מוטלי קרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוטלי קרו
Crue CIMG4784.JPG
"מוֹטלי קרוּ" ב-2008
מידע כללי
מקור לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1981—היום
סוגה גלאם מטאל
הבי מטאל
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
מוטלי רקורדס
חברים
וינס ניל
ניקי סיקס
מיק מרס
טומי לי

מוֹטלי קרוּ (Mötley Crüe) היא להקת גלאם מטאל אמריקאית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטלי קרו הוקמה ב-1981 בלוס אנג'לס, לאחר שהבסיסט ניקי סיקס עזב את להקת לונדון, שהייתה גם להקתם הראשונה של סלאש ואיזי סטראדלין מ-Guns N' Roses. אחד מחבריה של לונדון המליץ לסיקס על המתופף של להקת "סוויט 19", טומי לי.

מיק מארס טוען שהוא המציא את שם הלהקה, לאחר ששמע את אחד מחברי להקתו הקודמת "וייט הורס" מכנה את חברי הלהקה Motley Crue (חבורה מגוונת). מארס רשם את הכינוי כשהוא מאיית את השם Mottley Krew, והלהקה שהקים עם ניקי סיקס וטומי לי אימצה את השם מאוחר יותר, כשפגשו את מארס בעקבות מודעה שפרסם בעיתון מוזיקה מלוס-אנג'לס. לשון ההודעה הייתה "רועש, גס, אגרסיבי, בלי שטויות" ותגובתו הראשונה של סיקס הייתה: "אני לא מאמין! הנה עוד מישהו כמונו!". לאחר שהרשים בנגינתו את סיקס ולי, הם נפטרו מהגיטריסט הקודם. טומי לי פנה אל הסולן וינס ניל, שהיה חברו ללימודים, שסירב בתחילה להיבחן ללהקה והסכים להצטרף רק לאחר התפרקותה של להקתו הקודמת, "רוק קנדי".

הארבעה ניגנו בהוליווד ובלוס-אנג'לס לזמן מה, ופגשו שם את אלן קופמן, המנג'ר הראשון שלהם. הסינגל הראשון של הלהקה היה "Stick to Your Guns / Toast of the Town", והאלבום הראשון היה Too Fast for Love, שניהם יצאו באופן עצמאי. הצלחתה של "מוטלי קרו" בסצנת המועדונים של לוס-אנג'לס (מכרה 20,000 עותקים) הביאה לה חוזה עם חברת התקליטים הגדולה אלקטרה רקורדס, והאלבום הופק והוצא מחדש שנה מאוחר יותר, ב-1982. ההנהלה החדשה כללה את דון מק'גי, שניהל גם את להקת "קיס" מאז הופעת-האיחוד שלהם ב-1996.

מוטלי קרו הייתה להקת שיער בכל רמ"ח אבריה, הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת התדמית וההופעה החיצונית, אשר קיימה באופן מושלם את הסיסמה "סקס, סמים ורוק'נרול". לאחר שהופיעה ביו. אס. פסטיבל הלהקה זכתה להצלחה ונודעה גם בזכות אורח החיים הפרוע של חבריה, שנהגו לצרוך אלכוהול וסמים לרוב. העירוב שלהם בין סגנונות ההבי מטאל והגלאם רוק הפיק מספר אלבומים רבי-מכר במשך שנות השמונים.

אורח החיים ההרסני של חברי הלהקה כמעט גרם להתפרקותה, החל בתאונת דרכים של וינס ניל ב-1984 וכלה במותו הקליני וחזרתו לחיים של ניקי סיקס לאחר מנת יתר של סמים. הנהלת הלהקה שלחה את כל חבריה לגמילה (חוץ ממרס שנגמל באופן עצמאי) וכולם הפכו נקיים לאחר זמן קצר.

הלהקה הגיעה לשיא הצלחתה ב-1989 כשהאלבום החמישי Dr. Feelgood הגיע למקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית. אף-על-פי-כן, דון מק'גי פוטר מהלהקה באותה שנה.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העשור הלהקה סבלה מירידה בהצלחתה המסחרית בגלל סגנונה שהיה פחות פופולרי ובגלל עזיבתו הזמנית של ניל ב-1992, אף שהאלבום שנשא את שמה מ-1994, עם הסולן החדש ג'ון קוראבי, נמנה עם עשרת האלבומים הנמכרים בארצות הברית. האלבום לא עמד בציפיות המעריצים וכתוצאה מכך הלהקה ערכה גל של פיטורים של אנשים שעבדו איתה.

לאחר שיחה בין ניל לבין שאר חברי הלהקה, שהתקיימה בתיווך הסוכנים משני הצדדים, הוסכם "להשאיר את האגואים מחוץ לדלת" והלהקה הקליטה את Generation Swine. האלבום הושפע מלהקות מטאל כמו ניין אינץ' ניילס ופנטרה וכלל חומר כבד יותר עם אלמנטים של פאוור מטאל ונגיעות אלקטרוניות. רק שלושה אלבומים בארצות הברית נמכרו יותר ממנו, אך האלבום בכל זאת נחשב לכישלון מבחינת המכירות, והלהקה עזבה את חברת "אלקטרה" שלא שיתפה פעולה כראוי לטענתם, והקימה חברת תקליטים משלה בשם Mötley Records.

בשנות התשעים "מוטלי קרו" הייתה כנראה מוכרת יותר בזכות הנשים שנישאו לחברי הלהקה, כשלי התחתן עם פמלה אנדרסון וסיקס עם דונה ד'אריקו, שתיהן שפנפניות-פלייבוי לשעבר וכוכבות סדרת הטלוויזיה משמר המפרץ. ניל לא נותר מאחור ונשא לאשה את היידי מרק, נערת-שער בפלייבוי לשעבר.

טרגדיה נוספת פקדה את הלהקה בשנות התשעים, כשבתו של וינס ניל, סקיילר ניל מתה מסרטן ב-1994. ניל ואשתו לשעבר תבעו מאוחר יותר חברת כימיקלים על השלכת חומרים מסרטנים ליד ביתם. זמן קצר אחר כך טומי לי נשלח לכלא לשישה חודשים, לאחר שהואשם בהכאת אשתו, פמלה אנדרסון.

ב-1998 הסתיים החוזה עם "אלקטרה", מה שהפך את "מוטלי קרו" לאחת הלהקות המעטות בהיסטוריה עם בעלות מלאה על קטלוג ההקלטות המקוריות שלה, וב-1999 הלהקה הפיקה מחדש את כל האלבומים שלה בצירוף דמואים וקטעים נדירים, תחת הכותרת Crücial Crüe.

טומי לי עזב את הלהקה ב-1999 בגלל מתיחות בינו לבין הסולן וינס ניל, והוחלף בידי רנדי קסטילו שתופף בכמה אלבומים של אוזי אוסבורן. קסטילו מת מסרטן ב-26 במרץ 2002. עמדת המתופף נשארה ריקה, כשהלהקה מפסיקה להקליט לאחר סיבוב ההופעות של 2002 שבו קידמה את אלבומה האחרון, New Tattoo. המתופפת של להקת הול לשעבר, סמנתה מלוני, ניגנה עם הלהקה במהלך ההופעות.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שש השנים הבאות, סיקס ניגן בלהקות "58" ו"בריידס אוף דיסטרקשן", טומי לי ב"מת'ודס אוף מייהם" במקביל לקריירת סולו עצמאית, ווינס ניל הופיע על בסיס שנתי, בעיקר בשירי "מוטלי קרו". מרס נכנס לבידוד ב-2001 כתוצאה מבעיות מחמירות בעמוד השדרה.

ב-2001 יצא לאור ספר אוטוביוגרפי רב-המכר The Dirt, שהציג את סיפורה של "מוטלי קרו" והציג אותה לדור חדש. הספר נכלל ברשימת עשרת הספרים הנמכרים של העיתון ניו יורק טיימס והפך למבוקש ביותר בקרב רוקרים מכל קצוות העולם. ספר של טומי לי בשם "Tommyland" יצא ב-2004.

ב-2004 סיקס הודיע שהוא וניל חזרו אל האולפן לשם כתיבת חומרים חדשים, וב-2005 ארבעת החברים המקוריים הודיעו על הופעת איחוד שהחלה בסן חואן, פוארטו ריקו לשם קידום אלבום האוסף הכפול החדש, Red, White & Crüe. הוא כולל את השירים המקוריים המועדפים על חברי הלהקה וגם שני שירים חדשים וחידוש לשיר קלאסי של הרולינג סטונס, Street Fighting Man. האלבום הגיע למקום ה-6 במצעד המכירות, והלהקה נאלצה להוסיף עוד 60 תאריכים לסיבוב ההופעות, שהיה אחד מהגדולים של 2005 והפתיע בכך אנשים רבים. הלהקה הופיעה גם באירוע ההתרמה המפורסם Live 8.

ב-2007 בוצע סבב הופעות נוסף וכן יצא לאור ספרו של ניקי סיקס "יומני הרואין".

ביוני 2008 הלהקה הוציאה את האלבום "Saints of Los Angeles", שהוא אלבום האולפן הראשון שלה מאז "New Tatto" שיצא בשנת 2000.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון קוראבי (שירה)
  • רנדי קסטילו (תופים)

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Too Fast for Love 1981
  • Shout at the Devil 1983
  • Theatre of Pain 1985
  • Girls, Girls, Girls 1987
  • Dr. Feelgood 1989
  • Mötley Crüe 1994
  • Generation Swine 1997
  • Supersonic and Demonic Relics 1999
  • New Tattoo 2000
  • Saints of Los Angeles 2008

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Raw Tracks 1988
  • Raw Tracks vol. 2 1990
  • Decade of Decadence best of 1981-1991 1991
  • Quaterary 1994
  • Greatest Hits (Best of 1980-1998) 1998
  • Supersonic and Demonic Relics (rarites) 1999
  • Music to Crash Your Car To, Vol. 1 2003
  • Music to Crash Your Car To, Vol. 2 2004
  • Red, White And Crüe 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]