המוזיאון היהודי בברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המוזיאון היהודי בברלין - בניין ליבסקינד החדש משמאל למבנה הישן

המוזיאון היהודי בברליןגרמנית: Jüdisches Museum Berlin) הוא מוזיאון המצוי במרכז ברלין המציג את ההיסטוריה של יהדות גרמניה מאז ראשית ההתיישבות היהודית בעיר ועד ימינו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון היהודי בברלין נפתח ב-24 בינואר 1933 ברחוב אוראניינבורג (Oranienburger Straße). בשנת 1938 הורה השלטון הנאצי על סגירת המוזיאון כחלק מחוקי נירנברג.

בשנת 1971 הוצע לראשונה להקים מחדש את המוזיאון, ובשנת 1975 הוקם "האיגוד להקמת המוזיאון היהודי". המוזיאון עצמו נפתח בשנת 1978 כחלק מאגפי מוזיאון ברלין. בשנת 1999 הפך המוזיאון למוסד עצמאי, ועבר למבנה שתוכנן על ידי דניאל ליבסקינד במרכז ברלין. המוזיאון נפתח רשמית במעונו החדש בשנת 2001.

מנהל המוזיאון הוא פרופסור מייקל בלומנתל - שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית בתקופת כהונתו של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר.

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון מורכב משני מבנים: המבנה הישן (חלק מה-Kammergericht) והמבנה החדש - בניין ליבסקינד. בין המבנים חיבור תת-קרקעי בלבד.

מבנה המוזיאון תוכנן על ידי ליבסקינד בגישת הדה-קונסטרוקטיביזם, זרם אדריכלי שליבסקינד הוא אחד ממוביליו. המבנה עצמו תוכנן מבלי להתחשב בתצוגות האמורות להיות מוצגות בו, אלא כמוצג בפני עצמו שמטרתו לסמל את ההיסטוריה והתרבות של יהדות גרמניה. מבנה המוזיאון עצמו הוא יצירת אמנות פיסולית שניתן בה דגש על הסמליות יותר מאשר על הפונקציונליות.

צורת המבנה כצורת זיגזג או ברק. המבנה מצופה אבץ וחלונות המבנה מפוזרים בקירות המבנה בצורה רנדומלית. מבנה המוזיאון ומיקום חלונותיו נוצרו על ידי ליבסנקינד בכך שלקח את מפת העיר ברלין וקישר עליה בקווים את האתרים היהודיים בעלי החשיבות בעיר, וכן בתים של יהודים שגורשו מהעיר למחנות ההשמדה בתקופת השואה. הצורה האקראית שנוצרה היוותה את הבסיס לתכנון המבנה ומיקום חלונותיו.

למבנה המוזיאון אין יציאה לרחוב. הכניסה למוזיאון היא דרך מעבר תת-קרקעי מהמבנה הישן של המוזיאון. מעבר תת-קרקעי זה מסמל את הקשר הבלתי מנותק בין ההיסטוריה של גרמניה לבין ההיסטוריה של היהדות - קשר שלדברי המתכננים נותר בלתי מנותק גם שהיה סמוי מן העין. המעבר התת-קרקעי מוביל לשלושה מסדרונות (הנקראים "שלושה צירים"). אין מסלול עיקרי לעבור במוזיאון, דבר שנעשה במכוון במטרה להביא לרגשות של בלבול ותעייה בקרב המבקרים במוזיאון.

  • ציר המוות ומגדל השואה- ציר זה מוביל למגדל השואה - מגדל בטון שאין בו מוצגים. לאור קירות ציר זה מוצגים חפצים שהיו שייכים למשפחות יהודיות שנספו בשואה. לצד כל חפץ מסופר על המשפחה וכיצד החפץ הגיע למוזיאון. במגדל עצמו אין תאורה למעט מחרך אחד הפתוח לרחוב. דרך חרך זה שומעים את קולות הרחוב. המגדל עצמו בלתי ממוזג ועל כן המבנה חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף בהתאם לטמפרטורת הסביבה. מגדל זה משמש מחד מקום לזיכרון ומחשבה ומאידך מהווה מעין סמל למחבואים בהם נאלצו היהודים להסתתר בתקופת השואה.
  • ציר הגלות וגן הגלות- מסדרון זה מוביל לגן בו 49 עמודי בטון זקופים - הבנויים על פני משטח הנוטה בזווית של 12 מעלות. חוסר ההתאמה בין זקיפות העמודים ביחס למשטח הנטוי - לבין הכיוון של כח המשיכה - יוצר אצל המשוטט בין העמודים תחושות סחרחורת ובחילה קשות - המדמות את תחושותיהם של היהודים אשר נעקרו מהמקום בו נולדו ואשר בו חיו אבותיהם משך דורות רבים, ונאלצו לחפש לעצמם ארצות אחרות בהן יוכלו לחיות. גן זה מזכיר במידת מה את האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בצורתו, אולם בראש 49 העמודים גדלה צימחיה המצלה על הגן (48 עמודים כנגד שנת 1948 בה נוסדה מדינת ישראל, ועמוד אחד נוסף המסמל את העיר ברלין). ציר זה מסמל את בריחת יהודי גרמניה מגרמניה בשל עליית המפלגה הנאצית לשלטון.
  • ציר ההמשכיות - הוא מסדרון החוצה את שני הצירים האחרים - על מנת לסמל את המשכיות קיומה של היהדות וקיומם של היהודים על אף השואה, את המשכיות ונצחיות תרומתם של היהודים לתרבות הגרמנית והעולמית על אף עזיבת גרמניה ועל אף השואה, ואת התחדשות הקיום היהודי בגרמניה לאחר השואה. בקצה ציר זה גרם מדרגות דרכו נכנסים לאגף המוזיאון בו מוצגת תערוכה המציגה את ההיסטוריה של יהודי גרמניה. גרם המדרגות ממשיך עד לגג המבנה - וחסום בסופו - כדי לסמל את הקטיעה בהיסטוריה של יהדות גרמניה.
במבנה המוזיאון יש חללים ריקים הנקראים "חללי זיכרון" - חללים אלה בין אולמות התצוגה נועדו להצביע על החלל שנוצר בהיסטוריה של העם היהודי בשל השואה, כמו גם החלל שנוצר, באירוניה מצמררת - בהיסטוריה של גרמניה ושל העיר ברלין. המבקר נתקל בחללים אלו במהלך הביקור, בחלק מן החלונות בהם הוא מציץ מידי פעם באקראי. אחד החללים אינו ריק לחלוטין - ומוצגת בו יצירתו של הפסל הישראלי מנשה קדישמן: "שלכת", הכוללת כ-10,000 "פרצופים זועקים" עשויים ברזל. יצירה זו משמיעה קולות חריקה צורמים כאשר הקהל הולך עליה. חלק מהמבקרים נרתע מלדרוך על פרצופי הברזל הזועקים, בשל הזעזוע המחריד הנגרם למהלכים.
במסגרת כוונת מעצבי המוזיאון ומתכנניו להדגים באמצעות המבנה את החללים והחוסרים שנוצרו בתרבות היהודית בגרמניה, בתרבות היהודית בכלל ובתרבות הגרמנית - חלק מהתצוגות במוזיאון הן "תצוגת חסרות" - מוצגים שחורים בהם המוצג עצמו מוסתר על ידי ארון תצוגה אטום, ובהיעדר כיתוב מה נמצא בארון התצוגה האטום המבקרים לובשים אוזניות ושומעים בשידור רדיו איזה מוצג היו רואים אלמלא אירעה השואה (כך למשל "מוצגים" בתיבות תצוגה אלה ספרים שנשרפו על ידי הנאצים או מוצגים שהושמדו על ידם).

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 52°30′07″N 13°23′42″E / 52.502°N 13.395°E / 52.502; 13.395