מיכאיל ארציבשב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל ארציבשב, צולם בסביבות שנת 1905

מיכאיל פטרוביץ ארציבשברוסית: Михаи́л Петро́вич Арцыба́шев‏, 5 בנובמבר 1878 - 3 במרץ 1927) היה עיתונאי, סופר ומחזאי רוסי.

מיכאיל ארציבשב נולד בחווה באימפריה הרוסית, במחוז סומי, בצפון מזרח אוקראינה. אביו היה בעל אדמות זעיר ואמו נפטרה משחפת, כשהיה בן 3. הוא למד עד גיל 16 בעיירה המקומית, אוקטירקה, ובשנים 1895 - 1897 עבד כפקיד. בשנים 1897 - 1898 למד בבית הספר לאמנויות בחרקוב. ב-1897 ניסה להתאבד וב-1898 נשא לאישה את אנה קובושקו, ממנה נולד לו בנו, בוריס ארציבשב. הוא נפרד מרעייתו ב-1900. ב-1898 התיישב בסנקט פטרבורג, שם עבד כעיתונאי חופשי ופרסם סיפורי משעשעים. ב-1901 סולק מהעיר בגלל השתתפות בהפגנה. באותה שנה כתב את הסיפור "פאשה טומאנוב", אך לא הצליח לפרסם אותו בגלל מגבלת הצנזורה.

הספר "סאנין", שנכתב על ידו בשנת 1903, אך פורסם רק ב-1907, שוב בגלל הצנזורה, עורר נגדו קוראים רוסים רבים בגלל תוכנו. הספר נכתב תחת השפעת הפילוסופיה של מקס שטירנר ומנסה להציג את עקרונות האנרכיזם האינדיבידואלי. סאנין תורגם לעברית על ידי אברהם סלמן ויצא לאור בהוצאת עידית בשנת 1953.

ארציבשב עבר ב-1912 למוסקבה ולאחר מהפכת אוקטובר התחיל לכתוב נגד הבולשביזם. ב-1923 עבר לפולין והתאזרח שם. ארציבשב נפטר בורשה, בירת פולין, בשנת 1927.