מרטין גרזון
 | |
| לידה |
15 במרץ 1902 Czarnków, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
אוקטובר 1944 (בגיל 42) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
  | |
מרטין גרזון (בגרמנית: Martin Gerson; 15 במרץ 1902, צ'ארניקאו (Czarnikau) - אוקטובר 1944, אושוויץ) היה יהודי-גרמני שעסק בהכשרה חקלאית של צעירים יהודים להגירה לארץ ישראל בשנים שלאחר 1933. הוא ייעץ במרכזים להכשרה והסבה מקצועית ליהודי גרמניה. הוא ומשפחתו נרצחו בשואה.
חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרטין מקס-מנחם גרזון גדל כילדם השלישי של המורה אדולף (אהרון) גרזון ואשתו אמי לבית מאייר, בפרובינציית פוזן שאז הייתה גרמנית, ולו שלוש אחיות ושני אחים. הוא למד בבית הספר בפילנה (Filehne) והשתלם בבית הספר היהודי לגינון באהלם (AHlem) ליד הנובר בין 1917–1920. לאחר מכן עבד עבור סלומון דייק (Dyk) באחוזה החקלאית הירש-קופר-אנד מסינגוורקה שייסד בפינוב (Finow) ליד אברסוואלדה (Eberswalde). משנת 1924 היה מפקח בברנקלאו (Bärenklau) ליד אורניינבורג, במוסד שתוכנן על ידי פרנץ אופנהיימר כקואופרטיב להתיישבות. לאחר מכן הוכשר כחקלאי מוסמך במכון ההוראה והמחקר (LuFA) בברלין-דאהלם ובאוניברסיטה החקלאית של ברלין. בשנים 1927–1928 היה מורה באהלם, שם הכיר את אשתו לעתיד, אדריכלית הגנים המוסמכת ברטל ביילה הלמנרייך (נולדה ב-4 במרץ 1902 בקרוקייניצ'ה, Krukienice), שהוכשרה אף היא באהלם.[1] בסוף שנות ה-20 ניהל משתלות בדרזדן-טולקביץ. בין 1926 ו-1929 עיצבה אשתו אלפינום עם צמחים אלפיניים נדירים בהרי אבן החול סקסון-אלבה ליד ראטהן (Rathen), פארק הרודנדרון קליינה באסטיי של היום.
ברטל הלמנרייך וגרזון נישאו בסביבות 1930. הם הביאו לעולם שני ילדים: רות אמי (* 1932) ומרים יוהנה (* 1934). הילדים טופלו על ידי אמה של ברטל, קלרה גרונוולד (1877–1943), מחנכת בשיטת מונטסורי, יחד עם ילדים נוספים, שכן ברטל עבדה ולימדה.
בשנת 1930, בתמיכת ברית חיילי החזית היהודים, גרזון היה שותף מייסד של פרויקט התיישבותי על פני 820 דונם בגרוס גאגלו ליד קוטבוס (Jüdische Landarbeit GmbH). גרזון ואשתו הדריכו בחוות ההוראה. ב-21 ביוני 1931 הונחה אבן היסוד לבית ההתיישבות הראשון. בין הדוברים המרכזיים היו ליאו לוונשטיין מאגודת הרייך של חיילי החזית היהודית וליאו בק.[2] התפיסה קבעה כי על בתי ההתיישבות לכלול חלקות קרקע לשימוש גננות וכן קרקע חקלאית, אותן יוכלו המתיישבים לרכוש. התכנית סוכלה: ב-29 בספטמבר 1933 התקבל חוק שאסר בעלות יהודית על קרקעות (Reichserbhofgesetz). הדבר הוביל להפקעת רכוש המקום. באפריל 1935 עזבו אחרוני המתיישבים היהודים את גרוס גאגלו.[3]
בני הזוג גרזון קיבלו את ניהול חוות ההכשרה גוט וינקל שליד שפרנהאגן, בתמיכת אחיו של גרזון, מנפרד, שצבר ניסיון בחקלאות בקליפורניה. עד כ-100 צעירים במקביל קיבלו הכשרה בגינון וחקלאות בגוט וינקל. זמן קצר לאחר מכן קיבל גרזון מהנציגות הארצית של יהודי גרמניה, מהמחלקה להכשרה מקצועית ושינוי מקצועי, את הפיקוח על כל מרכזי ההכשרה, והוא סיפק ייעוץ טכני וייצג את המרכזים בפני השלטונות. כך הצליח לשחרר צעירים מגרוס ברזן שגורשו לבוכנוולד.[4] ההכשרה שם תוכננה עבור צעירים יהודים מתוך מחשבה על עתיד בגרמניה, אך גרזון הפך לציוני, והמרכז בגוט וינקל קיבל יותר ויותר חברי הבונים דרור. בשנת 1935 ביקר גרזון בארץ ישראל, שהה בה במשך חודש וחיפש הזדמנות להתיישבת עבור עמיתיו מגרוס גאגלו. מאמציו כשלו, כנראה מסיבות כלכליות.
אחד מחבריו היה עורך הדין והסוציולוג הברלינאי גיאורג לובינסקי (גיורא לוטן), שעלה לארץ ב-1938 ולאחר מכן סייע בהקמת מערכת הביטוח הממלכתית בישראל.
לאחר סגירת גוט וינקל על ידי השלטונות הנאצים ב-19 ביוני 1941, עברה משפחת גרזון לחוות נוינדורף בנוינדורף אים זאנדה ליד פירסטנוואלדה/שפרה, שם המשיכה בהכשרת הנוער לעלייה. שתי נשים יהודיות מחברי משפחת גרזון הגיעו לארץ ישראל ב-1942 בתמורה לטמפלרים, והביאו לאחותו וולי תמונה עם דיוקנו של מרטין שהוקדש לה. ב-6 ביוני 1943, בשורות האחרונות לאחותו, כתב שאחיה אלפונס עדיין בחיים. זמן קצר לאחר מכן פינו הגסטפו את החווה.
מרטין, ברטל, רות ומרים גרזון נלקחו למחנה האיסוף בגרוסה המבורגר שטראסה (Große Hamburger Straße) בברלין, משם הצליח מרטין לחזור לזמן קצר לנוינדורף (Neuendorf); הוא כתב משם מכתב פרידה לזלמן שוקן. ב-17 ביוני 1943 גורשה משפחת גרזון לגטו טרזינשטט בטרנספורט I/96. גרזון היה אחראי על תחזוקת השטחים הירוקים והגנים, שהכנסותיהם נוכסו על ידי שלטונות המחנה הגרמניים. כאשר קיבל את ההוראה לבחור אנשים מהחטיבה שלו ל"משימת עבודה", כלומר לגירוש, סירב. כאשר חלק מתלמידיו לשעבר גורשו בסתיו 1944, גרזון הצטרף מרצונו, מתוך סולידריות עם האנשים שהופקדו בידיו,[5] כפי שעולה ממכתבו האחרון לראש היודנראט בטרזינשטט פאול אפשטיין.[6] ללא משפחתו, הגיע גרזון לאושוויץ בטרנספורט ונרצח מיד עם הגעתו.[7] שתיים מאחיותיו, מרגרט ורנטה, נספו גם הן שם.[8]
גם ברטל גרזון ושתי בנותיו גורשו לשם ב-23 באוקטובר 1944[9] ונרצחו.
למעלה מ-50 תלמידים לשעבר של גוט וינקל הגיעו לארץ ישראל - חלקם לקיבוץ הזורע - וסייעו בבניית מדינת ישראל. רבות בזכות ההכשרה בגינון וההכשרה הכלכלית, הלשונית והאינטלקטואלית של החלוצים הללו, שארגן גרזון.
באתר ההנצחה אהלם באתר בית הספר היהודי לגננות אהלם לשעבר, יש חדר על שם מרטין גרזון.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מפרויקט ההיסטוריה בעל-פה של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, יש ראיון עם ארתור פוזנסקי (נולד ב-1912 בברלין). הוא היה מעורב במאמץ להביא ילדים יהודים לדנמרק ושוודיה ואז עבד באתר האוולברג להכשרה בסקסוניה-אנהלט מפברואר 1939. לאחר פירוק האתר על ידי הנאצים, עבר עם קבוצת צעירים לחוות נוינדורף ב-1941 ופגש שם את גרזון.[10] בחלקו הראשון של הראיון סיפר פוזננסקי על תקופתו בהאוולברג ובנוינדורף, שם עבד עם גרזון.[11] פוזנסקי תיאר את גרזון כאדם שלא לקח סיכונים וסירב לפתוח אפשרויות בפני צעירים. הוא התנהג כך בטרזינשטט, שם לא הסכין עם התנהגות של צעירים שרכשו בחשאי יבולים במהלך עבודתם והביאו אותם למחנה.
ספרות (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Friedel Homeyer, Gabriele Lehmberg: Martin Gerson – ermordet in Auschwitz (= Mahn - und Gedenkstätte Ahlem. Informationsblatt 12). Hannover 1993.
- E. G. Lowenthal (Hrsg.): Bewährung im Untergang. Ein Gedenkbuch. Deutsche Verlags-Anstalt, Stuttgart 1965, S. 58–60.
- Ilana Michaeli, Irmgard Klönne (Hrsg.): Gut Winkel – die schützende Insel. Hachschara 1933 – 1941 (= Deutsch-israelische Bibliothek 3). LIT-Verlag, Berlin u. a. 2007, [[:de:Special:BookSources/9783825804411|ISBN 978-3-8258-0441-1]].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Literatur von und über Martin Gerson im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek
- Bild von Martin Gerson im Bildarchiv von Yad Vashem
- Hachschara in Neuendorf und Gut Winkel
- Kurzbiografie Bertel Gerson
- Bilder und Zeitungsartikel über Gut Winkel
- Mahn - und Gedenkstätte Ahlem (Hannover.de)
- Gerson, Martin. In: Theresienstadt Lexikon.
- Hachschara-Lager Gut Winkel, Fotos, Briefe, öffentlicher Wegweiser zum Gut; aus den Sammlungen Jüdisches Museum Berlin
- גרזון ובני משפחתו בחוות ההכשרה גוט וינקל, בארכיון התצלומים המקוון של יד ושם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ vgl. (אורכב [חסר תאריך] ב memorial.hazorea.org.il [Error: unknown archive URL])
- ^ (אורכב [חסר תאריך] ב digital.slub-dresden.de [Error: unknown archive URL])
- ^ Siedlungsprojekt Groß Glagow
- ^ Horst Helas: Eine Fürstenwalder Geschichte.
- ^ Mit Transport Em am 1. Oktober 1944 von Terezin nach Auschwitz-Birkenau, Quelle: Yad Vashem – The World Holocaust Remembrance Center
- ^ Angaben von M. Gersons Nichte Judith Vaadi (Ein Harod), zit. nach Kamarad, No. 23, Juli 2003
- ^ Angaben von Wally Seeligmann geb.
- ^ Margarete Gerson * 18/11/1900, Transport from Berlin to Auschwitz on 09/12/1942; Renata Alexander, geb.
- ^ Mit Transport Et von Terezín nach Auschwitz-Birkenau, Quelle: Yad Vashem – The World Holocaust Remembrance Center
- ^ Oral history interview with Artur Posnanski im Bestand des USHMM.
- ^ Dieser Teil des Interviews beginnt etwa bei der 35.