מלאכים באמריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלאכים באמריקה
כיתוב תמונה
כרזת המחזה משנת 1993
בימוי: טוני קושנר
דמויות: פריור וולטר
לואיס איירונסון
בליז
רוי כהן
ג'ו פיט
חנה פיט
הארפר פיט
אתל רוזנברג
המלאכית
אישה הומלסית
תקופת ההתרחשות: 19851986
מדינה: ארצות הברית
סוגה: דרמה
הצגת בכורה: מאי 1991
סן פרנסיסקו, קליפורניה
משך ההצגה: שבע שעות בשני חלקים
שפה: אנגלית

מלאכים באמריקה: פנטזיה הומוסקסואלית על נושאים לאומיים (אנגלית: Angels in America: A Gay Fantasia on National Themes, מכונה בקצרה: "מלאכים באמריקה") הוא מחזה בן שבע שעות המחולק לשני חלקים, שנוצר בשנת 1987 ביוזמתו של אוסקר יוסטיס. יוסטיס, שהיה מנהל להקת תיאטרון בסן פרנסיסקו, פנה לטוני קושנר והציע לו לכתוב מחזה שיעסוק בהשפעת האיידס על החברה האמריקאית. המחזה גם עוּבד למיני סדרה טלוויזיונית באותו שם.

המחזה הוצג לראשונה בסן פרנסיסקו לאחר תהליך עבודה ארוך שהתקיים בסדנאות בניהולו של יוסטיס, משם נדד ללונדון, ורק בתחילת שנות ה-90 הגיע לברודוויי וזכה שם להצלחה גדולה. המחזה הועלה מספר פעמים בתיאטראות בישראל – בתיאטרון חיפה, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון הקאמרי. בתיאטרון בית צבי הועלתה "מלאכים באמריקה" כהצגת גאלה מיוחדת בערב למלחמה באיידס בשנת 2007.

"מלאכים באמריקה" מחולק לשני חלקים: חלק ראשון בשם "המילניום מגיע" (Millennium Approaches) וחלק שני בשם "פרסטרויקה" (Perestroika). הצגת הבכורה של החלק השני הייתה ב-8 בנובמבר 1992, כשנה וחצי לאחר השקת החלק הראשון. המחזה זכה בפרס פוליצר ובשני פרסי טוני, ובשנת 1998 נבחר לאחד מעשרת המחזות הטובים של המאה ה-20.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה מספרת את סיפורן של מספר דמויות בארצות הברית של שנות ה-80, כאשר מחלת האיידס התפרצה לראשונה. הסיפור עוסק במערכות יחסים אשר מופרעות על ידי איידס, הומוסקסואליות, דת וחברה. הדמות העיקרית במחזה היא פריור, הומוסקסואל בן שלושים הגוסס ממחלת האיידס שנאלץ להתמודד עם עזיבתו של בן זוגו היהודי והמתוסבך לואיס, בעקבות המחלה. לאחר הפרידה, פריור מקבל "חזיונות" ממלאכית אשר משנים את תפיסתו על העולם, על מלאכים ועל העולם שמעבר. לואיס, בן זוגו לשעבר של פריור, מוצא אהבה חדשה בדמות ג'ו, עורך דין מורמוני נשוי שבעזרתו של לואיס יוצא אט אט מהארון תוך כדי קונפליקטים עזים הגורמים לו לנטוש את אשתו הרפר המובטלת והלא יציבה ריגשית ולהסתכסך עם אימו המורמונית השמרנית.

לצד שני זוגות אלו מופיעה דמותו של רוי כהן, הומוסקסואל בארון, עורך דין יהודי מפוקפק וברוקר בזמנו החופשי, אשר מתיימר להיות האדם המשפיע ביותר בניו יורק ומתגאה בכך שהרשיע את יוליוס ואתל רוזנברג שנידונו למיתה. אתל רודפת אותו בהזיותיו, והוא נוכח לדעת כי למרות ניסיונות ההכחשה מצידו אין בכוחו להינצל מאיידס.

במהלך העלילה הזו, שמשרה אווירה של אופרת סבון דיכאונית, ניתן למצוא אתנחתא קומית מדי פעם בדמותו של בליז, דראג קווין שחור לשעבר, אח בהווה, ומאהבו הקודם של פריור. דמותו של בליז מלווה כמה מהדמויות בהצגה ועוזרת לפריור ולצופים במחזה לשמור על מידה מסוימת של שפיות בתוך מבוך הדמויות בהצגה.

היסטוריית ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת התכנייה של ההפקה שעלתה בשנת 1992 בתיאטרון המלכותי הלאומי, לונדון

החלק הראשון של המחזה, "המילניום מגיע" (Millennium Approaches), הוצג לראשונה בלוס אנ'לס במאי 1990. טוני קושנר הפיק את המחזה בעזרתו של תיאטרון מקומי בשם "Mark Taper Forum" עמו היו לו יחסי עבודה. הצגת הבכורה העולמית שלו נעשתה שנה לאחר מכן, במאי 1999, בתיאטרון "Eureka Theatre Company" שנמצא בסן פרנסיסקו, בבימויו של דיוויד אסביורנסון.[1] בהמשך הציג המחזה בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון בבימויו של דקלן דונלאן.[2] הנרי גודמן גילם את דמותו של רוי כהן, ניק רדינג גילם את ג'ו, פליסיטי מונטגיו גילם את הארפר, מרקוס ד'אמיקו גילם את לואיס.[2] את העיצוב במה עשה ניק אורמרוד. הפתיחה הייתה ב-23 בינואר 1992 והמחזה הציג במשך כשנה. בנובמבר של אותה השנה התארח המחזה בפסטיבל בדיסלדורף שבגרמניה.[3]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני סדרת טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיק גארי ברוקו הציע כבר לאחר יציאת ההצגה לעבד אותה לסדרה טלוויזיונית, אולם עלה חשש לגבי האופן שבו היא תתקבל בחברה האמריקאית של תחילת שנות ה-90, נוכח בוטות טיפולה בנושאים נפיצים כמו איידס והומוסקסואליות. לבסוף הומרה ההצגה למיני סדרה טלוויזיונית רק בשנת 2003 בהפקת ענק בת 64 מיליון דולרים של רשת HBO, בבימויו של מייק ניקולס ובכיכובם של ג'יימס קרומוול, אל פאצ'ינו, ג'סטין קירק, אנה אורסו, בריאן מארקינסון, מריל סטריפ, מרי לואיז פרקר, אמה תומפסון, בן שנקמן וג'פרי רייט.

לצורך הפיכתו של המחזה למיני סדרה קוצצו מן התסריט 90 דקות ואורכו עומד על 360 דקות. הסדרה שודרה בשני פרקים בני 3 שעות כל אחד, וזכתה לפופולריות עצומה. בישראל יצאה המיני סדרה בפורמט של 6 פרקים. המיני סדרה זכתה בפרסים רבים ובהם: אחד-עשר פרסי אמי וחמישה פרסי גלובוס הזהב.

אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה עובדה לגרסה אופראית בשם "מלאכים באמריקה - האופרה", ועלתה לבמות בפריז שבצרפת ב-23 בנובמבר 2004. את האופרה הלחין פטר אטווש ובבימויו של פיליפ קלוואריו.

האופרה התבססה על שני החלקים של המחזה, אך התסריט עבר עיבוד מחודש שיתאים להצגה בת שעתיים וחצי. בשנת 2005 עלתה גרסה גרמנית של האופרה, ובסוף השנה הודיעה רשת הטלוויזיה האמריקאית PBS שתקרין את האופרה במסגרת שידורי הפקת "Great Performances". בשנת 2006 עלתה גרסה אמריקאית של האופרה שהציגה בבוסטון, מסצ'וסטס.

חלקו השני של המחזה, "פרסטרויקה" (Perestroika), עדיין היה בשלבי הפקה בזמן שהחלק הראשון הוצג על הבמות.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון - המילניום מגיע

  • 1990 Kennedy Centre Fund for New American Plays
  • 1991 Bay Area Drama Critics Award for Best Play
  • 1991 National Arts Club Joseph Kesselring Award
  • 1992 Evening Standard Award for Best Play
  • 1992 London Drama Critics Circle Award for Best New Play
  • 1993 Drama Desk award for Best Play
  • 1993 New York Drama Critics' Circle Award for Best Play
  • 1993 Pulitzer Prize for Drama
  • 1993 Tony Award for Best Play

חלק שני - פרסטרויקה

  • 1990 Kennedy Centre Fund for New American Plays
  • 1992 Los Angeles Drama Critics Circle Award for Best New Play
  • 1994 Drama Desk Award for Outstanding Play
  • 1994 Tony Award for Best Play

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Public Theater at Stanford Presents: Artistic Team. The Bacchae. Stanford University (2007). אוחזר ב־2008-06-26.
  2. ^ 2.0 2.1 על פי התכניה ל"המילניום מגיע" משנת 1992
  3. ^ על פי התכניה ל"המילניום מגיע" ו"פרסטרויקה" משנת 1993