אנטון וברן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וברן, אוקטובר 1912

אנטון וברן (Anton Webern,‏ 3 בדצמבר 1883 - 15 בספטמבר 1945), מלחין אוסטרי, היה חבר בקבוצת המלחינים שכונתה האסכולה הווינאית השנייה. וברן נולד כאנטון פרידריך וילהלם פון וברן, אולם הוא מעולם לא השתמש בשמותיו האמצעיים ואת ה"פון" שבשמו הסיר באופן רשמי בשנת 1918.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וברן נולד בעיר וינה אשר באוסטריה וגדל בעיר גראץ. הוא בן למשפחה מן האריסטוקרטיה הנמוכה, כשאביו,קרל פון וברן, היה מנהל מכרה ואימו, עמליה לבית גר - מוזיקאית. את השכלתו הבסיסית קיבל מאימו ואחר כך בקלגנפורט, לשם המשפחה עברה בהיותו בן 10. בשנת 1902 החל בלימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטת וינה. הוא למד שם הרמוניה אצל הרמן גרדנר, קונטרפונקט אצל קרל נברתיל, ומוזיקולוגיה אצל גדול המוזיקולוגים בזמנו, גוידו אדלר (Guido Adler). בעת לימודיו חקר וברן את יצירותיו של המלחין בן תקופת הרנסאנס היינריך איזאק, חקר שבא לידי ביטוי מאוחר יותר בסגנונו המוזיקלי של וברן שהושפע רבות מזה של איזאק. בתקופה זו הוא גם למד פסנתר וצ'לו באופן פרטי, חיבר יצירות קאמריות, וכן את יצירתו הסימפונית הראשונה, אידיליה בשם Im Sommerwind.

לאחר מסע לברלין ללמוד אצל מורה לקומפוזיציה, שב וברן בידיים ריקות לוינה. החלטה זו היא מהחשובות שעשה בחייו, מכיוון שב-1904 הוא פגש במלחין ארנולד שנברג, והפך להיות תלמידו הפרטי הראשון, וכמו כן גם אחד ממעריציו המושבעים. במסגרת לימודיו אלו הלחין את "פסקאליה אופוס 1" כפרויקט הגמר שלו ב-1908. מספר שבועות אחרי ראשית לימודיו אצל שנברג, הגיע לכיתתו של שנברג מוזיקאי דגול נוסף, הלוא הוא אלבן ברג, ובין השניים התפתחה ידידות אמיצה. בכיתתו של שנברג למדו גם מלחינים פחות משמעותיים, כגון ארווין שטיין וקארל הורביץ. למעשה, לימודיו של ווברן אצל שנברג הסתיימו באופן רשמי כבר ב-1908. בתקופה זו חיבר רק שתי יצירות שיצאו לאור. הכיתה של שנברג הייתה מעין אי מבודד המוקף בעוינות של הסביבה המוזיקלית. בקונצרט שנערך ב-31 במרץ 1913, ושנקרא Skandalkonzert, נוגנה לראשונה יצירתו של וברן קטעים לתזמורת אופ. 6, וכן יצירות של מאהלר, זמלינסקי, שנברג וברג. יצירתו של ברג גרמה למהומה גדולה כל כך עד שהביאה להפסקת הקונצרט.

נאמנותם של וברן ושל ברג לשנברג לא ידעה גבולות. הם הלכו אחריו באש ובמים, היו מעתיקי התווים שלו, גייסו למענו כספים, ואף עקרו יחד איתו לברלין בשנת 1911. באותה שנה נישא וברן לדודניתו, והביא לעולם 4 ילדים.

וברן היה גם מנצח פעיל. אך למרות כישרונו, הוא לא הצליח להחזיק במשרות ליותר מחודשים ספורים. ייתכן שדבר זה נבע מלחצים נפשיים, שכן בשנת 1913 הוא עבר טיפול בן 3 חודשים אצל הפסיכואנליטקן אלפרד אדלר בווינה. בשנת 1915 התגייס וברן לצבא הקיסרות, כדי להצטרף לשנברג. לאחר רגיעה מסוימת הוא פרש, אך התגייס שוב כאשר בשנת 1916 גייסו שוב את שנברג. לאורך שנות המלחמה ניהל וברן נסיונות כושלים לעבוד בקביעות עם תזמורת התיאטרון של פראג אך פרש מן הניהול כמה פעמים. תקופה זו של שירותו בצבא תשפיע על וברן עמוקות. המראות הקשים של חבריו נהרגים לידו לא עזבו אותו, ובעקבותיה הוא התכנס במחשבותיו המסטיות, ואף הפך לנוצרי אדוק יותר. הוא סיפר שבכל לילה היה “בוכה ומתפלל בתמימות של ילד”.

בנובמבר 1918 הקים שנברג את "האגודה למוזיקה בת זממנו", כאשר וברן נתמנה למנצחה. הם איפשרו כניסה למנויים בלבד, ואף לא הרשו את כניסת מבקרי המוזיקה. האגודה פעלה עד שנת 1922, והספיקה להעלות 117 קונצרטים, ביניהם כמובן מיצירותיו של וברן.

בשנות ה-20 של המאה שעברה, לאחר ניסוח השיטה הדודקפונית, עבר וברן לכתוב בשיטה זו. מכל חברי האסכולה הוינאית השנייה, הוא היה ידוע בכך שהוא היה הנוקשה ביותר בהצמדות לשיטה. שנברג היה קפדן פחות, וברג לעולם לא כתב לפיה באופן מתמשך. בשנת 1925 במכתב לברג כתב וברן “אני מרגיש שאני שולט בשיטה זו היטב”. כמו כן, וברן התייצב מבחינות רבות ועסק בניצוח באופן שוטף, ופגש את המשוררת הילדגרד יונה (Jone). שיריה עתידים להשפיע רבות על כתיבתו ולתת לו השראה. הוא גם הלחין רבים משיריה לאורך השנים הבאות. למרות שהוא לא זכה לפרסום רב כמו מנצחים אחרים בזמנו, וברן היה מנצח מוכשר ומוערץ. הוא ערך סיורי קונצרטים ברחבי העולם, בהם ניצח על יצירות של מלחינים אוסטרים, וכן על יצירות האסכולה הוינאית השנייה. וברן לא עסק בהוראה כמעט בכלל. המוסד היחיד בו לימד היה הפנימיה היהודית לילדים עיוורים הIsraelitisches Blindeninstitut בווינה, שם לימד בין השנים 1925-1931. החל משנת 1932 ועד סיום מלחמת העולם השנייה, העביר וברן קורס והרצאות למספר מצומצם של אנשים בביתו של ד”ר רודולף קורצמן.

תקופת הנאציזם הייתה הקשה בחייו של וברן. בשנת 1932 נפטר מוציאו לאור של וברן, דבר שהיה קריטי בעבורו, שכן המוזיקה שלו עדיין לא הייתה מפורסמת דייה. ב-1933 עקר שנברג, מורו הנערץ, לאמריקה, ובשנת 1934 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הוצאה אל מחוץ לחוק. כמו כן גם התזמורת של המפלגה, עליה ניצח וברן, נסגרה. בשנת 1935 נפטר חברו, אלבן ברג, ובשנת 1936 הוא ניצח בפעם האחרונה בחייו, על תזמורת ה-BBC. יחד עם האנשלוס בשנת 1938 יצאה באוסטריה הרשימה של “מוזיקה מנוונת”, שכל מלחין שנמצא בה נאסר בפרסום או בהשמעה. וברן היה ברשימה זו, ולכן השמעת יצירותיו נאסרה באוסטריה. הוא חדל לכתוב מוזיקה והחל לעבוד כעורך ומגיה בהוצאה המוזיקלית בה עבד. בשנת 1945 נהרג בנו בסוף מלחמת העולם השנייה, והמשפחה כולה עקרה לביתה של בתו של וברן, כריסטינה, לעיירה מיטרזיל שליד זלצבורג בהאמינם כי המקום יהווה להם מקלט מבטחים מפני רדיפות השלטון. אולם, ב-15 בספטמבר של אותה השנה, במהלך כיבושה של אוסטריה בידי בעלות הברית הוא נורה בשוגג ונהרג על ידי חייל אמריקני שעה שהאחרון עצר את חתנו של וברן שנחשד בפעילות בשוק השחור.

בין תלמידיו של וברן היו פיליפ הרשקוביץ ושטפאן וולפה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1998 נקראה לזכרו הככר (הככר "אנטון פון וברן") שבה נמצאת האוניברסיטה למוזיקה ולאמנויות הבמה בווינה.

יצירותיו של וברן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות בעלות מספר אופוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות המופיעות ברשימה זו (בעלות ספרור אופוס) הן היצירות אותן ראה וברן לנכון לפרסם במהלך חייו, בנוסף למספר יצירות מאוחרות אשר פורסמו לאחר מותו. יצירות אלו מהוות את עיקר יצירתו, על אף שיש בנמצא עוד מספר יצירות מתקופת נערותו וכן יצירות ספורות מתקופה מאוחרת יותר אשר אינן בעלות מספר אופוס.

  • פסקאליה לתזמורת, אופוס 1 (1908)
  • א קפלה למקהלה, אופוס 2 (1908)
  • 5 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 3 (1907-8)
  • 5 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 4 (1908-9)
  • 5 פרקים לרביעיית מיתרים, אופוס 5 (1909)
  • 4 קטעים לכינור ופסנתר, אופוס 7 (1910)
  • 2 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 8 (1910)
  • 6 באגאטלה לרביעיית מיתרים, אופוס 9 (1913)
  • 5 קטעים לתזמורת, אופוס 10 (1911-13)
  • 3 קטעים לצ'לו ופסנתר, אופוס 11 (1914)
  • 4 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 12 (1915-17)
  • 4 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 13 (1914-18)
  • 6 לידר לזמר, קלרנית, קלרנית בס, כינור וצ'לו, אופוס 14 (1917-21)
  • 5 שירי קודש לזמר והרכב קטן, אופוס 15, (1917-22)
  • 5 קאנונים לסופרן, קלרנית וקלרנית בס, אופוס 16 (1923-4)
  • 3 לחנים לשירים עממיים לזמר, כינור, ויולה, קלרנית וקלרנית בס, אופוס 17 (1924)
  • 3 לידר לזמר, קלרנית וגיטרה, אופוס 18 (1925)
  • 2 שירים למקהלה, צ'לסטה, גיטרה, כינור, קלרנית וקלרנית בס, אופוס 19 (1926)
  • שלישיית מיתרים, אופוס 20 (1927)
  • סימפוניה, אופוס 21 (1928)
  • קוורטט לכינור, קלרנית, סקסופון טנור ופסנתר, אופוס 22 (1930)
  • 3 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 23 (1934)
  • קונצ'רטו לחליל, אבוב, קלרנית, קרן יער, חצוצרה, כינור, ויולה ופסנתר, אופוס 24 (1934)
  • 3 לידר לזמר ופסנתר, אופוס 25 (1934-5)
  • "Das Augenlicht" (מאור עיניים) לתזמורת ומקהלה, אופוס 26 (1935)
  • וריאציות לפסנתר, אופוס 27 (1936)
  • רביעיית מיתרים, אופוס 28 (1937-8)
  • קנטטה מספר 1 לסופרן מקהלה ותזמורת, אופוס 29 (1938-9)
  • וריאציות לתזמורת, אופוס 30 (1940)
  • קנטטה מספר 2 לסופרן, באס, מקהלה ותזמורת, אופוס 31 (1941-3)

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]