משתמש:Avneref/מדע/חשמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.


הנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במספר מרוכב: מודל נוח לייצוג גדלים פיזיקליים שמורכבים מהרמוניות (סינוסים). למשל:

  • אפשר לחשב מתח על קבל באינטגרציה על הזרם, אבל יותר קל להכפיל את הזרם בעכבה המרוכבת.
  • במערכת ליניארית בלתי תלויה בזמן - LTI (למשל: מעגל חשמלי מרכיבים לינאריים, או בקירוב), תנאים ליציבות (BIBO) מתקבלים מניתוח פונקציית תמסורת:
    • תנאי הכרחי: החלק הממשי של השורשים שלילי ממש (אם 0 - מתנד אידיאלי)
    • אם כל השורשים ממשיים: תגובה מרוסנת ללא נדנוד; אם גם שורשים מדומים: מרוסנת עם נדנוד.
    • מערכת לינארית לעולם לא יציבה בהחלט?
    • חישוב תגובה מדויקת הוא קונבולוציה בזמן, אבל במרוכבים אפשר בתחום התדר.
  • אות סינוסוידאלי הוא החלק הממשי של ; אבל כממשי בלבד, הוא לא מכיל את כל המידע (?) אמנם ניתן לחבר אותו (כי חלקים ממשיים מתחברים), אבל לא לכפול? לכן, חייבים לייצג אותו כ-e ?.

פיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה חשמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לפוטנציאל חשמלי:  
  • למטען חשמלי:  

פוטנציאל חשמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשדה:  
  • למטען:  

מטען חשמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשדה:  
  • לפוטנציאל:  

כוח לורנץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה מגנטי אפשר לראות כפיקציה שימושית לצורך חישובים נוחים; הוא נובע רק משיקולי תורת היחסות הפרטית:

[2] לשון אחר: לחוקי הפיסיקה יש צורה אנליטית אחת בכל המערכות האינרציאליות. [3][4]

כוח שמפעיל זרם בתיל על מטען בוחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

(אנ')
אלקטרוןים ומטען בוחן נעים באותו כיוון ב- בהתאמה.

  • במערכת המנוחה F של התיל ("המעבדה"), הצפיפות הקוית של האלקטרונים חייבת להתאזן עם זו של היונים החיוביים - אחרת יווצר הפרש פוטנציאלים (מזניחים את התנגדות התיל) ש"ירווח" את האלקטרונים; לכן הם באמת מרווחים, ובמעבדה צפיפותם כשל היונים: λ Cb/m.
    • אבל צפיפותם במעבדה גדולה מאשר במערכת המנוחה שלהם, לכן צפיפותם במערכת שלהם:

.

  • במערכת האלקטרונים, צפיפות היונים: .
  • במערכת מטען הבוחן 'F, צפיפות המטען הכוללת[5]:     התיל טעון ב- 'F!
    השדה:  ;    ובחזרה למעבדה, הכוח: (למרות שבמעבדה, התיל לא טעון!) (פיינמן, פרק 13-6)

התפלגות בולצמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבוססת על ההנחה, שכל הרמות שוות-הסתברות. (עמ' 51)

האפקט הפוטואלקטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא הוסבר מדוע -

  • האנרגיה קינטית של אלקטרון (קל למדוד אותה ע"י V0) תלויה רק בתדירות, לא בעוצמת האור. (הסבר: )
  • מספר האלקטרונים יחסי לעוצמת האור, אך לא לתדירות (הסבר: כל אלקטרון נפגע מפוטון יחיד)

כשאיינשטיין הציע הסבר, רק תופעת תדירות-הסף הייתה ידועה. ב-1921 קיבל פרס נובל לפיזיקה [6]. טבע את המונח פוטון, שנושא אנרגיה במנות (אור בתדירות מסויימת יכול להעביר אנרגיה רק במנות שהן כפולות של hν, ולא באופן רציף).

חלקיקים חסרי מסה: פוטון; משפחת ה|ניטריני (לא נכון - יש מסה זעירה!); (גלואון)

  • מהירותם בריק c.
  • התנע שלהם E/c.
  • אין להם מטען חשמלי (כנראה)
    • נייטרינו כנראה מתכופפים בשדה כבידה - לא הוכח עדיין.

המחשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצאות פיינמן על פיזיקה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רק במערכת לא-אינרציאלית יש אינדיקציה לתנועה מואצת - וגם אז, לא ניתן לדעת אם זה כתוצאה מתאוצה, או מהימצאות בשדה כבידה (מושגים שקולים); ריצ'רד פיינמן מודה בעוקצנות-מה, שאכן לא ניתן לדעת, אם מטוטלת פוקו נגרמת מסיבוב כדור הארץ, או מהשפעת הגלקסיות - כל עוד לא סילקנו את הגלקסיות.
  2. ^ פיינמן: ”'פילוסופים של מסיבות-קוקטייל' טוענים: 'אלברט איינשטיין הראה, שהכל יחסי ותלוי בנקודת המבט; אבל הוא יכול היה לדעת זאת מזמן, אילו רק שאל אותנו.' למעשה, כולם ידעו תמיד ש"הכל תלוי בנקודת המבט" - עובדה, שאדם נראה אחרת כשהוא מתקרב אליך מאשר כשהוא מתרחק, למרות שזה אותו אדם... אין בזה שום דבר עמוק. באשר לרעיון, שאי אפשר לדעת שאנחנו בתנועה מבלי "להביט החוצה" - אייזק ניוטון כבר אמר זאת” (וזה כבר היה ידוע לגלילאו גליליי - בעצם העיקרון נובע כבר מעקרון היחסות של גלילאו, אם כי הוא החיל אותו רק באופן קלאסי ולא יחסותי), ”אבל ממשוואות מקסוול עשוי היה להשתמע, שיש אפשרות כזאת (אם מביטים על האתר?); ואילו רק באמצעות ניסויים, התברר שזה לא נכון - לא ניתן להבחין בתנועה אם היא קצובה, וזה דבר עמוק מאד, שנובע מעיקרון היחסות.”
  3. ^ לורנץ כבר הסביר את הסתירות בין הפיזיקה קלאסית לבין האלקטרומגנטיות, ולכן טרנספורמציות לורנץ על שמו (בעצם הראה, שטרנפורמצית גלילאו; הוא ואנרי פואנקרה כמעט פיתחו את תורת היחסות הפרטית, אבל רק איינשטיין הניח שמהירות האור זהה בכל מערכת, בכך שבר את מושג ה"בו-זמניות", הצליח לבנות מודל שעובד, והניע את המהפכה.
  4. ^ ג'ובאני דומניקו קאסיני גילה שמהירות האור סופית כבר כבר במאה ה-17; אמנם הוא נטש את דעתו, ואולה רמר אימץ אותה; הנדריק לורנץ הסביר את ניסוי מייקלסון-מורלי, וכך תרם לפיתוח תורת היחסות הפרטית.
  5. ^ פרסל א', עמ' 187
  6. ^ בעקבותיו קיבל רוברט מיליקן (1923), על הניסויים הרבים שעשה בניסיון עיקש להפריך את איינשטיין. בניגוד לרצונו, גילה שיש יחס קבוע בין תדירות לאנרגיה (קבוע פלאנק), ושיש תדירות-סף.