מהומות היימרקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח זיכרון המציין את מקום מהומות היימרקט כאתר היסטורי לאומי

מהומות היימרקט, אשר פרצו בחודש מאי 1886 בשיקגו, ארצות הברית, הן בעיני רבים נקודת ציון היסטורית במאבקם של פועלים לזכויות העובדים והשפיעו על קביעת חג הפועלים ב-1 במאי.

ב-1 במאי 1886 הכריזה קואליציה של איגודי העובדים בארצות הברית על שביתה כללית, לאחר שתביעתם משנת 1884, לקצר את יום העבודה לשמונה שעות, לא נענתה. התביעה ביקשה להשוות את תנאי הפועלים השכירים בארצות הברית, אשר עבדו למעלה מעשר שעות ביום שישה ימים בשבוע בתנאים שסיכנו את בריאותם וחייהם, לאלו של הפועלים הקנדיים שזכו ביום עבודה מקוצר בן תשע שעות זמן קצר קודם לכן.

שביתות העובדים, שהיו אסורות על פי החוק בארצות הברית, הובילו להתנגשויות אלימות בין המשטרה לעובדים, בעיקר בשיקגו. ב-3 במאי נהרגו שני מפגינים בהתנגשות עם המשטרה. במחאה על ההרג התכנסו בכיכר היימרקט (Haymarket), מרכז מסחרי בעיר, אנרכיסטים ואנשי איגודי העובדים. ההתכנסות הייתה שקטה, עד שהחלה המשטרה לנסות ולפזר את המפגינים. במהלך המהומות שפרצו, הושלכה פצצה לעבר השוטרים, שגרמה למותם של שבעה שוטרים ופציעתם של עשרות. מבין המפגינים נהרגו ונפצעו מספר דומה של אנשים מידי השוטרים. לא ידוע מי השליך את הפצצה, אך מקרב הקבוצות הקיצוניות היו שקראו עם תחילת השביתה למהפכה אלימה תוך שימוש בנשק חם.

בעקבות האירועים פתחה המשטרה במלחמת חורמה נגד קבוצות אנרכיסטיות ורדיקליות. מאות נעצרו ושני עיתונים אנרכיסטיים נסגרו. ב-21 ביוני באותה שנה נפתח משפטם של שמונה ממנהיגי הקבוצות האנרכיסטיות והרדיקליות, בהם אוגוסט ספייס ואלברט פרסונס. השמונה הואשמו ברצח והורשעו. שבעה מהם נידונו למוות, והשמיני נדון לחמש עשרה שנות מאסר. לאחר שערעורם נדחה, הגישו השבעה בקשה לחנינה מהמושל. בקשתם של שניים מהנידונים למוות התקבלה, ועונשם הומר במאסר. אחד הנידונים, שבקשתו לחנינה נדחתה, התאבד בכלא. היתר, ספייס ופרסונס ביניהם, הוצאו להורג בתלייה ב-11 בנובמבר 1887.

ב-1893 גינה מושל אילינוי את משפטם של השמונה כעיוות דין וחנן את השלושה שנותרו בחיים.

לזכר האירועים הללו, מצוין אחד במאי, יום תחילת השביתה הכללית שהובילה למאורעות היימרקט, על ידי ארגונים סוציאליסטים וקומוניסטים ברחבי העולם ועל ידי מדינות רבות.