כרמית ספיר ויץ – הבדלי גרסאות
←ביוגרפיה: על פי שיחה |
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"# |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
|שם=כרמית ספיר-ויץ |
|שם=כרמית ספיר-ויץ |
||
|תאריך לידה=[[25 בספטמבר]] [[1973]] |
|תאריך לידה=[[25 בספטמבר]] [[1973]] |
||
|תמונה= |
|||
|תמונה={{אין תמונה|אישה|יישור=מרכז}} |
|||
|תאריך פטירה= |
|תאריך פטירה= |
||
|מקום לידה=[[ירושלים]] |
|מקום לידה=[[ירושלים]] |
||
גרסה מ־15:17, 17 בפברואר 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים ריקים [ שם מקורי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1973 (בת 50) ירושלים |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| לאום | ישראלית |
| עיסוק | יועצת תוכן, עיתונאית מבקרת ספרות ומרצה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
כרמית ספיר-ויץ (נולדה ב-25 בספטמבר 1973) היא עיתונאית ומרצה ישראלית. משמשת ככתבת הספרות של העיתון מעריב.
ביוגרפיה
כרמית ספיר-ויץ נולדה וגדלה בירושלים, במשפחה בת 5 ילדים. למדה בבית הספר היסודי בית הכרם ובתיכון שליד האוניברסיטה העברית, בוגרת הקונסרבטוריון שליד האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בלימודי פסנתר קלאסי, שם למדה מגיל 5. שירתה בצה"ל ביחידת "מורן" ובמשרד קישור של גדוד חי"ר מובחר.
סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית ובלשון עברית באוניברסיטה העברית והמשיכה ללימודי תואר שני במחשבת ישראל. באותן שנים החלה לכתוב בשבועון הירושלמי כל העיר את "המדור לחיפוש קרובים" ללא ציון שמה, מדור ביקורת מסעדות, כתבות תחקיר ומגזין. המדור פורסם בסינדיקציה בעיתון העיר. בתום חמש שנים עברה לקבוצת ידיעות ומילאה שורת תפקידים, ביניהם עורכת מוסף עיתון "ירושלים" ועורכת מוספים מיוחדים במחלקת "ידיעות קונספט" במסגרתה שימשה עורכת ראשית למגזיני גופים ותאגידים.
בראשית שנות ה-2000 שימשה כעורכת הראשית הראשונה של אתר האינטרנט של משרד העבודה והרווחה. בשנת 2001 הצטרפה לצוות ההקמה של מגזין הגברים בלייזר, שם ערכה את מדורי העיתון במשך 5 שנים, וכן כתבה את המדורים "דברים שלא ידעת על נשים" ו"מה למדתי" – ראיונות עם דמויות מפתח בישראל. במסגרת המדור ערכה את הראיון האחרון עם אפרים קישון, וכן ראיינה את יעקב חודורוב, נחום הימן, איל מגד, יצחק קלפטר, יוני רכטר.
החל משנת 2006 משמשת ככתבת הספרות של עיתון "מעריב", ובעלת טור שבועי בנושא ילדים והורות ("הצעקה האחרונה") שבו היא מעלה סוגיות חברתיות הנוגעות לחינוך ילדים. בשנותיו הראשונות נכתב הטור כשיחה המתנהלת בין "הורי הגינה" ששימש השראה לסדרות טלוויזיה.[דרוש מקור][דרושה הבהרה]
ספיר-ויץ חתומה על שורת כתבות ותחקירים, בהם הסיפור מאחורי זוכה פרס ספיר "אחוזת דג'אני"; משפטי הקאפו; ורצח נשים בישראל על ידי בני זוגן. לאורך השנים שימשה כעורכת, מרצה ויועצת תוכן לגופים פרטיים ומסחריים ולעמותות, וכותבת נאומים לבכירים לטקסים ממלכתיים. עוסקת בפעילות התנדבותית כגון הקמת ספריות בבתי חולים וגיוס תרומות למקלטים לנשים מוכות.
כתבה מאמרים ופרסמה ראיונות בעין השביעית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, במוסף הארץ, במגזין פורבס ובפורטל "און לייף". מרצה ומנחת סדנאות ופנאלים בכתיבה שיווקית, תרבות ופוליטיקה. בשנת תשע"ג שימשה כחברת ועדת פרס ברנר, אשר בחרה בסופר ישעיהו קורן על ספרו "שתי כפות ידיים ומילה".
נשואה לירון ויץ, מנתח מערכות ומפתח אפליקציות ואם לשני בנים.
ספרי ילדים בעריכתה
- "ג'ירפות לא רוקדות" מאת ג'יילס אנדריאה (תרגום: אורה איל).
- "מהר למיטות, ארנבונים קטנים" מאת מריסבינה רוסו (תרגום: אורה איל).