מבצע שינוי כיוון 11

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מבצע שינוי כיוון 11
Idf back from lebanon.jpg
חיילים מגדוד גרניט, חטיבת הנח"ל, חוזרים לגבול ישראל בסיום הלחימה.
חלק מ: מלחמת לבנון השנייה
תאריך התחלה: 11 - 14 באוגוסט 2006
קרב לפני: מבצע שינוי כיוון 9 ו-10
מקום: דרום לבנון
תוצאה: נסיגה ישראלית לפי החלטה 1701 של האו"ם
הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל  Hezbollah Flag.jpg חזבאללה 
כוחות
30,000  כ-10,000 
אבידות
24 חללים
150 פצועים 
כ-80 הרוגים
שבוי אחד 

מבצע שינוי כיוון 11 המוכר גם כמבצע שינוי ברור היה מבצע שהתקיים בדרום לבנון בין ה-11 עד ה-14 באוגוסט 2006 והיה השלב האחרון של מלחמת לבנון השנייה. המבצע היווה את מאמץ תמרון העומק היחיד שהופעל באופן מלא במהלך המלחמה, בו השתתפו ארבע אוגדות שהתחלקו לגזרות הלחימה השונות בדרום לבנון, בנוסף להסקה של כוחות באחד ממבצעי ההסקה הגדולים בהיסטוריה של צה"ל. אישור ליציאה למבצע ניתן על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט מספר שעות לפני אישור הסכם הפסקת האש במועצת הביטחון של האו"ם והמבצע לא הופסק גם לאחר שזה התקבל.

מטרת המבצע הייתה כניסת כוחות צה"ל לעומק לבנון עד לנהר הליטני וטיהור דרום לבנון מלוחמי חזבאללה, עד כמה שניתן לפני שהפסקת האש תכנס לתוקפה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה

מהלך הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישור ליציאה למבצע התקבל כאמור באיחור של 48 שעות של התלבטות מתוקשרת, הוא התקבל בסביבות השעה 18:30 ביום ה-11 באוגוסט 2006[1]. לפי התוכנית בצה"ל, כדי להשיג את מטרות המבצע ולהגיע לנהר ליטני, דרוש כשבוע במסגרת כוחות של ארבע אוגדות.

מרגע קבלת האישור ליציאה למבצע, החל מבצע הטסה של כוחות מעוצבת האש, תחת פיקוד אייל אייזנברג, על מנת לבצע איגוף אנכי, במהלכו הונחתו כוחות צנחנים בעומק לבנון ולאורך נהר הליטני[2]. לאחר שמחבלי החזבאללה הצליחו להפיל מסוק יסעור החליטו אייזנברג ואלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, לעצור את המבצע[3] כוחות האוגדה פעלו בלבנון במהלך משולב שכלל הטסת כוחות שתוגברו בכוחות שחברו אליהם רגלית. לאחר שהוחלט על עצירת המבצע פגעו לוחמיו של אייזנברג, הן מחטיבת הצנחנים[4] והן מחטיבה 55[5], במחבלים ומשגרי רקטות עד אשר נכנסה הפסקת האש לתוקפה[6]. בנוסף לכך הוכנסו שלוש אוגדות דרך מעברי הגבול, כל הכוחות האלו בעצם שילשו את מספר חיילי צה"ל הנמצאים בתוך לבנון לכדי כ-10,000 חיילים.[דרושה הבהרה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך 'יומן מלחמה' באתר 'סיקור ממוקד'.
  2. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 330.
  3. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 403.
  4. ^ רון בן ישי, "ראש הממשלה הוריד הוראה להפסיק להתקדם", באתר ynet‏, 16 באוגוסט 2006.
  5. ^ חנן גרינברג, "האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו", באתר ynet‏, 17 באוגוסט 2006.
  6. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמודים 398-399.