מדגסקר

רפובליקת מדגסקר
דגל סמל
מוטו לאומי: מולדת, חירות, צדק
המנון לאומי: ארץ אבותינו האהובה
יבשת	אפריקה
שפה רשמית	מלגשית, צרפתית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	אנטננריבו 18°55′S 47°31′E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא רשות המעבר - ראש ממשלה	ממשלה זמנית אנדרי רג'ואלינה עומר ברזיק
הקמה - עצמאות - תאריך	מצרפת 26 ביוני 1960
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	587,041 קמ"ר  47 בעולם 0.009%
אוכלוסייה‏‏ (הערכה ליולי 2013) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	22,599,098 נפש  52 בעולם 38.50 נפש לקמ"ר 170 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2012) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	21,370 מיליון $  127 בעולם 946 $ 218 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2012) - דירוג עולמי	0.483  151 בעולם
מטבע	אריארי ‏ (MGA)
אזור זמן	UTC +3
סיומת אינטרנט	.mg
קידומת בינלאומית	261+

ערך זה עוסק במדינת אי באוקיינוס ההודי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מדגסקר (פירושונים).

רפובליקת מדגסקר (במלגשית: Repoblikan'i Madagasikara,באנגלית: Republic of Madagascar בצרפתית: République de Madagascar ), בשמה הקודם הרפובליקה המלגשית, היא מדינת איים הממוקמת באוקיינוס ההודי, מול מוזמביק שבמזרח אפריקה.

האי הראשי של המדינה הקרוי מדגסקר, הוא האי הרביעי בגודלו בעולם. המדינה כוללת גם מספר איים קטנים.

היסטוריה

מתיישבים ראשונים

המתיישבים הראשונים הגיעו למדגסקר במאה ה-4 לספירה מדרום-מזרח אסיה, בעיקר מאינדונזיה, כנראה דרך מזרח אפריקה. עם הזמן נדדו חלק מהמתיישבים לפנים האי כדי להתרחק מסופות טרופיות על החופים. מדגסקר מוזכרת לראשונה בהיסטוריה הכתובה במאה ה-7, כאשר הערבים הקימו נמלי סחר לאורך החוף הצפון-מערבי של האי.

תקופת הקולוניאליזם

האירופאי שלזכותו נרשם "גילוי" מדגסקר (1500) הוא הקברניט הפורטוגלי דיוגו דיאש, שראה את האי מספינתו לאחר שזו התפצלה מהצי של פדרו אלוורש קברל שהיה בדרכו להודו (אותה ארמדה גילתה גם את ברזיל לפני כן). בסוף המאה ה-17 הקימו הצרפתים נמלי סחר לאורך החוף המזרחי. בין השנים 1774 ל-1824 האי שימש כבסיס לשודדי ים. בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 הצליחו בני המֶרינה בעיקר בתקופת המלך רדמה ה-1 ובסיוע יועצים בריטים לבסס את שלטונם בחלק ניכר של האי, ובכלל זה בחוף. ב-1817 נחתם הסכם בין שליט המרינה לבין המושל הבריטי של מאוריציוס. ההסכם ביטל את סחר העבדים, שהיווה חלק משמעותי מהכלכלה המדגסקרית ובתמורה הבטיחו הבריטים למדגסקר סיוע צבאי וכספי. הבריטים הסכימו בשנת 1885 להפיכתה של מדגסקר למדינת חסות צרפתית, כחלק מתוכנית כוללת לחלוקת מחדש של האזור בין המעצמות האירופיות, שבמסגרתה זנזיבר (כיום חלק מטנזניה) הועברה לידי הבריטים. ב-1895-1896 הצרפתים כבשו את האי סופית והדיחו את מלכת המרינה האחרונה, רנוואלונה השלישית (אנ'), מכיסאה.

בתקופת השואה העלו הנאצים את תוכנית מדגסקר, שלא התממשה, לגירוש יהודי מזרח אירופה לאי.

חיילים מלגשיים השתתפו במלחמת העולם השנייה בקרבות בצרפת, מרוקו וסוריה. כאשר צרפת נכנעה לפני גרמניה הנאצית, מדגסקר נשלטה בידי ממשלת וישי. בחמישי למאי 1942 הבריטים תקפו את נמל דייגו סוארז וכבשו אותו עד השביעי לחודש (מבצע Ironclad), כדי למנוע מהיפנים לכבשו, ומעט לאחר מכן העבירו אותו לידי כוחות צרפת החופשית של דה-גול. הקרבות נמשכו יותר מחצי שנה, עד לכניעת המפקד הצרפתי בשמיני לנובמבר. ב-1947 דוכאה התקוממות עממית נגד השלטון הצרפתי אחרי חודשים של לחימה עזה.

ב-14 באוקטובר 1958 הוכרזה הרפובליקה המלגשית כחבל ארץ אוטונומי במסגרת הרפובליקה הצרפתית. ב-26 ביוני 1960 קיבלה מדגסקר עצמאות מלאה, בשם הרפובליקה המלגשית

פוליטיקה

מפת מדגסקר. "Nosy" משמעותו "אי" בשפה המלגשית

פיליבר ציראנאנה (Tsiranana), נשיאה הראשון של מדגסקר, נבחר לנשיא ב-1960 בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא התפטר מתפקידו במאי 1972, בתגובה להפגנות המוניות נגד ממשלתו והעביר את השלטון לידי הצבא. ב-1975 הוחזר השלטון האזרחי, ודידיה רצירקה (Ratsiraka) מונה לנשיא. ב-1976 שונה שם המדינה מ"הרפובליקה המלגשית" למדגסקר.

רצירקה עמד בראש משטר סוציאליסטי, שניהל מדיניות של הלאמה ויצר מדינה ריכוזית מאוד. רצירקה הגביל את האופוזיציה ולא התיר לעיתונות לבקר את מהלכיו. הוא נבחר מחדש ב-1982 ושוב ב-1989. לאור התדרדרות המצב הכלכלי בתחילת כהונתו השלישית נאלץ רצירקה לערוך רפורמות כלכליות, שבמסגרתן הפכה הכלכלה לליברלית יותר. רפורמות אלה לוו ברפורמה פוליטית, שביטלה את הצנזורה על העיתונות ואישרה את הקמתן של מפלגות נוספות. כוחה של האופוזיציה התגבר ורצירקה אולץ למעשה להתפטר ב-31 באוקטובר 1991. ב-1992 אושרה במשאל עם חוקה חדשה, ובבחירות שנערכו ב-1993 נוצח רצירקה בידי אלברט זאפי (Zafy), ממנהיגי האופוזיציה.

ב-1996 הפרלמנט הדיח את זאפי מתפקידו. בבחירות שנערכו ב-1997 התמודדו שוב רצירקה וזאפי, והפעם ניצח רצירקה, שעם כניסתו לתפקיד הצליח להעביר חוקה חדשה שמעניקה סמכויות נרחבות לנשיא. בבחירות 2001 התמודד מול רצירקה מרק רבלומננה (Ravalomanana). שני המועמדים טענו לניצחון בבחירות והתפתח משבר פוליטי שכמעט הגיע לידי מלחמת אזרחים, עד שביולי 2002 רצירקה ותומכיו גלו לצרפת והותירו את הנשיאות בידי רבלומננה. ארבע שנים מאוחר יותר ניצח רבלומננה שוב בבחירות, למרות ששני מועמדי אופוזיציה עתרו נגד חוקיותן.

כלכלה

החקלאות מעסיקה כ-80% מתושבי מדגסקר. תושבי מדגסקר מגדלים כ-70% מתפוקת הוניל בעולם, וכן קפה, קנה סוכר, ציפורן, קקאו, טבק, בוטנים, רפיה, וסיסל. מחצביה הטבעיים הנם גרפיט, מיקה, אורניום ומשאבים אחרים.

גאוגרפיה

צינגי דה במראהה, תצורות סלע קרסטיות ייחודיות במערב מדגסקר

ערך מורחב – גאוגרפיה של מדגסקר

מדגסקר הוא אי גדול (ה-4 בעולם — 587,040 קמ"ר) באוקיינוס ההודי, ליד חופה המזרחי של אפריקה הדרומית. הוא מופרד מאפריקה על ידי מצר מוזמביק (שרוחבו 460 ק"מ בנקודה הצרה, ועומקו המרבי 3,292 מ').

במדגסקר 3 רכסי הרים מרכזיים: הרי צרטננה (Tsaratanana) בצפון, הרי אנקרטה (Ankaratra) שבמרכז, והרי אנדינגיטרה שבדרום. ההר הגבוה ביותר, מרומוקוטרו (2,876 מ'), נמצא ברכס צרטננה. חופה המזרחי של מדגסקר צר מאוד, ובתוך הארץ מתנשאת רמה שעליה מצויים רכסי ההרים.

דמוגרפיה

האי מדגסקר היה ככל הנראה לא מיושב עד הגעת המתיישבים הראשונים מדרום מזרח אסיה לפני כאלפיים שנים. היו אלה דוברי השפות האוסטרונזיות והשפה המלגשית הנוכחית שייכת אף היא למשפחת השפות האוסטרונזיות. האוכלוסייה השחורה היא מאוחרת יחסית וכיום רוב תושבי מגדסקר הם בני תערובת של אוסטרונזים ושחורים אפריקאים. תושבי האזורים הגבוהים במרכז האי, כגון בני מרינה מתאפיינים בתווי פנים אסיאתיים (כמו רוב האינדונזים והמלזים) ואילו תושבי אזור החוף (côtiers) הם בעיקר ממוצא אפריקאי עם השפעות אוסטרונזיות וכן ערביות, הודיות ואירופאיות.

השפה המלגשית (על ניביה השונים) מדוברת על ידי רובם המכריע של תושבי מדגסקר כשפת אם (להוציא מהגרים הודים וצאצאיהם שמדברים הינדי וגוג'ראטי כשפת אם). האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות לצד המלגשית ורבים מתושבי המדינה מבינים ודוברים אותן.

לקריאה נוספת

• ניל שאי, מבוך האבן של מדגסקר, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 138, נובמבר 2009

קישורים חיצוניים

• תיאור האי
• בועז ביסמוט, מדגסקר - לא רק סרט מצויר, ישראל היום, 15.10.2010
• צדוק יחזקאלי, מונית במדגסקר: למה תשעה נוסעים? אפשר 24, באתר ynet‏, 4 באוגוסט 2011