מחלת ריאות חסימתית כרונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחלת ריאות חסימתית כרונית
Centrilobular emphysema 865 lores.jpg
חתך ברקמת ריאה המדגים נפחת אופיינית לעישון עם חללים בהם משקעים פחמניים שחורים.
שם בלועזית Chronic Obstructive Pulmonary Disease

ר"ת: COPD

ICD-10
(אנגלית)
J40 - J44, J47
ICD-9
(אנגלית)
490 - 492, 494 - 496
OMIM
(אנגלית)
606963
DiseasesDB
(אנגלית)
2672
MedlinePlus
(אנגלית)
000091
eMedicine
(אנגלית)
med/373 emerg/99 
MeSH
(אנגלית)
C08.381.495.389

מחלת ריאות חסימתית כרוניתאנגלית: Chronic Obstructive Pulmonary Disease; בראשי תיבות: COPD) היא מחלה הנגרמת לרוב מעישון כבד‏[1] או מחשיפה מוגברת לעשן וזיהום אוויר. מבחינה פיזיולוגית מדובר במצבים בהם יש הפרעות באוורור ובחילוף הגזים בריאות.

המונח הוא כללי, ומתייחסות אליו, בין היתר, המחלות ברונכיטיס כרונית ונפחת.

שכיחות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי שנה מתים בעולם 3 מיליון בני אדם מהמחלה, ומספר זה נמצא בקו עליה. בישראל מתים מהמחלה 3,000 חולים מדי שנה. על-פי מחקר שנערך על ידי ד"ר סתיו מאסף הרופא וד"ר מאיר רז מקופ"ח מכבי, עלולים ללקות בה מעשן אחד מכל 5 מעשנים שגילם 45 או יותר. המחלה פוגעת בגברים יותר מאשר בנשים, אך ניכר גידול בשכיחותה בקרב נשים.

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים העיקריים של המחלה דומים לאלו של מחלת האסתמה. הם כוללים:

  • קושי בנשימה.
  • קוצר נשימה במאמץ.
  • צפצופים בנשימה.
  • לחץ בחזה.
  • שיעול חזק עם כיח שאינו חולף.

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבמחלת האסתמה הטיפול התרופתי וכן הטיפול המניעתי-סביבתי מאפשרים לחולה חיים תקינים, הרי שבמחלת הריאה החסימתית הכרונית נגרם נזק בלתי הפיך לריאות, ועל כן מטרת הטיפול היא בעיקר הקלה על הסימפטומים של המחלה.

החשיבות בגילוי מוקדם של המחלה טמון במניעת ההתדרדרות שלה, שיפור איכות החיים והארכת תוחלת החיים של החולה. שינויים באורח החיים עשויים למנוע מהמחלה להפוך לקשה.‏[2]

סוגים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סוגים עיקריים של COPD:

  • "נפחת (אמפיזמה; מכונה: "הנשפן הורוד", "The Pink Puffer") – הגרסה הקלה יותר של המחלה, שבה ישנו סיכוי כלשהו להחלמה איטית אם החולה ימנע מאורח חיים המסכן אותו (למשל, יפסיק לעשן). מתבטאת בהצמדות של נאדיות הריאה זו לזו וכיווצן כתוצאה מהרס הסורפקטנט (חומר שנמצא מסביב לנאדיות ודואג שישארו פתוחות), דבר המונע גישה רחבה של כלי דם לריאות. החולה יסבול מקוצר נשימה, חזה חביתי, עור ורדרד (הגוף מייצר יותר תאי דם אדומים על מנת להכניס כמה שיותר חמצן לדם עם הגישה המצומצמת של כלי הדם לריאות כתוצאה מהמחלה, ובכך לחמצן את הרקמות כמה שיותר), פליטת כיח (נוזל צמיגי) בשיעול, ופוליקטמיה.
  • דלקת סימפונות כרונית (מכונה "השמן הכחול", "The Blue Bloater") – הגרסה החמורה יותר של המחלה, שבה אין סיכוי להחלמה או לשיפור המצב. היא מתבטאת בדלקת כרונית של שיער הסימפונות שגורמת לזה שהמוקוס נשאר בסמפונות, מתקשה ומצר את הסמפון, מה שבמקרים נדירים (כ3% מחולי ה-Blue Bloater) מביא ל-Hypoxic Drive.‏‏[3] החולה יסבול מקוצר נשימה בכל פעילות גופנית שיעשה, ולכן יעלה במשקל. כמו כן, החולה יסבול מציאנוזיס (כיחלון) כתוצאה מהמחסור בדם מחומצן. בסופו של דבר צפוי החולה למות מאפניאה (דום נשימה). החולים בדרך כלל לוקחים כדורים (סטרואידים) שמונעים את יצירת המוקוס ואת המשך הצרת הסמפון אך גם יגבירו את הסכנה בזיהום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עישון כבד יוגדר במידה ומכפלת כמות החפיסות ליום במספר שנות העישון גדולה מ-24.
  2. ^ מחלת ריאה חסימתית כרונית באתר מכבי שרותי בריאות .
  3. ^ תופעה של גירוי הנשימה כתגובה למחסור בחמצן, בניגוד לאדם בריא שהגירוי לנשימה שלו הוא על ידי עלייה ברמת ה- CO2, דבר שיכול להוביל לסיבוכים כמו דום נשימה כשהחולה חשוף לריכוזי חמצן גבוהים.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.