רון בן ישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רון בן ישי

רון בן ישי (נולד ב-26 באוקטובר 1943), עיתונאי ופובליציסט ישראלי. כתב ופרשן צבאי ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון בן ישי נולד בירושלים בשנת 1943. בהיותו בן 3, נהרג אביו במהלך מלחמת השחרור מירי צלף, כאשר הוביל מזון לירושלים.

רון למד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ובשנת 1961 היה בין בוגרי מחזור ז'‏[1]. בן ישי התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. בסיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים. כמו כן ביצע תפקידי פיקוד בחטיבת גולני. בתפקידו האחרון היה מפקד פלוגה. במהלך שירות המילואים שירת כמפקד מחלקה בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור" ולחם במלחמת ששת הימים בקרב אום-כתף[2]. בן ישי התקדם במילואים עד דרגת סגן אלוף וכיהן כראש מערך איסוף המודיעין בעוצבת האש.

בשנת 1966 החל לעבוד ככתב כלכלי ב"קול ישראל". עם סיום מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה עבר לתפקד ככתב צבאי וכעורך תוכניות האקטואליה של קול ישראל. בסוף 1969 עבר רון בן ישי לעבוד ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית, אך בעקבות פציעה, מונה בשנת 1970 למזכיר מערכת החדשות. שנתיים אחר כך, עבר לעבוד ככתב הטלוויזיה הישראלית באירופה. במלחמת יום הכיפורים חזר כדי לעבות את מערך הכתבים הצבאיים ונלווה ככתב צבאי לכוחות צה"ל בסיני. לאחר המלחמה ערך יחד עם נחמן שי משדר מיוחד על המלחמה.

בשנת 1977 נסע לגרמניה וערך סדרת כתבות על רשמיו ממנה. ב-1978 זכה בפרס כינור דוד לסדרת תוכניות הטלוויזיה הדוקומנטריות של השנה.

בשנת 1978 מונה לשליח העיתון "ידיעות אחרונות" בוושינגטון ובשנת 1981 חזר לשמש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית, תפקיד שאותו מילא גם בזמן מלחמת לבנון. בין השנים 19831985 כיהן כמפקד גלי צה"ל, ולאחר מכן מונה לפרשן לענייני ביטחון ולכתב למשימות מיוחדות של "ידיעות אחרונות", ובין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון בשנים 19921993. במקביל שימש ככתב של השבועון "טיים" וככתב לאירועים ביטחוניים בינלאומיים של הערוץ הראשון, שבו גם ערך, יחד עם רם עברון, את תוכנית הראיונות "זה הזמן". בשנת 1993 ערך תוכנית תחקירים בשם "רשת חוקרת" בערוץ 2. בשנת 1995 חזר להיות הפרשן לענייני ביטחון של "ידיעות אחרונות" ובמקביל כתב השבועון "טיים מגזין". במשך שנה אחת, מאמצע 1995 עד אמצע 1996 שימש כעורך האחרון של העיתון "דבר", ששמו שונה ל"דבר ראשון", בניסיון (שלא צלח) להצילו.

בשנת 2003 התמודד על תפקיד מנהל הערוץ הראשון מול יוני בן מנחם, אך לא זכה בתפקיד‏‏‏[3]. בשנת 2004 מונה ליועץ תקשורת לנשיא המדינה משה קצב. עשר שנים מאוחר יותר תאשים אורלי רביבו, א' מבית הנשיא את רון כי ידע על מעשי האונס אך העלים עין במודע מהנעשה בלשכת הנשיא. ביולי 2005 עזב את תפקידו כיועץ הנשיא, על מנת להשתלב בסיקור ההתנתקות. בעשור השני של שנות האלפיים, כותב בן ישי באתר ynet.

רון בן ישי הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ובגאוגרפיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטת תל אביב.

באזורי קרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון בן ישי הרבה לסקר אירועים בקו האש ובאזורי עימות ברחבי העולם, ואף נפצע מספר פעמים במהלך עבודתו העיתונאית. בפעם הראשונה נפצע עוד ככתב "קול ישראל" בימי מלחמת ההתשה, בעת שנלווה לפעולת צה"ל נגד בסיסי מחבלים בירדן. בשנת 1970 נפצע שוב, הפעם במהלך פשיטת צה"ל בגבול סוריה ברמת הגולן. בשנת 1999 נפצע בשלישית, בעת שסיקר את המלחמה בקוסובו. בעת מלחמת לבנון השנייה, נילווה בן ישי לחבורת הפיקוד של מפקד חטיבת הצנחנים, חגי מרדכי, במבצע שמטרתו ביצוע איגוף אנכי והנחתת כוחות צנחנים בעומק לבנון ולאורך נהר הליטני[4]. במבצע עופרת יצוקה נילווה בן ישי לכוחות חטיבת גבעתי ברצועת עזה[5].

במהלך מלחמת יום הכיפורים התלווה בן ישי לגדוד צנחנים אשר לחם בצד המערבי של תעלת סואץ. הכוח ספג הפגזת ארטילריה מצרית. בן ישי השתתף בסיוע לפצועים‏[6] ובשנת 1975 הוענק לו בשל כך צל"ש הרמטכ"ל, על ידי הרמטכ"ל מרדכי גור. התיאור הרשמי של המעשה שבגינו הוענק לו הצל"ש אומר:

ביום 22 באוקטובר 1973, נלווה סגן רון בן-ישי, ככתב הטלוויזיה, לאחד הגדודים שעסק בטיהור המצרים, ב"חיץ החקלאי" עד מבואות איסמעיליה. לעת-ערב, כאשר נסתיימה שליחותו כעיתונאי והוא עמד לעזוב את המקום, החלה הפגזה כבדה על כוחותינו. בהפגזה נהרגו ונפצעו עשרות מחיילינו, בכלל זה החובשים שנלוו אל הכוח. למרות האש הכבדה לקח סגן רון בן-ישי ציוד רפואי מחובשים שנפצעו וטיפל בפצועים כאיש-מקצוע, כשהוא אף מבצע חסימות-עורקים בשעת-הצורך. במעשיו אלה גילה סגן רון בן-ישי אומץ-לב, קור-רוח ותושיה והציל חייהם של פצועים רבים.

אתר בעוז רוחם

בסרטו של ארי פולמן, "ואלס עם באשיר", מתואר בן ישי כדמות הירואית וכמעט חסינה לפחד:

כשבאיזה שהוא שלב התחילו לצלוף עלינו מהקומות העליונות של המלונות בלי שאנחנו רואים מאיפה זה בא לנו מי יורה מה יורה... כשבאמצע הצומת שכב לנו איזה פצוע, אבל בכלל לא היינו מסוגלים להגיע אליו מרוב פחד. פחד מוות. ובתוך כל הגיהנום הזה הגיע לשם העיתונאי ההוא מהטלוויזיה, רון בן ישי. הולך זקוף בין הכדורים כמו איזה סופרמן, הולך כאילו כלום. כדורים מסתובבים בסלאלום מעל הראש שלו, ולפניו זוחל צלם על ארבע רועד מפחד עם קסדה, ולא רואה ממטר.

– ציטוט מהסרט

אירועים מיוחדים שסיקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון בן ישי סיקר אירועים רבים בישראל ובעולם. בין השאר סיקר בשנת 1974 את פלישת הטורקים לקפריסין, את ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 ואת תהליך השלום שהחל בעקבות הביקור. בשנות השמונים של המאה ה-20 סיקר בן ישי את מלחמת אפגניסטן ובסוף שנות השמונים את מלחמות הסמים בקולומביה. בשנת 1991 סיקר את מלחמת המפרץ ובעיית הכורדים ובשנת 1992 סיקר את המלחמה האתנית ביוגוסלביה. בשנת 1993 יצא לסקר את המצב בשטח הכורדי בצפון עיראק, בשנת 1999 סיקר את המלחמה בקוסובו ובשנת 2000 סיקר את המלחמה בצ'צ'ניה. בשנת 2003 סיקר בן ישי את המלחמה בעיראק עבור חדשות ערוץ 2. לאחר מלחמת לבנון השנייה, בספטמבר 2006, יצא ללבנון וסיקר את לבנון שלאחר המלחמה. בספטמבר 2007, בעקבות תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה, ביקר באזור דיר א-זור שבסוריה‏[7]. במרץ 2011 סיקר את ההתקוממות בלוב (2011)[8], משחזר אמר בראיון לאילנה דיין שכל אזורי הסכסוך והקרבות בעולם מתחילים לדמות בעיניו אלו לאלו.

יחסיו עם אריאל שרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ישי נתוודע אל אריאל שרון עוד במהלך שירותו הצבאי בצנחנים. בראשית שנות השישים, כאשר שרון היה ראש מטה פיקוד הצפון, השתתף בן ישי בפעולה שיזם שרון לתלישת גידולים חקלאים שזרעו הסורים באזור המפורז. לימים מתח בן ישי ביקורת על פעולה זו, שהייתה כרוכה לדבריו בסיכון חיים למטרה מדינית.

בערב ראש השנה תשמ"ג, כשהתברר לו, בעת שהותו בביירות, כי מתחולל טבח סברה ושתילה, התקשר בן ישי טלפונית לחוותו של אריאל שרון ודיווח לו על כך. לדבריו, שרון לא הגיב על הדברים. בן ישי העיד על כך בפני ועדת כהן, ובעקבות כך התקררו היחסים בינו ובין שרון.

תביעת דיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 נדונה בבית משפט השלום בתל אביב תביעה אזרחית לתשלום סכום של 368 אלף ש"ח, בגין הוצאת לשון הרע, שהגיש בשנת 2002 מרדכי ואנונו נגד רון בן ישי ו"ידיעות אחרונות". עילת התביעה הייתה כי בן ישי כתב בעיתון, כי בעת היותו של ואנונו במאסר, מסר לאסירי חמאס פתקים עם נוסחאות לייצור חומרי נפץ רבי עצמה. בית המשפט דחה את התביעה, מאחר שהוכח כי בן ישי שמע את הדברים מפי ראש השב"כ עמי אילון, ופסק כי עיתונאי מוגן מפני תביעת לשון הרע, אם הסתמך בדבריו על ראש מערכת ציבורית מסווגת‏[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמונת מחזור ז' (1961)‏.
  2. ^ רון בן ישי, זה לא הפאשלות. זה אנחנו, באתר ynet‏, 5 ביוני 2007
  3. ^ ענת באלינט, אמנון נדב הסיר מועמדותו לניהול ערוץ 1, באתר וואלה!, 12 ביוני 2003
  4. ^ רון בן ישי, "ראש הממשלה הוריד הוראה להפסיק להתקדם", באתר ynet‏, 16 באוגוסט 2006.
  5. ^ רון בן ישי, עזה, יום עם הלוחמים בעזה: תנועה זהירה בסמטאות, באתר ynet‏, 7 בינואר 2009.
  6. ^ רון בן ישי, פחות שחצן, יותר בטוח. עיתונאי בחזית ביום כיפור, באתר ynet‏, 17 בספטמבר 2010.
  7. ^ רון בן ישי, בלעדי: שליח ynet באתר "הפעולה בסוריה", באתר ynet‏, 26 בספטמבר 2007.
  8. ^ רון בן ישי, הכי קרוב לקדאפי: מסע בארץ שבה שולט הכאוס, באתר ynet‏, 11 במרץ 2011.
  9. ^ פסק-דין בתיק ת.א. 198929/02, 27/11/2005