מיכל היימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכל היימן מסבירה אחת מעבודותיה בתערוכה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב
תמונות של מיכל היימן שנוצרו בסורק ופני האומנית מופיעים בהם, ביתן הלנה רובינשטיין

מיכל היימן (נולדה ב-1954) היא אמנית רב תחומית, אוצרת ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת מבחני מיכל היימן 1-4, 1997-2010 (M.H.T No. 1-4).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1979-1978 למדה היימן צילום במכללת הדסה בירושלים. בשנים 1984-1982 הייתה תלמידה של יאיר גרבוז ורפי לביא ב"מדרשה" בבית ברל, למורים לאמנות (לימודי ציור, פיסול ווידאו). בשנת 1982 עבדה כאסיסטנטית של אבי גנור.

בין השנים 1990-1984 החלה להציג את ציוריה, ובמקביל עבדה כצלמת דיוקנאות לצד העורך והסופר אדם ברוך.
בשנת 1990 הציגה בתערוכה "המיון" בגלריה בוגרשוב (אוצרת: אריאלה אזולאי) בה הציגה לראשונה עבודות שעסקו בקשר בין צילום לטקסט ("צלם לא ידוע").
ב-1994 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בחו"ל, במלבורן שבאוסטרליה.

ב-1997 הציגה היימן בתערוכה "דוקומנטה X", בקאסל שבגרמניה, (אוצרת: קתרין דוד). בבניין ה-Otteneum, הפעילה היימן לראשונה את המבחן שחיברה, "מבחן מיכל היימן" (M.H.T.), המבוסס על מבחן מבחן ההשלכה הפסיכולוגי הקלאסי TAT - Thematic Apperception Test (מבחן התפסת נושא) אשר פותח בשנות ה-30 של המאה ה-20 באוניברסיטת הארוורד. הצופים הוזמנו לקחת חלק במבחן שלה באמצעות מאבחנת שביקשה מהם לדבר או לכתוב על תצלומים מתוך קופסה כחולה, שצולמו ברובם על ידי צלמים לא ידועים, בהם צילומי כיבוש, ונלקחו מתוך אלבומי משפחה הפרטיים וארכיונים ציבוריים.

מבחן מיכל היימן מס. 2 (M.H.T. No. 2) המיועד לנשים, הופעל לראשונה ב-1998, במרכז לאמנות עכשווית "Le Quartier" בקמפר שבצרפת. נשים התבקשו לשכב על ספות ולדבר עם מאבחנת על צילומים בהם הופיעו דימויי נשים מתוך קופסה ירוקה.

ב-2010 הציגה במוזיאון ואן אבה בהולנד, את "מבחן היימן מס. 4". מבחן מס. 4 מבוסס על מבחן סונדי כאשר הדיוקנאות הן ממשפחתה המורחבת של האמנית. בהמשך הוצגה היצירה גם בקונסטהאלה בברגנץ שבאוסטריה ובגלריה וייטצ'אפל בלונדון‏[1][2].

בשנת 2002 השתתפה בקטלון "15 צלמות מצלמות" של חברת קום איל פו.

בדצמבר 2005 פתחה היימן את תערוכת היחיד הראשונה שלה בניו יורק, תחת השם "I Was There", בגלריה "Andrea Meislin". הדף המצורף לתערוכה שנכתב על ידי אריאלה אזולאי סיכם את דרכה האמנותית עד כה: "במהלך השנים היימן אספה וצילמה חומרים מתוך מגוון רחב של מקורות, כאלה הנעים בין ציורים קאנונים מן המאה ה-19 לבין דימויים אנונימיים מתוך עיתונים יומיים [...] העבודות מתייחסות לנושאים אמנותיים, תרבותיים, חברתיים, לאומיים, ופסיכולוגיים ומאפשרות סוגי קריאה מרובדים לפרשנות האישית של כל אחד מהצופים".

בשנת 1995 אצרה היימן את התערוכה "לא פה ולא שם" בגלריה גורדון בתל אביב ואת תערוכתו של הצייר אורי שטטנר בגלריה בוגרשוב 2. בשנת 2005, אצרה את תוכנית הסרטים "מה את שותקת?" מטעם הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. הפרויקט הוצג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (בהשתתפות יעל ברתנא, קרן רוסו, אריאלה אזולאי, בועז ארד, רונה יפמן, גלעד רטמן ואחרים).

היימן מציגה בפני פורומים שונים של פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים את הרצאתה: "מבעד לחזותי, מעשה בהתקפות על חיבור" ("Attacks on Linking"), בעקבות מאמרו מ-1959 של הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקן הבריטי וילפרד ביון, העוסק בהרס ובהתקפה על חיבורים כתהליכי חשיבה, שפת תקשורת והתפתחות רגשית. היימן הרצתה רבות גם על האמנים קלוד כהון, סופי קאל, וכריסטיאן בולטנסקי.

בנובמבר 2008 עד פברואר 2009, הציגה מיכל היימן תערוכת יחיד בשם "התקפות על חיבור" בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב (אוצר: פרופ' מרדכי עומר).

היימן מרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, במדרשה בית ברל, וכן במספר תוכניות וחוגים באוניברסיטת תל אביב: בתוכנית הפקולטית לתואר שני במסגרת התוכנית הבין–תחומית למטפלים, הפקולטה לאמנויות, במסגרת הלימודים המתקדמים של התוכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה, החוג לקולנוע וטלוויזיה, התוכנית הבינתחומית לתואר שני באמנויות, ותוכנית המצטיינים המשולבת במדעי הרוח ובאמנויות.

באוגוסט 2010 זכתה בפרס שפילמן למצוינות בצילום. ‏[3] ועדת הפרס, כללה בין השאר את היושב ראש ניסן פרז ממוזיאון ישראל, פיטר גלאסי האוצר הראשי של מחלקת הצילום במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מרתה גילי מהז'ה דה פום בפריז, פרופ' חנן לסקין מבצלאל ואת ד"ר שלמה לי אברהמוב משנקר והמכון הטכנולוגי בחולון.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס שפילמן למצוינות בצילום (2010)
  • פרס אנריקה קבלין לצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים (2004)
  • פרס עידוד יצירה, משרד החינוך, המדע והספורט (2003)
  • פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות (1996)
  • פרס אוסקר–נעמת לנשים שעושות היסטוריה בתחום האמנויות (1994)
  • מלגת מק–ג'ורג' לאמנית אורחת, אוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה (1989)
  • פרס האמן הצעיר, קרן תרבות אמריקה–ישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]