מריה יודינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריה יודינה

מריה וניאמינובנה יודינה (רוסית: Мария Вениаминовна Юдина;‏ ספטמבר 1899 - 19 בנובמבר 1970) הייתה פסנתרנית רוסיה.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודינה נולדה בעיירה נבל ברוסיה (כיום סמוך לגבול עם בלארוס) למשפחה יהודית חילונית ולמדה בקונסרבטוריון של פטרוגרד (שמה של סנקט פטרבורג דאז). על בני כיתתה נמנה גם דימיטרי שוסטקוביץ'. יודינה התמחתה בפרשנותה ליצירות בטהובן אך גם אימצה את המוזיקה של המאה ה-20 והייתה מבין ראשוני הפסנתרנים שניגנו יצירות משל בן כיתתה שוסטקוביץ' וכן משל סטרווינסקי, אנטון וברן, אלבן ברג, הינדמית ומסייאן. פרשנותה למוזיקה לפסנתר של באך הקנתה לה שבחים רבים והיא השפיעה על גלן גולד, שנחשב לפרשן המודרני המובהק של יצירות באך לפסנתר. בנוסף למדה והרצתה בנושאי ספרות, שירה ופילוסופיה והייתה חברה ב"חוג בכטין" שהתרכז בעיר הולדתה נבל סביב הפילוסוף מיכאיל בכטין.

בשנת 1919, לאחר תהליך ארוך של הרהורים דתיים, התנצרה והפכה לנוצריה אדוקה בכנסייה הרוסית הפרבוסלבית.

לאחר שסיימה את לימודיה בקונסרבטוריון נשארה ללמד בו והחזיקה במשרתה עד 1930. היא התנגדה בגלוי למשטר הסובייטי וענדה תמיד צלב לצוארה, דבר שהיה אסור. בעקבות כך נאסר עליה ללמד ואף להופיע במשך תקופות ארוכות על במות מרכזיות. ב-1930 פוטרה מהקונסרבטוריון ולא מצאה עבודה אלא בטביליסי, שם לימדה עד 1933. ב-1936 עברה למוסקבה ולימדה בקונסרבטוריון שם ובמכון גנסין, בהפסקות, עד 1960. ההפסקות נבעו מכך שלא הסתירה את דעותיה והרבתה להתווכח עם ממונים עליה בנושאי פוליטיקה, דת ואמנות. בנוסף, היא התעקשה לנגן מוזיקה מודרנית שהייתה אסורה בברית המועצות. ב-1960 פוטרה סופית מהקונסרבטוריון ומהמכון.

יודינה המשיכה להופיע, אך נאסרה הקלטה של הופעותיה. בהופעה בלנינגרד ב-1961 הקריאה כהדרן שירים מאת בוריס פסטרנק ונאסר עליה להופיע למשך חמש שנים. ב-1966 שבה ללמד בקונסרבטוריון במוסקבה.

יודינה מתה ב-1970 במוסקבה.

יחסיה עם סטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות יציאתה בגלוי כנגד המשטר, הוויכוחים יוצאי הדופן שלה עם בכירים במשטר הסובייטי ודעותיה המוצקות, לא נפגעה יודינה כלל במהלך הטיהורים הגדולים ונפגעה הרבה פחות מאמנים ואינטלקטואלים שהעזו פחות ממנה להתעמת עם המשטר ולהביע דעות אופוזיציוניות, אשר הוגלו או הוצאו להורג.

המפתח להבנת חידה זו הוא הגילוי שיודינה הייתה הפסנתרנית האהובה ביותר על סטלין. לילה אחד שמע סטלין קונצרט חי של יודינה ברדיו בו ניגנה את הקונצ'רטו לפסנתר מספר 23 מאת מוצארט. לאחר שהסתיים הקונצרט ביקש כי ישיגו לו הקלטה. אך הקונצרט לא הוקלט ולבקשתו של סטלין אין לסרב. לפיכך העירו שליחיו של סטלין את יודינה באמצע הלילה, הובילו אותה לאולפן הקלטות של החברה הממשלתית "מלודיה" בו אורגנה תזמורת והיא הקליטה את הקונצ'רטו. מן ההקלטה הופק עותק יחיד של תקליט שהובהל עוד באותו לילה לסטלין. לפי עדויות סטלין בכה למשמע הצלילים הראשונים של הקונצ'רטו. הגלופה ששימשה להדפסת התקליט שרדה וניתן כיום להשיג תקליטור עם הקלטה ייחודית זו.

למרות יחס מיוחד זה, ביקורתה של יודינה לא התרככה. היא זכתה בפרס סטלין ותרמה אותו לכנסייה בעבור "תפילות מחילה לפשעיו של סטלין".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]