מגה-כנסייה
מגה־כנסייה (באנגלית: Megachurch) היא כנסייה בעלת מספר חברים גדול במיוחד, כאשר הרף המקובל הוא השתתפות של מעל 2,000 חברים בסוף שבוע ממוצע. מגה־כנסיות משתייכות בדרך כלל לזרמי הנצרות הפרוטסטנטית ובכללם האוונגליזם. מוביל אותן כומר כריזמטי העומד בראש צוות גדול של אנשי דת ומתנדבים, והן מציעות פעילות חינוכית וחברתית ענפה בכל ימות השבוע.[1] תופעת המגה־כנסיות החלה להתרחב במהירות בסוף המאה ה־20 וכיום ישנן אלפי כנסיות מסוג זה בארצות הברית וברחבי העולם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוגמאות ראשונות לתופעת המגה־כנסיות, הנפקדות על ידי משתתפים רבים בני המקום על בסיס שבועי, אפשר למצוא במאה ה־19. המגה־כנסייה הראשונה, "משכן מטרופוליטן" (אנ'), הוקמה ב־1861 בלונדון והכילה אודיטוריום בן 6,000 מושבים.[2] בשנת 1923 ייסדה איימי סמפל מקפרסון את כנסיית "אנג'לוס טמפל" (אנ') בלוס אנג'לס, ארצות הברית, הראשונה מסוגה במדינה, עם מבנה מרכזי בעל 5,300 מקומות ישיבה וכיפת בטון בקוטר של 38 מטרים. ביום חנוכתה משכה אליה הכנסייה תשומת לב תקשורתית גדולה והקהל היה רב מלהכיל. דרשותיה של מקפרסון בכנסייה כללו הפקות תיאטרליות, מקהלות מזמרות וניסי ריפוי, וכונו על ידי מגזין הרפר'ס "מופע הבידור הטוב ביותר בעיר".[3]
כתופעה מודרנית, רובן המוחלט של המגה־כנסיות הופיע לאחר שנת 1955, ומאז שנות ה־80 נרשמה צמיחה מרשימה הן במספרן והן בנתוני ההשתתפות בכל אחת מהן,[4] זאת בעת בה מוסדות דת רבים אחרים חווים ירידה במעורבות הקהילה. בין הגורמים המסייעים לכך ניתן למנות מספר תכונות אופייניות. מגה־כנסיות שוכנות במבנים מרשימים החולשים על סביבתם ונוטות להימצא בפרברי ערים גדולות, בקרבת כבישים מהירים ובצמוד למתחמי חנייה רחבי ידיים המאפשרים גישה נוחה ברכב פרטי. חלקן פועלות כרשת, עם מספר סניפים במיקומים שונים.[2][5] הדרשות המלהיבות ורבות המשתתפים, אשר נושאים כמרים ואנשי דת שהפכו בחלקם לידוענים, מתקיימות במחזורים לאורך סופי השבוע באולמי הענק. הן מוגברות ומופקות באיכות גבוהה ומשודרות לעיתים בטלוויזיה, מה שמרחיב את החשיפה לה זוכה הכנסייה ואת העניין סביבה. שידורי הטלוויזיה הללו הולידו את המונח "טלוונגליזם" (באנגלית: Televangelism), לציון השימוש בטלוויזיה וברדיו לצורך הפצת תכנים נוצריים דתיים.
כיום מהווה תופעת המגה־כנסיות גורם משמעותי בהתפתחות הזרם הפרוטסטנטי בעולם.[6] קיימות כנסיות ענק קתוליות רבות אך הן מתנהלות באופן שונה ואינן נכללות במסגרת המושג.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל מייצגות המגה־כנסיות דת מקבלת וקלה להשגה ומושכות אליהן קהל גדול ומגוון. עם זאת, נשמעה עליהן גם ביקורת מכיוונים שונים.
הכומר הבפטיסטי אל שרפטון התבטא נגדן ב־2005 ומתח ביקורת על עיסוקן ב"מוסר חדר המיטות", עמדות שהשמיעו חלקן נגד הפלות ונישואים של זוגות מאותו המין והתעלמותן מסוגיות של צדק חברתי והעדפה מתקנת.[7]
דוקטרינת השגשוג (אנ'), או בשורת השגשוג, היא אמונתם של חלק מהפרוטסטנטים שהצלחה כלכלית הוא רצון האל עבורם, וכי האמונה הדתית ותרומה למטרות דתיות תבאנה להגדלת עושרם החומרי. מגה־כנסיות רבות מטיפות לדוקטרינת השגשוג ומתקיימות מתרומות חבריה, המפללים להתברך בעושר בתמורה לכך. עובדה זו גוררת ביקורת מצד הטוענים כי הכמרים המנהיגים אותן מנהלים אורח חיים ראוותני ומתעשרים על גבם של חברי הכנסייה.[8] חלק מהכמרים נוהגים להתלבש בבגדי מעצבים ומחזיקים במכוניות יוקרה ואף במטוסים פרטיים.[9][10]
בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1970 היו רק 10 מגה־כנסיות בארצות הברית;[11] ב־1992 מנה 'מכון הרטפורד לחקר הדת' מעל 350 כאלה, ב־2010 כבר נמנו מעל 1,300,[12] וב־2020 נמנו כ־1,750 מגה־כנסיות, עם השתתפות ממוצעת של כ־4,000 איש. מנתונים אלו עולה כי מספרן של הכנסיות הנכללות בהגדרה זו בארצות הברית גדל פי חמש בשלושים השנים האחרונות. הן מנהלות תקציב שנתי של 5.3 מיליון דולר בממוצע, המורכב רובו ככולו מתרומות של המאמינים הפוקדים אותן.[13] מגה־כנסיות בארצות הברית תוארו על ידי "פורבס" כתאגידים עסקיים, או "מגה־עסקים", והכמרים שבראשן כ"מנכ"לים". הגדולות שבהן מפעילות בתי הוצאה לאור, אולפני הקלטות, מחלקות עיצוב גרפי, תוכניות אירוח יומיות ואף תחנות טלוויזיית לוויין המשודרות בבתי סוהר.[11] כנסיות בארצות הברית פטורות מתשלום מס הכנסה.
המדינות עם מספר המגה־כנסיות הרב ביותר הן קליפורניה, טקסס, פלורידה וג'ורג'יה.[14] הידועה שבהן היא כנסיית לייקווד (אנ') שביוסטון, טקסס, עם ממוצע של 52,000 משתתפים בסוף שבוע[15] ותקציב של 90 מיליון דולר ב־2017.[16] את הכנסייה מנהיג הכומר ג'ואל אוסטין, סופר רב מכר וטלוונגליסט ידוע. אוסטין שיתף בראיון שהוא משנן דרשותיו בעל פה ומאזין להקלטותיו לפני העמידה מול הקהל בן עשרות האלפים.[17][18] דרשותיו מתמקדות בעידוד לפעולה חיובית בחייו של המאמין ולשאיפה לשיפור מצבו ורווחתו האישיים. אוסטין מתעלם לרוב מנושאים כמו הפלות ונישואים מאותו המין, כחלק מניסיונה של הנצרות האוונגליסטית להתאים את המסר שלה לדעת הקהל במאה ה־21.[19]
אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת מהמגה־כנסיות הידועות ביותר באוסטרליה היא כנסיית הילסונג, שנוסדה בשנת 1983 בסידני והתרחבה מאז עם 80 סניפים ברחבי אוסטרליה והעולם. כמו רבות אחרות, גם הילסונג היא חלק מתנועת הפנטקוסטליזם. הכנסייה פונה לקהל צעיר ומזוהים עמה ידוענים כמו קווין דוראנט, סלינה גומז וג'סטין ביבר, שהוטבל לנצרות בסניפה הניו־יורקי על ידי קארל לנץ (אנ'), "הכומר של הסלבס".[20] ד"ר אנדרו צ'סנאט, מרצה לדתות מאוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת', הסביר כי "הילסונג פונה לשוק נישה של מילניאלס ובני דור האיקס, שהם בעלי נטייה לרוחניות אך מסתייגים מהסגנון המסורתי של רבים מהזרמים הנוצריים הממוסדים" (מוסף כלכליסט, 2019).[20]
הילסונג מפיקה מספר להקות מוזיקה נוצרית מצליחות.[21] ב־2018 נפתח סניף כנסיית הילסונג בתל אביב-יפו.[22]
במרץ 2022 עלתה לאוויר הסדרה הדוקומנטרית "הילסונג: כנסיית הענק נחשפת" בדיסקברי פלוס. הסדרה מציגה עדויות של חברי הכנסייה לשעבר בדבר ניצול מתנדבים, התעשרות מנהיגיה באמצעות תרומות, הומופוביה והשתקת תלונות בדבר הטרדות מיניות.[23]
אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגה־כנסיות קיימות ברבות ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, כולל טנזניה, ניגריה, דרום אפריקה, גאנה, קניה ואוגנדה.[24] המגה־כנסייה הגדולה ביותר ביבשת היא "כיפת התהילה" (אנ'), אשר נחנכה ב־2018 באבוג'ה, בירת ניגריה.[25] היא מכילה 100,000 מקומות ישיבה, יותר מכל אצטדיון ספורט הקיים במדינה זו. על אף המשברים הפוקדים את כלכלת המדינה, מגה־כנסיות משגשגות בניגריה ומספרן בה עולה על 500. הכומר דייוויד אויידפו, לדוגמה, מנהיג מגה־כנסייה מהגדולות במדינה, מחזיק בהון של 150 מיליון דולר. שיטות פעולתן של המגה־כנסיות באפריקה עורר ביקורת רבה והן הואשמו בניצול האוכלוסייה למטרת רווח, בין השאר באמצעות מכירת תרופות פלא יקרות והבטחת שפע והצלחה למאמינים בתמורה לתרומות כספיות.[26]
קוריאה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוריאה הדרומית הייתה ביתן של 5 מתוך 10 המגה־כנסיות הגדולות בעולם בשנת 2007. הגדולה שבהן, "Yoido Full Gospel Church" (אנ'), היא גם הגדולה ביותר בעולם, עם 830,000 חברים רשומים ושבע דרשות בכל יום ראשון, כל אחת מהן עם למעלה ממאה אלף משתתפים. כ־30 אחוזים מאוכלוסיית המדינה הם נוצרים, ומתוכם אחד מעשרה הוטבל בכנסייה זו.[27]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Megachurches, Hartford Institute for Religion Research
- ^ 1 2 Stephen J. Hunt, Handbook of Megachurches, 2019, עמ' 50, 77
- ^ Hadley Meares, How America's First Megachurch Changed LA's Echo Park, La.curbed.com, 12 באפריל 2014
- ^ Scott Thumma, PhD, Exploring the Megachurch Phenomena: Their characteristics and cultural context, Hartford Institute for Religion Research, 1996 (ארכיון)
- ^ Justin G. Wilford, Sacred Subdivisions: The Postsuburban Transformation of American Evangelicalism, ארצות הברית: NYU Press, 2012, עמ' 78
- ^ Anne C. Loveland, Otis B. Wheeler, From Meetinghouse to Megachurch: A Material and Cultural History, ארצות הברית: University of Missouri Press, 2003, עמ' 3
- ^ Megachurches have wrong focus, black leaders say, Chron.com, 2 ביולי 2006
- ^ Diana Brown, How Megachurches Blurred the Line Between Religion and Riches, howstuffworks
- ^ Brian Niemietz, Megachurch preacher buys wife a $200,000 Lamborghini, tells parishioners 'Don't confuse what I do with who I am', New York Daily News, 17 בדצמבר 2018
- ^ Alexis Stevens, Creflo Dollar’s ministry says he will get his $65 million jet, The Atlanta Journal-Constitution, 3 ביוני 2015
- ^ 1 2 Luisa Kroll, Megachurches, Megabusinesses, Forbes.com, 17 בספטמבר, 2003
- ^ Database of Megachurches in the U.S., Hartford Institute for Religion Research
- ^ Warren Bird, Ph.D., Scott Thumma, Ph.D., The Changing Reality in America’s Largest Churches, Hartford Institute for Religion Research, 2020
- ^ Allen Kim, What is a megachurch?, CNN, 27 באפריל 2019
- ^ John F. Vaughan, 1.6 Million People Now Attend 100 of America's Largest Churches Each Weekend, ChristianNewsWire, 7 בספטמבר 2016
- ^ Katherine Blunt, How does Lakewood Church spend its millions? Here's a look at the budget, Chron.com, 31 במאי 2018
- ^ Nicola Menzie, Joel Osteen Talks Biggest Preaching Mistake, 'Owning the Room', The Christian Post, 25 באפריל 2013
- ^ ג'ואל אוסטין, "I Declare", דרשה ביוטיוב.
- ^ Katherine Blunt, Lakewood Church's big budget, big brand are keys to Joel Osteen's success, Chron.com, 30 במאי 2018
- ^ 1 2 רוני דורי, ישו כוכב עליון (אבל עדיף שלא תשאלו מה הוא חושב באמת), באתר כלכליסט, 30 במרץ 2019
- ^ Jim Asker, The Year in Christian & Gospel Charts: Hillsong Worship & Tamela Mann Lead Lists, בילבורד, 2017
- ^ הילסונג ישראל
- ^ Ashley Fetters Maloy, ‘Hillsong: A Megachurch Exposed’ reveals something more sinister than hypocrisy, וושינגטון פוסט, 27 במרץ 2022
- ^ Ukah, Asonzeh, "Chapter 15: Sacred Surplus and Pentecostal Too-Muchness: The Salvation Economy of African Megachurches", כרך 19, Brill, 2020, Brill Handbooks on Contemporary Religion, עמ' 323–344
- ^ Taylor Berglund, World's Largest Church Auditorium Dedicated in Nigeria, 2018
- ^ Fanny Facsar, The Nigerian megachurches' business with faith, דויטשה ולה, 18 בספטמבר, 2018
- ^ Dave Hazzan, Why the World’s Largest Church Still Worships Its Embezzling Former Leader, 29 במאי 2016
