מראה מעל הגשר
.jpg) | |
| סט המחזה | |
| כתיבה |
ארתור מילר  |
|---|---|
| סוגה |
טרגדיה |
| הצגת בכורה |
29 בספטמבר 1955 |
| שפה |
אנגלית |
| פרסים |
פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה |
  | |
מראה מעל הגשר (באנגלית: A View from the Bridge) הוא מחזה מאת ארתור מילר אשר נכתב בשנת 1955. עלילת המחזה מגוללת את יחסיו של אדי קרבון, פועל נמל אמריקאי, עם משפחתו: אשתו ביאטריס, אחייניתו קתרין וקרובי משפחתה של אשתו האיטלקים, רודולפו ומרקו.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדי קרבון הוא פועל נמל אמריקאי ממוצא איטלקי, שחי עם אשתו, בי (ביאטריס), ועם אחייניתו היתומה בת ה-17.5 קתי (קתרין). אדי ובי הם חשוכי ילדים, והם מגדלים את קתי כבתם. בתחילת המחזה אדי מגונן וסמכותי כלפי קתרין. הוא מתייחס אליה כילדה אהובה, ולמרות שהתבגרה לנגד עיניו, קשה לו מאוד לקבל אותה כבוגרת. המצב משתנה לחלוטין כאשר מגיעים מאיטליה שני בני דודים של ביאטריס, מרקו ורודולפו. השניים, מהגרים בלתי חוקיים, הגיעו באניה לניו-יורק בתקווה לעזוב מאחוריהם רעב ואבטלה, וכדי לסייע ולבנות חיים טובים יותר עבור משפחותיהם שנשארו באיטליה. מרקו ורודולפו מתאכסנים/מסתתרים בביתם של אדי וביאטריס. אדי דורש במפגיע מבני משפחתו להסתיר אותם היטב מפני פקחי משטרת ההגירה, ולשמור על מוצא פיהם ולא לגלות לשכנים או למקורבים על הימצאם של המהגרים בביתו. מרקו, המבוגר מבין השניים, הוא בעל משפחה, שדואג לשלוח כספים לאשתו וילדיו הרעבים ללחם שנותרו באיטליה, ולרכוש תרופות לבנו החולה. רודולפו הוא צעיר, יפה ובלונדיני. הוא שר, רוקד ומקסים את קתרין, וכצפוי: שני הצעירים מתאהבים זה בזו.
אדי המגונן והסמכותי נפגע, והוא מוצא ברודולפו ליקויים וחסרונות רבים ומצביע עליהם: רודולפו הוא "לא בסדר", והוא מפגין איכויות נשיות, כגון חיבתו לבגדים נאים ולתפירה, בישול, שירה, וכדומה. אדי גם מנסה לשכנע את קתרין כי רודולפו אינו אוהב אותה אהבת אמת, וכל חפצו הוא להינשא עימה לשם קבלת דרכון אמריקאי, ואחר כך ינטוש אותה.
כאשר קתרין מודיעה למשפחה כי היא ורודולפו רוצים להתחתן, אדי הופך נואש ופונה לעזרת עורך הדין שלו. עורך הדין מודיע לו כי אין כל דרך חוקית להפריד בין הצעירים, והוא מציע לו לברך את קתרין ולהשלים עם החלטתה. אדי מבין כי הדרך החוקית היחידה העומדת בפניו למנוע את החתונה היא אם הוא יודיע לרשויות ההגירה על הימצאם של שני המהגרים הבלתי חוקיים בביתו. בשל אמונתו והצהרותיו כי "זהו כבוד" לתת מקלט למהגרים הבלתי-חוקיים, הוא מסרב לבגוד בהם. עם זאת, אחרי שבערב חג המולד הוא מקדים וחוזר הביתה מעבודתו ו"תופס" את קתרין ורודולפו מתנים אהבה, הוא מטלפן מיד לרשויות ההגירה, כדי להביא להסגרתם של שני בני הדודים.
קתרין אשר מתעקשת להתחתן עם רודולפו, עוקרת מהבית עם חפציה. אדי מבין עתה את משמעות מעשהו, ומאיץ בבני הדודים לעזוב מיד את הבית, לפני שייתפסו, אך מאוחר מדי - אנשי משטרת ההגירה מתדפקים על דלת הדירה ועוצרים את שני המהגרים.
מרקו מבין כי אדי הוא זה שהודיע על מיקומם למשטרת ההגירה. הוא מתפרץ לעומתו נואשות, מאשים את אדי בבגידה, וצועק כי בעקבות בגידתו ימות עתה ילדו החולה, ולכן הוא עתיד לבוא עמו חשבון, ולהתנקם בו.
בגידתו בשני המהגרים גורמת לאדי לאבד את כבודו בפני שכניו, חבריו, ובני משפחתו.
עורך הדין דואג לשחרורו של רודולפו מהכלא לחתונתו, שבעקבותיה יהפוך לאזרח אמריקאי שווה זכויות, כאשר מרקו אחיו משוחרר בערבות עד לגירושו לאיטליה, תוך הבטחה מפורשת שלא יפגע באדי לרעה.
הסצנה הסופית ושיאו של המחזה, מתרחשים ביום החתונה: ביאטריס, קתרין ורודולפו מתחננים בפני אדי שיסלח לקתרין ולרודולפו, יגיע לחתונתה של קתרין ויברך אותה. אדי מתרצה לבסוף ויוצא מהבית, שם קורא לו מרקו בשמו בקול: "אדי קרבון!". אדי שולף סכין ודורש ממרקו שיתנצל בפומבי בפני כל הסובבים על כי טען כי בגד בהם, ויחזיר לו את כבודו האבוד. מרקו מסרב, ואדי החמוש בסכין תוקף אותו. בקטטה שמתפתחת בין השניים, הופך מרקו החזק את להב הסכין כלפי אדי, וכשהם נופלים תוך כדי המאבק, נדקר אדי למוות.
אקט הסיום מהווה באופן סימבולי השלכה של יצר ההרס העצמי של אדי הגובר על האופי, הצורך בכבוד וההערכה העצמית שלו, שמובילים בסחרור לאובדנו.
הצגת הבכורה של "מראה מעל הגשר" נערכה ב-29 בספטמבר 1955 בתיאטרון קורונט (כיום תיאטרון יוג'ין או'ניל) בברודוויי. הבמאי היה מרטין ריט.
הפקות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאטרון "הבימה": בימוי איציק ויינגרטן, בכורה 5 במאי 1990 בכיכובו של יוסי בנאי[2][3].
תיאטרון "הבימה": בימוי מיכה לבינסון, תרגום דן אלמגור. בכורה 25 בדצמבר 1999 בכיכובו של ג'וליאנו מר[4].
תיאטרון בית ליסין: בימוי ותרגום הלל מיטלפונקט. בכורה 25 בדצמבר 2009[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איתן בר - יוסף, עכבר העיר, כמה כוח יש ביצירות קלאסיות?, באתר הארץ, 10 במרץ 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "הבימה" תציג "מראה מעל הגשר", דבר, 10 באפריל 1956
חיים גמזו, 'מראה מעל הגשר' ־ ב'הבימה', הארץ, 20 באפריל 1956 - ^ עופר פטרסבורג, יש מה לראות, מעריב, 4 במאי 1990
- ^ אליקים ירון, השחקנים עשו את ההצגה, מעריב, 6 ביולי 1990
- ^ נילי ברקן, ראויה לאהבה, ללא פשרות, באתר גלובס, 7 בפברואר 2000
- ^ מיכאל הנדלזלץ, מראה מעל הגשר: כרוניקה של נפילה ידועה מראש, באתר הארץ, 2 בפברואר 2010
| פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה | ||
|---|---|---|
| 1994–1999 | מפקח מתקשר (1994) • היורשת (1995) • איזון עדין (1996) • בית בובות (1997) • מראה מעל הגשר (1998) • מותו של סוכן (1999) | |
| 2000–2009 | הדבר האמיתי (2000) • קן הקוקייה (2001) • חיים פרטיים (2002) • מסע ארוך אל תוך הלילה (2003) • הנרי הרביעי (שילוב של חלק 1 וחלק 2) (2004) • גלנגרי גלן רוס (2005) • התעורר ותשיר! (2006) • סוף המסע (2007) • בואינג בואינג (2008) • הכיבושים הנורמנים (2009) | |
| 2010–2019 | גדרות (2010) • הלב הרגיל (2011) • מותו של סוכן (2012) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (2013) • צימוק בשמש (2014) • גג שקוף (2015) • מראה מעל הגשר (2016) • ג'יטני (2017) • מלאכים באמריקה (2018) • הנערים בחבורה (2019) | |
| 2021–הווה | סיפורו של חייל (2021) • Take Me Out (2022) • טופדוג/אנדרדוג (2023) | |