משתמש:Gabi S./פטיש לשדיים

מתורגם מ: Breast fetishism

פֶטיש לשדיים (נקרא גם מזופיליה, בלעז: mazophilia) הוא סוג של פראפיליה או פטישיזם המתאפיין בהתעניינות מינית גבוהה בשדיים של נשים. בנוסף למונח המיני, פטישיזם לשדיים מתאר גם תופעה בתרבות המערבית המודרנית שבה מוקדשת תשומת לב רבה מדי לשדיים ולמיניות אצל נשים.

מדענים משערים שמשיכה מינית לשדיים נגרמת בגלל שהם אחד המאפיינים של שלב ההתבגרות המינית.

היסטוריה

ברוב תרבויות העת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון, ובתרבויות מסוימות אלות הפריון יוצגו כבעלות חזה שופע.

באתר הארכאולוגי צ'טלהויוק, טורקיה, התגלו קירות של מקדש המעוטרים בזוגות שדיים חסרי גוף שנראו כבעלי "קיום עצמאי", וכן דמויות של גברים בעלי פין זקור. על פי החוקרת הפמיניסטית אליזבת גולד דייויס , ממצאים אלו מעידים על חשיבותם של איברי המין כאמצעי רבייה בתקופה הקדומה, ורק בתקופה מאוחרת יותר התפתח סביבם פטישיזם, והאיברים "זכו למשמעות הארוטית המקובלת כיום."

בטקסט ההודי העתיק קאמה סוטרה, נשיכה וגירוד השדיים נחשבים מעוררים מינית. בזמן עוררות מינית השדיים עשויים להתרחב והפטמות עשויות להתקשות.

הסבר מדעי

מדענים משערים שמשיכה מינית לשדיים נגרמת בגלל שהם אחד המאפיינים של שלב ההתבגרות המינית. ברוב התרבויות האנושיות גברים נמשכים לשדיים של נשים.

לארי יאנג, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת אמורי שחקר את הבסיס הנוירולוגי של התנהגויות חברתיות מורכבות, מצא שגברים נמשכים לשדי נשים מסיבות אבולוציוניות. לדבריו, גירוי השדיים גורם לשחרור של אוקסיטוצין במוח האישה, בדיוק כמו מה שקורה בזמן ההנקה של תינוק.

הזואולוג והאתולוג דזמונד מוריס העלה בספרו "הקוף העירום" השערה לפיה המחשוף בין השדיים מעורר גירוי מיני בגלל דמיונו לשסע הישבן. חוקרי פסיכולוגיה אבולוציונית מציינים שאצל רוב בעלי החיים השדיים מתרחבות רק בתקופת הביוץ, בעוד אצל בני האדם השדיים גדלות בגיל ההתבגרות ונותרות באותו גודל במשך זמן רב, ועל רקע זה התפתחה משיכה מינית לשדיים ללא קשר לתקופת הפוריות.

צוות חוקרים אירופאי פרסם מחקר שכותרתו "העדפות של גברים לגודל ולמבנה החזה של נשים ב-4 תרבויות", בכתב העת "אבולוציה והתנהגות האדם". מסקנת המחקר היא שקיימת העדפה לצורה ולא לגודל, למרות האמונה המערבית שגברים מעדיפים חזה גדול.

קיימים סוגי פטישיזם המתמקדים בחלקים שונים של גוף האישה (תופעה המכונה פרטיאליזם או חלקיות), בהם פטיש לכפות רגליים, לשפתיים ולבית השחי. משיכה מינית לשדיים נשיים היא אחד מסוגי הפטישיזם, ובספרות הקלינית של המאה ה-19 ההתמקדות זו נחשבה לפאראפיליה, אך מאמצע המאה ה-20 משיכה זו נחשבת לתופעה נורמלית, אלא אם כן היא חזקה במיוחד ופוגעת בחיי המין.

בחברה ובתרבות

בתרבויות שונות בעולם השדיים הנשיים מהווים סמל מיני ומקור לתשומת לב רבה. אנשים רבים, גברים ונשים כאחד, רואים בשדיים מאפיין מין משני חשוב אצל נשים.

באופנה המודרנית מקובלים בגדי נשים צמודים בעלי מחשוף בחולצה או בשמלה החושף את החלק העליון של השדיים. חשיפה זו מיוחסת לפטישיזם של השד. מחשוף רחב ושימוש בחזיית פוש-אפ נחשבים בדרך כלל כצורה של פלירטוט נשי או פיתוי. רוב הגברים ההטרוסקסואלים שואבים הנאה ארוטית ממראה השדיים הנשיים.

מחשוף רחב החושף חלק מהחזה הנשי נחשב ללבוש פרובוקטיבי שיש להימנע ממנו ברוב המסגרות החברתיות, בהן מקומות עבודה, בתי כנסת ובתי ספר.

במאי קולנוע במאה ה-20 נודעו בחיבתם לשחקניות בעלות שדיים גדולות. הסרט "לורנה" (1964) היה הראשון מבין סרטיו של ראס מאייר שבו השחקנית הראשית, לורנה מייטלנד, נבחרה על בסיס גודל החזה. לאחר מכן ליהק לסרטיו שחקניות אחרות בעלות שדיים גדולות. סרטיו זכו להצלחה מסחרית גדולה. באופן דומה, הבמאי יהודה ברקן נהג לשלב שחקניות בעלות שדיים גדולים בסרטי המתיחות שלו, שזכו להצלחה מסחרית. גם בקמפיין הפרסומי למשקה "תפוזינה" בשנות התשעים שולבה הדוגמנית ההולנדית הלן הידינג, ובסרטונים הושם דגש על שדיה.

רוב הצופים בסרטים פורנוגרפיים נמשכים לחלקים שונים בגוף האישה, בעיקר לשדיים ולישבן. על פי נתונים סטטיסטיים מאתרי האינטרנט Pornhub ו-YouPorn, העדפה לשדיים נפוצה ברוב מדינות אירופה ואסיה, והעדפה לישבן נפוצה יותר בארצות הברית ורוב מדינות אמריקה הלטינית ואפריקה.

קישורים חיצוניים

• יהודה בלו, מהו סוד המשיכה אל מראהו של חזה גדול?, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה", ‏5 במרץ 2015
• פייר ברטלמי, לה מונד, תיאוריה חדשה מנסה להסביר למה גברים נמשכים לשדיים, באתר הארץ, 11 באפריל 2013