שד (איבר)

מבנה השד

1) בית החזה (כלוב הצלעות)

2) שריר החזה הגדול

3) אוניות

4) פטמה

5) עטרה

6) תעלות

7) רקמת שומן

8) עור

שד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם. בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לעטינים המצויים בכל נקבות היונקים, אך שונים במראם ובמספרם. השדיים מרכזים את בלוטות החלב של האישה ומהווים לפיכך בלוטות חלב מורכבות; כל שד מכיל בין 10 ל-20 בלוטות חלב פשוטות הנפגשות כולן בפִטמה.

השדיים נחשבים לאיברי מין משניים, והם מתפתחים בדרך כלל בגיל ההתבגרות. הם מורכבים בעיקר משרירים ומרקמות שומן. אצל בני אדם השדיים מהווים סמל מיני.

מבנה השדיים

השדיים, חיצונית, הם איבר אלסטי בצורה כללית דמוית כיפה, כאשר על השד, במרכזו, נמצאת הפטמה, ומסביבה העטרה. צבע הפטמה והעטרה שונה מצבע הגוף, והוא משתנה מאישה לאישה ותלוי בין היתר בגוון העור. הגוון נע בין ורוד בהיר לחום כהה.

רקמת השד בנויה משלושה חלקים עיקריים:

• אוניות (Lobules) – בלוטות המייצרות חלב.

• תעלות או צינוריות (Ducts) - המקשרות את האוניות אל הפטמה ומובילות אליה את החלב.

• רקמת שומן (Stroma) - רקמה המקיפה את האוניות והצינוריות, ולמעשה ממלאת את התווך בשד.

מתחת לשד נמצא שריר החזה הגדול.

הנקה

תינוק יונק

ערך מורחב – הנקה

תפקידם הפיזיולוגי של השדיים הוא הנקת תינוקות. שדי האם מייצרים חלב בסוף תקופת ההריון ולאחר הלידה, המותאם להזנה אופטימלית של תינוק. את תהליך ייצור החלב מבקר הורמון החלב, פרולקטין, המופרש מבלוטת יותרת המוח.

ההנקה נפסקת בדרך כלל בתוך שנה אחת, וחלק מהיולדות מעדיפות אף להימנע מהנקה כליל. זאת לנוכח קיומם של תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), המותאמות להזנת תינוקות וכוללות את מרכיבי חלב האם ככל שניתנים לייצור תעשייתי. את התמ"ל מכינים בבקבוק לתינוקות עשוי זכוכית או פלסטיק עם פטמת גומי או סיליקון כפקק. פטמת הבקבוק בנויה בצורה המדמה את פטמת השד.

סרטן השד

ערך מורחב – סרטן השד

עקב המבנה הרקמתי שלהם נוטה להתפתח בשדיים סרטן השד לסוגיו. המחלה תוקפת כיום אחת מכל 8 נשים בשלב כלשהו של חייהן. גילוי מוקדם חיוני להצלת חיים, איחור באיתור עשוי להיות קטלני, בעקר בשל נדידת תאים סרטניים דרך צינוריות החלב והלימפה אל הבלוטות הלימפטיות המצויות בבית השחי (אקסילה) ומשם לכל הגוף. אבחון מוקדם קריטי להצלת ממסטקטומיה (כריתת שד) ואף להצלת חיים.

השדיים כמושא לגירוי מיני

העיגול החיצוני מסמן את השד כולו. העיגול הפנימי מסמן את העטרה ובמרכזה הפיטמה

המראה של השדיים הוא חלק מגורמים המסייעים לעוררות מינית אצל גברים אנושיים, ואילו אצל יונקים אחרים (כגון כלבים, חתולים סוסים ויוצא באלה), אין באיבר זה כדי להביא לעוררות מינית של הזכר. הסברה הרווחת כיום היא כי אצל יונקים אחרים התפתח מנגנון העוררות המינית בדרכים אחרות (כגון הפרשת פרומונים, זיהוי ריחות של הפרשות הנקבה ועוד) ואילו אצל האדם התפתח בין היתר המנגנון הקשור בזיהוי סממנים חיצוניים נשיים (כמו שדיים, מבנה גופני והתנהגות נשית וכיוצא באלה). אצל יונקים אחרים השדיים קטנים יותר ביחס לגודל הגוף וצורתם מאורכת, והם גדלים רק במהלך ההריון, למטרת הנקה.

השדיים בתרבות

אישה בלבוש מסורתי בדרום אתיופיה. בתרבויות רבות שדיים חשופים אינם נחשבים לדבר מגונה

בתרבות העת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון, ואלות הפריון (לדוגמה ונוס מווילנדורף) פוסלו וצוירו כבעלות חזה שופע.

בעוד שבימי הביניים לא הייתה התייחסות לשדיים באומנות בגלל שמרנות דתית, בתקופת הרנסאנס החלו ציירים ופסלים רבים לצייר ולפסל נשים שופעות חזה ושומן, כיוון שמודל היופי בתקופה זו הייתה נשים מלאות ושופעות. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה תקופה ששדיים בינונים-קטנים נחשבו למודל היופי, עקב השתנות מודל היופי לנשים רזות.

בתרבות המערבית המודרנית נתפסים השדיים כסמל יופי מיני ומושך. עקב כך שניתוחים פלסטיים לשינוי גודל ומבנה השד הפכו לדבר מקובל, יש נשים המנתחות את שדיהן לשם הגדלת חזה שהוא הניתוח הפלסטי הפופולרי ביותר, הקטנת חזה, הרמת חזה ועיצוב חזה. בהגדלת החזה מחדירים לשד שתל חזה, שמרקמו קרוב למרקם תאי השומן הטבעיים והוא נוח למגע.

החזייה, שהומצאה בתחילת המאה ה-20, היא בגד שנועד לשדיים.

שדיים בגברים

רקמת שד קיימת גם אצל גברים - לרוב רקמה מדולדלת. תופעה של הגדלת שדיים אצל גברים קרויה גינקומסטיה Gynecomastia - בדרך כלל מסיבה לא ידועה, אך גם עקב הפרעות הורמונליות שונות, או כתופעת לוואי של תרופות מסוימות. כ-1% מהלוקים בסרטן השד הינם גברים, מהלך מחלה זו קטלני הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שדיים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שדיים

• יורם שורק, למה השד השמאלי גדול יותר?, באתר נענע 10