצע טיידרייס, תוכנן אף מבצע זיפר (Operation Zipper) לכיבוש מחדש של מלאיה, אולם יפן נכנעה לפני שהמבצע יצא לפועל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הפלישה הסובייטית למנצ'וריה והפלישה האמריקאית המתוכננת ליפן, החל פיקוד הזירה הדרום-מזרח אסייתית בתכנון מבצע לכיבוש מחדש של מלאיה, שנקרא מבצע זיפר. מבצע זה אמור היה לכלול מעל 100,000 חיילי בעלות הברית ומעל 500 מטוסים מחיל האוויר המלכותי. המבצע תוכנן לצאת לפועל ב-9 בספטמבר 1945, אולם הוחלט להשהותו בעקבות כניעת יפן.

מבצע טיידרייס נכנס לתכנון מעט לאחר הטלת פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי. הייתה זו תוכנית חירום לכיבוש מחדש של סינגפור, למקרה בו תקבל יפן את החלטות ועידת פוטסדאם.

בסופו של דבר יצא מבצע זיפר לפועל, אולם היקף הכוחות שהשתתפו בו היה קטן בהרבה מהמתוכנן, ומרבית הכוחות הוקצו מחדש למבצע טיידרייס. השיירה לסינגפור כללה 90 אוניות,‏[1] בהן שתי אוניות מערכה אה"מ "נלסון" והאונייה הצרפתית "רשלייה." שולת המוקשים "הוקסברי" של הצי המלכותי האוסטרלי הייתה האונייה האוסטרלית היחידה בשיירה זו.[2] השיירה כללה גם שבע נושאות מטוסים מלוות: "אמיר," "אטאקר," "אמפרור," "אמפרס," "האנטר," "סטוקר" ו"קדייב."

כוחות הצי הקיסרי היפני ששהו בסינגפור באותה עת כללו רק את הסיירות "מיוקו" ו"טקאו," אשר ניזוקו קשות בקרבות קודמים, ושימשו באותה עת כסוללות נ"מ צפות. שתי צוללות גרמניות לשעבר, I-501 ו-I-502, עמדו לרשות היפנים, במעגנן בבסיס הצי בסינגפור. ההערכות לגבי הכוח האווירי היפני במלאיה ובסומטרה עמדו על מעל 170 מטוסים.‏[3]

השיבה לסינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע טיידרייס החל כאשר הורה מאונטבאטן לחיילי בעלות הברית לצאת מטרינקומלי וראנגון לסינגפור ב-31 באוגוסט. הצי היוצא לא כלל אוניות מלחמה, שכן מאונטבאטן האמין כי היפנים בסינגפור ובמלאיה יכנעו ללא קרב. גנרל איטגאקי סיישירו, מפקד סינגפור, אותת למאונטבאטן ב-20 באוגוסט כי אין בדעתו להפר את פקודת הקיסר, וכי הוא מוכן למסור לידיו את סינגפור.

תבוסתה של יפן במלחמת העולם השנייה הפתיעה רבים בפיקוד היפני בסינגפור. רבים מן הקצינים סירבו להיכנע ונשבעו להמשיך ולהלחם עד מותם. איטגאקי נרתע תחילה מהפקודה להכנע, ובמקום הורה לארמייה ה-25 שבפיקודו להלחם בחיילי בעלות הברית, כאשר אלה ינחתו בסינגפור. שלושה ימים לאחר הכניעה ב-15 באוגוסט, טס איטגאקי מסינגפור לסייגון על מנת להיוועד עם מפקד הכוחות היפניים בדרום מזרח אסיה, פילדמרשל הרוזן היסאיצ'י טראוצ'י. טראוצ'י הצליח להפיס את דעתו של איטגאקי, וזה שלח את איתותו למאונטבאטן.

בעלות הברית נחתו במלאיה ב-28 באוגוסט, כאשר חלק קטן מהצי פונה למדינת פֶּנָאנג, כחלק ממבצע זיפר. לאחר שפנאנג נכנעה ללא קרב, המשיך הצי לסינגפור ב-2 בספטמבר. הוא הגיע לסינגפור, דרך מצר מלאקה, ב-4 בספטמבר, ולא נתקל בכל התנגדות. אולם, אוניית המערכה הצרפתית רשלייה פגעה במוקש ימי ב-9 בספטמבר, בעת שחצתה את מצר מלאקה, אך הצליחה להגיע לסינגפור ב-11 בספטמבר.

איטגאקי עלה עם תת-אדמירל שיגרו פוקודומה ועוזריו על סיפון אה"מ סאסקס בנמל קֶפֵּל שבדרום סינגפור, על מנת לדון בתנאי הכניעה. בשעה 18:00 נכנעו הכוחות היפניים על האי. כ-77,000 חיילים יפניים נשבו בסינגפור, ועוד כ-26,000 במלאיה.

הכניעה הרשמית נערכה ב-12 בספטמבר בהיכל העירייה של סינגפור. מאונטבאטן הגיע לסינגפור על מנת לקבל באופן רשמי את הכניעה היפנית בדרום מזרח אסיה מאיטגאקי, בשמו של טראוצ'י, אשר לקה בשבץ שנה קודם. מנהלה של הצבא הבריטי הוקמה על מנת לשלוט באי עד מרץ 1946. זמן קצר לאחר מכן, נשלח איטגאקי ליפן לעמוד למשפט על פשעי מלחמה.

חייל הודי שומר על שבויים יפניים

התגובה היפנית לכניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטגאקי כינס את אנשי מטהו במפקדתו שבבוקיט תימה ואמר להם כי עליהם להישמע לפקודת הכניעה ולשמור על השלום. באותו לילה, יותר מ-300 קצינם התאבדו באמצעות רימוני יד, לאחר שקיימו מסיבת פרידה.‏[4]

כ-200 חיילים יפניים החליטו להצטרף ללוחמי הגרילה הקומוניסטים, נגדם נלחמו יום לפני, על מנת שיוכלו להמשיך וללחום כנגד הבריטים. אולם הם שבו ליחידותיהם זמן קצר לאחר מכן, לאחר שגילו כי לקומוניסטים במלאיה אין כוונה להלחם בבעלות הברית.

על אף האמור, אחדים מהחיילים היפנים התחבאו בג'ונגל עם לוחמי הגרילה, ולאחר שהתפרקה המפלגה הקומוניסטית המלאית ב-1989, יצאו שני חיילים יפניים מהג'ונגל ביחד עם שאר הקומוניסטים ונכנעו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ HMS Attacker
  2. ^ HMAS Hawkesbury (I) | Royal Australian Navy
  3. ^ Park, עמ' 2156 פס' 371
  4. ^ The Sunday Times, עמ' 3


הזירה הדרום-מזרח אסייתית

הפלישה להודו-סין - הפלישה היפנית לתאילנד - קרב מלאיה - קרב איי הודו המזרחית - המערכה על בורמה - קרב סינגפור - הפשיטות באוקיינוס ההודי - קרב הודו-סין השני - קרב מצר מלאקה - מבצע טיידרייס