חזייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזייה בצבע שחור
חזייה בעלת דוגמה מנומרת

חזייה היא פריט הלבשה תחתונה מקובל אצל נשים, המשמש לכיסוי ולתמיכת השדיים.

באוסטריה נמצאו בחפירות ארכאולוגיות[1] 4 חזיות דומות למודרניות שתוארכו למאה ה-15.

החזייה נכנסה לשימוש בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה־20. קודם לכן לבשו נשים מחוכים מעצמות לווייתן על מנת להרים ולייצב את החזה. כיום, במקומות רבים בעולם, החזייה הפכה לפריט ההלבשה התחתונה הנפוץ ביותר לפלג הגוף העליון.

לחזייה מספר תפקידים שונים: התפקיד הפשוט והשימושי שלה הוא תמיכה בשדיים במהלך פעילויות יום-יומיות. בנוסף, חזיות משמשות לייצוב והחזקה של השדיים בהתעמלות (המטרה העיקרית של חזיות ספורט). לבישת חזייה נהוגה גם מסיבות של צניעות, או בשביל לעמוד בציפיות חברתיות. החזייה יכולה לשמש גם כהכרזה אופנתית, בכוונה להציג תדמית מסוימת של נשיות; בתפקוד זה, היא מעוצבת בצורה שמרימה את החזה גבוה יותר מתנוחתו הנורמלית, במטרה לספק מראה צעיר יותר או כדי להגדיל את המחשוף או לחלופין באופן היוצר כיסוי ולחץ כדי לשוות לחזה מראה קטן ופחות בולט. רוב החזיות הן ניסיון של מעצבים לייצר פריט לבוש שממלא תפקיד פרקטי, ובד בבד מהווה פריט לבוש מושך בפני עצמו.

יש המפקפקים בתועלתה של החזייה, וטוענים כי אינה עוזרת במניעת התוצאות של הזדקנות החזה, ויש טוענים שהשדיים בריאים יותר כאשר הם חופשיים ואינם קשורים ומוצמדים בחוזקה[2][3].

בנוסף, החזייה הפכה לפריט שנוי במחלוקת, בעל משמעויות פוליטיות ותרבותיות אשר מעיבות לעיתים על מטרתו הפרקטית. באופן מסורתי, החזייה נחשבת לאחד הסימנים אשר מצביעים על התבגרות מינית נשית. החזייה יכולה להתפרש גם כאמצעי בו נשים מדגישות את מיניותן. מצד שני, יש הרואים בחזייה סמל להדחקה של הנשים את גופן[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזייה קדומה המכונה "soutien gorge" בצרפתית, ודומה במקצת לחזייה מודרנית (למרות שעדיין ניתן לראות את הברזלים הכבדים המאפיינים את המחוך). התמונה לקוחה מתוך קטלוג משנת 1902.

לאורך ההיסטוריה המתועדת, השתמשו נשים בעזרים מגוונים על מנת לכסות, לתמוך ולעצב את שדיהן. ניתן למצוא פריטים דמויי חזייה או ביקיני אצל מספר נשים אתלטיות במאה ה-7 לפנה"ס, במהלך העידן המינואי. להלבשה העליונה כמו גם לתחתונה היה תפקיד דומה.

בחפירות ארכאולוגיות במבצר אוסטרי נמצאו 4 חזיות שדומות מאד בגזרתן לחזיות העכשוויות[1]. הן אמנם בלויות מאד, אך רואים שגם קושטו ברקמה ובתחרה. הארכאולוגית ביאטריקס נוץ [Beatrix Nutz] מספרת שהן תוארכו למאה ה-15. היא גם מספרת שיש אזכורים ספרותיים לקיום חזיות כבר בתקופה זו. הרופא הצרפתי הנרי דה מונדוויל [Henri de Mondeville] שחי בין 12601320 כתב שנשים ששדיהן גדולים מדי, 'מכניסות שני שקים לתוך השמלות שלהן, מסדרות את השדיים קושרות אותן הדוק ומכניסות אותם פנימה כל יום ואם אפשר קושרות בסרט מתאים'. משורר גרמני אלמוני כתב במאה ה-15 סאטירה 'רבות מכינות שני שקי שדיים, שעימם הן מסתובבות ברחובות, ככה שכל הגברים הצעירים שמתבוננים בה, יראו את שדיה היפים.'. הארכאולוגית סבורה שהרופא כיון רק לעשירות שידעו גם לקרוא, אך מניחה ששני הגרמנים התכוונו גם למעמד האזרחי [Burgher], וכיוון שהחזיות נמצאו במבצר אוסטרי, היא חושבת שגם האצילות לבשו אותם.

מן המאה ה-16 ואילך, השתלט המחוך על מחלקת לבני הנשים, בעיקר בקרב הנשים האמידות. המחוך דחף את החזה כלפי מעלה, אך עיוות גם את מיקומם של איברים פנימיים, במטרה להשיג גזרה צרה במיוחד באזור המותניים. לקראת סוף המאה ה-19, החלו מעצבי הבגדים להתנסות בחלופות שונות למחוך, כמו פיצול המחוך למספר חלקים: פריט מעצב למותן התחתון, והתקן שתמך בשדיים מכיוון הכתף.

בתחילת שנות ה-20, החלו להופיע פריטי לבוש הדומים יותר לחזיות המודרניות, למרות שייצור ברמה מסחרית לא הופיע עד שנות ה-30. החזייה הראשונה כפי שהיא מוכרת כיום, הומצאה על ידי מארי פלפס ג'ייקוב בשנת 1913, והפכה לפריט לבוש מקובל רק באמצע המאה ה־20. מאז, החזיות החליפו את המחוכים (חלק מעדיפים לכנותם - תחתוניות), וייצור חזיות ומכירתן הפך לתעשייה של מולטי-מיליארדי דולרים, שנשלטת על ידי תאגידים בינלאומיים. במהלך הזמן, הדגש על חזיות הפך מצורך שימושי לאופנה של ממש[5]. כיום נחשבת החזייה לאחד הבגדים שייצורם מורכב ביותר, בעיקר בשל הקושי בייצורה במידות גדולות.

מבנה והתאמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזייה מאחור. ניתן להבחין בסוגר החזייה, אשר סגור חלקית בלבד.

חזיות נבדלות זו מזו בתפקידן, בצורת ייצורן ובמידתן. חזייה מורכבת בדרך כלל ממספר חלקים קבועים: גביעים בשביל השדיים, ביניהם חיבור במרכז עשוי כעין פס, רצועה סביב היקף החזה תחת השדיים ורצועות בעלות אורך ניתן להתאמה המקבעות אותה לכתפיים. חזיות עשויות על פי רוב מטקסטיל, כמו למשל כותנה או פוליאסטר. בד סטרץ' ותחרה הם מרכיבים נוספים של חלק מן החזיות. הבדים המשמשים לייצור החזייה הם לעיתים בדים בעלי מראה אירוטי, בדים מעוטרים, או שקופים למחצה. הגביעים התומכים בשדיים מתוגברים על ידי "צלעות" עשויות מתכת או פלסטיק, שנמצאות תחת השדיים. החזייה בדרך כלל מהודקת על ידי סוגר קרס הנמצא על הרצועה בגב, במקור. בחזיות מסוימות ממוקם הסוגר בחזית, בין הגביעים, ואחרות מעוצבות כך שניתן ללבוש אותן מכיוון הראש, ולהן אין סוגר כלל.

בחלק מהחזיות ישנו ריפוד, שמטרתו להגביר את מידת הנוחיות, או לגרום לשדיים להראות גדולים יותר. חזיות פוש-אפ מעוצבות במיוחד בשביל מחשופים עמוקים, ובהן נעשה שימוש בריפוד ובחיתוך הדוגמה על מנת להשיג את האפקט הזה. ישנו גם ריפוד עשוי מחומר רך, שמושם בין השדיים והחזייה ומשמש ליצירת מראה של חזה גדול יותר מהמידה הנלבשת - לרוב, ריפוד זה יתאים לחזיות עם כיס פנימי, ולכן שינוי הגודל מחושב בעיצוב, ואין צורך לשנות את המידה הנרכשת.

התאמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועות הכתף של חזייה
התאמת החזייה יכולה להיות מושפעת משלבי הווסת השונים במהלך החודש

על החזייה, כפריט הלבשה תחתונה, להיות מותאמת בצורה המיטבית לגוף. מכיוון שמבנה השדיים והמרחק ביניהם משתנה בין נשים שונות, רצוי להתאים את החזייה למבנה השד. הרצועה המחברת בין הגביעים, והגביעים עצמם צריכים לספק את מירב התמיכה, יותר מהתמיכה שמספקות רצועות הכתף, שאחראיות למספר בעיות בריאותיות (ראו עקרונות מכניים, בהמשך). מספר נקודות עיקריות חשובות בהתאמת החזייה לצורת ומידת החזה והגוף.

  • בהתבוננות מן הצד, הרצועה שנמצאת סביב הגוף צריכה להימצא במצב אופקי, היא איננה צריכה להימשך כלפי מעלה במעלה הגב ועליה להיות מתוחה, אך נוחה.
  • צלעות החזייה צריכות להימצא בצורה אופקית תחת השדיים היכן שנמצא הקיפול התחתון שלהם מן הגוף, ויש להקפיד שהן לא ילחצו על החזה או על השדיים, לא ישפשפו ולא יבלטו החוצה או ינעצו בשדיים מקדימה.
  • על הגביעים להקיף את השדיים, ועליהם להסתיים בקו עדין במקום בו בד הגביע נגמר.
  • בגביעים עצמם, לא צריך להיות חריץ או כל בליטה שהיא מעל החלק העליון, או הצדי של הגביעים, אפילו בסגנון בעל חיתוך נמוך כמו בחזיית בלקונט.

בנוסף, יש לקחת בחשבון, שמידות החזייה יכולות להשתנות במהלך החודש בהתאם לשלבי הווסת השונים[6].

עקרונות מכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג שדיים עשוי לשקול מספר קילוגרמים. לדוגמה, זוג שדיים במידה "D" עשוי לשקול בין שבעה לעשרה קילוגרמים[7], תלוי במידת ההיקף והגביע (חזה במידה 105D ישקול יותר מחזה במידה 75D וחזה במידה 90J ישקול יותר מחזה במידה 90C). אחד התפקודים העקרוניים של חזייה הוא להעלות ו"לתמוך" בשדיים, כלומר, להגביה אותם מהעמדה הנורמלית שלהם - על בית החזה. רצועת הכתף של החזייה צריכה לשאת משקל מועט, עקרון הנחשב למאפיין המגדיר של החזייה: תמיכה במשקל מהגב אל הכתפיים, בניגוד להרמה מלמטה (כמו במחוך)[4].

אמון יתר ברצועת הגב כתומכת בשדיים, יוביל לדחיסה מופרזת של השדיים, שכן רצועת הכתף לא תישא את המשקל אותו היא אמורה לשאת, דבר שיש להסב אליו תשומת לב יתרה במיוחד בשדיים גדולים[8]. החולשה ההנדסית הראשית של החזייה היא נוהגת כגלגלת, כאשר היא מעבירה את משקל השדיים מבית החזה התחתון אל יעדים גבוהים יותר כמו הגב, הכתפיים, הצוואר והראש. דבר זה יכול להתבטא בכאב ואף חבלה באיברים אלו, במיוחד לאישה בעלת שדיים גדולים[9].

גודל ומידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזיות בשלל צבעים ומידות

הנוחות והתפקוד של כל חזייה תלוי מאוד בגודל ובהתאמה הנכונים. קיים טווח גדול של מידות חזייה אפשריות, בהתאם למגוון הרחב של גודלי שדיים ומבני גוף אצל נשים שונות. מידות חזייה מתפלגות בדרך כלל בשתי דרכים - נפח הגביעים שמתאימים לכיסוי השדיים מיוצג על ידי אות, ואורך רצועת הגב שסביב הגוף מיוצג בערך מספרי. הכרחי הוא, שהחזייה תתאים בדיוק לשתי הדרישות הללו. בדרך כלל ישנה אפשרות כלשהי לכוון מעט את אורך הרצועה, מפני שחזיות מאפשרות בין שתיים לארבע אפשרויות לסגירת הסוגר, כאשר סגירת הסוגר על התפס הקרוב ביותר לרצועה ייצור מצב בו הרצועה היא הקצרה ביותר, וסגירתו בתפס הרחוק ביותר מן הרצועה, תאריך את הרצועה לאורכה המקסימלי. עם זאת, ההמלצה היא לרכוש חזייה שנסגרת על התפס החיצוני ביותר, כדי להאריך את חיי המדף של החזייה במהלך ההתבלות. רצועות הכתף גם כן ניתנות לכוונון ברוב החזיות. גודל השדיים של אישה, בדרך כלל מתבטא על ידי מידת החזייה שלה.

מידות של חזיות

מערכות מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שבכל החזיות מופיעים תגי מידה, נשים רבות מוצאות שהשיטה היחידה למציאת חזייה שתתאים להן בדיוק ושתיצור את האפקט שהן חפצות בו, היא על ידי ניסוי וטעייה של כל סוג, דגם וטיב של החזייה. בחזיות מתוצרת טובה המידות מדויקות ואחידות, אך בחזיות מתוצרת גרועה לא ניתן לסמוך על דיוק המידות.

מידות שונות של חזיות מקובלות בין מדינות שונות, בין מפעלים שונים ובין סוגים ועיצובים שונים, עובדה היכולה ליצור קשיים רבים בהתאמת החזייה.

המידה השכיחה של חזייה מתוארת על ידי שני ערכים. הראשון הוא אורך הרצועה, מספר המתבסס על היקף בית החזה תחת השדיים. השני הוא גודל הגביע, שנכתב על ידי אות בא'-ב' הלועזי, ומתייחס לנפח השדיים עצמם. לדוגמה, חזייה במידה 75D היא בעלת אורך רצועה של 75 ס"מ וגודל גביע D. מידות הגביע מתחילות מ-A, הגביע הקטן ביותר, ועולות לפי הABC. כל מידה מציינת אינץ' נוסף של הפרש בין היקף בית החזה המקסימלי ברום השד לבין היקף בית החזה מתחת לשד. שיטת איות כפול יכולה גם היא לבוא לידי שימוש, למשל DDD בשביל לסמל F או AA בשביל מידה הקטנה יותר מ-A. בעוד ישנו איזה שהוא הסכם כללי על משמעות האותיות A-D, אשר כוללות בטווח זה את רובן הגדול של הנשים, מידות גביע הגדולות מ-D או מ-DD (דאבל די), שהן המידות הסטנדרטיות הגדולות ביותר, מיוצרות בעיקר אצל יצרנים מתמחים, ומשתנות בין יצרנים.

אורך הרצועה נקבע בדרך כלל על ידי מדידה של היקף בית החזה מעל או מתחת לשדיים והוספה של ערך מסוים, בעקבות העובדה שהצלעות בדרך כלל רחבות יותר באזור השדיים עצמם, מאשר בנקודה בה ההיקף נמדד. מדידה היקפית נוספת נדרשת; מדידה זו נמדדת מעל החלק המלא ביותר של השדיים. מידת הגביע מחושבת על ידי טבלאות או על ידי כלי להמרה מההבדל בין שתי מדידות אלו, כפי שמוצג כאן (באנגלית). בישראל נהוגות המידות האירופאיות/בינלאומיות למדידת היקף החזה.

קשיים בהתאמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאמת חזייה היא מיומנות נרכשת, שקשה מאוד לביצוע עצמי (ללא סיוע של אדם נוסף)[6]. עם זאת, רוב הנשים לא מקבלות הכשרה להתאמת חזייה או סיוע מקצועי בזמן הרכישה[6]. בהתאם לכך, נשים בדרך כלל מתקשות בהתאמת מידת החזייה הנכונה והמתאימה בשבילן. על מנת להשיג את המידה המושלמת באופן עקבי, החזייה צריכה להיות מיוצרת במיוחד, על פי דרישה, מפני שהתאמת חזייה המיוצרת בתהליך הייצור הנפוץ, בו "מידה-אחת-מתאימה-לכל-אחת" כרוכה בקשיים. השדיים הם מגוונים בצורה בה הם מונחים על החזה ובקוטרם ועל כן חשוב לקחת בחשבון גם את צורת הגביע, המרחק בין הגביעים והמרחק בין רצועות הכתף, שמשתנים בדגמי חזיות שונות.

מספר חנויות מעסיקות מומחים מוסמכים בהתאמת חזיות, ברם אף מתאימי חזיות הם בעלי המלצות שונות אחד מן השני[10].

חלק מיצרני החזיות ומפיציהן קובעים שמדידה ולמידה כיצד לזהות התאמה הולמת של החזייה, היא הדרך הטובה ביותר לקביעת מידת החזייה הנכונה, באופן דומה לקניית נעליים. מספר מבקרים טוענים שמערכות מדידה כמו זו שמתוארת למעלה מובילות בדרך כלל לרכישת מידה שגויה, לעיתים קרובות בעלת גודל גביע קטן מדי, ורצועה ארוכה מדי. לכולן, ובמיוחד לנשים בעלות מידת גביע גדולה יותר מ-D, מומלץ לקבל התאמה הולמת בחנות המיוחדת להלבשה תחתונה. עם זאת, נשים ובמיוחד נשים עם שדיים גדולים, עלולות להימנע מקבלת ייעוץ מקצועי בנוגע להתאמת חזייה, בעקבות רגשות בושה ומודעות עצמית[6].

לעיתים, נשים קונות בכוונה תחילה גביעים גדולים מכפי מידתן - ומרפדות אותם, בעוד אחרות נוהגות לקנות גביעים הקטנים להן במידה על מנת לתת את הרושם שהחזייה "מלאה". לבסוף, המאפיינים האלסטיים של הרצועה גורמים לאורך הרצועה הניתן במידת החזייה להיות לא מהימן, ואחד המחקרים שבוצעו בנושא הראה כי המידה הניתנת בתווית היא באופן קבוע שונה מהמידה המתקבלת במדידה פיזית של החזייה[11][10]. אופנה ותדמית האיצו את התקדמות שוק החזיות, וגורמים אלו בדרך כלל קודמים לגורמים אחרים לקניית חזייה - כגון נוחות מילוי התפקיד כנדרש.

כפי שכבר צוין, אין סטנדרט המקובל על כל היצרנים לגבי מדידה וסיווג מידת החזייה באופן אחיד. בדיקת מידת החזייה הנכונה היא פעולה מסובכת מאוד בשל העובדה שמידת וצורת השדיים הנשיים משתנה במהלך הווסת החודשית, וגם כתוצאה מהעלאה או הורדה במשקל. לעיתים קרובות נקבע, מתוצאות של סקרים, שבין 70 ל-85 אחוזים מהנשים לובשות חזיות שאינן מתאימות להן[12][13][14][15][16]. עובדה זו ניתנת להסבר חלקי על ידי חוסר ההבנה כיצד לקבוע באופן נכון את מידת החזייה; ניתן להסביר עובדה זו גם על ידי הגדילה המואצת של השדיים במהלך הריון שאינה רגילה ואינה צפויה, תוספת במשקל, או מצבים רפואיים ייחודיים הכוללים היפרטרופיית שדיים בתוליים.

לנשים עם שדיים גדולים יש נטייה גדולה יותר ללכת עם חזייה שאינה מתאימה להן, בהשוואה לנשים עם שדיים קטנים[6]. נשים בעלות שדיים גדולים בדרך כלל מתקשות במציאת חזייה ההולמת בהתאמתה, משום שבשוק החזיות הנוכחי עומד בפניהן מספר אפשרויות מוגבל בלבד למידתן. אולם, מספר החברות המתמחות בייצור ומכירת חזיות במידות גדולות עולה, כמו בראביסימו ו-Women Only[17]. בנוסף, ישנם מאגרי מידע שיתופיים המרכזים המלצות, ביקורות ומידות מפורטות של הלבשה תחתונה ייעודיות[18].

כמו כן, כאשר השדיים נעשים גדולים יותר, צורתם ותפרוסת הרקמה המחברת ביניהם משתנים. השדיים נעשים רחבים ומנופחים יותר, במקום בעלי צורת קונוס. מצב זה הופך את תהליך המדידה לתהליך שאינו מהימן, במיוחד בשביל שדיים הזקוקים למידת חזייה גדולה. באופן דומה, ככל שמבנה הגוף של האישה כבד יותר, כך המדידה תחת החזה תהיה פחות מדויקת משום שרצועת החזייה ננעצת בתוך הבשר בקלות יתרה[10]. לבסוף, לנשים רבות מבנה גוף א-סימטרי (בקרב 10% מהנשים באופן קיצוני), כאשר השד השמאלי גדול יותר אצל 62% מהנשים, במיוחד כאשר שני השדיים גדולים יחסית[19].

כמו כל פריט לבוש אחר, גם השימוש בחזייה יוצר בלאי שעלול לעוות את הצורה והמבנה המקוריים של החזייה, כך שגם חזייה אשר הותאמה היטב בשעת הרכישה לא בהכרח תתאים כעבור מספר חודשים או שנים לאחר הרכישה[6].

בעיות בריאותיות רבות הקשורות לחזיות נגרמות בשל הקשיים בהתאמה ונידונו באופן מורחב בערך, תחת הכותרת עקרונות מכניים. ובכן, מציאת חזייה מתאימה ונוחה מתוארת כבעיה קשה על ידי נשים רבות, דבר שהשפיע גם על המכירות בתחום.[5][4][20]

סוגי חזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזיית פוש-אפ
תותבים אותם שמים בחזיית מילוי במקום השדיים שנכרתו על מנת לשוות לחזה מראה רגיל
חזיית הנקה

לחזיות מספר סוגים ראשיים, על פי שימושיהן המיועדים:

  • חזייה ל"מתחילות", המיועדת לנערות צעירות בתור חזייה ראשונה, עשויה בדרך כלל מבד בלבד, בלי "צלעות" מתכת. נקראת גם גוזייה (גופייה וחזייה).
  • חזיית ספורט (טופ), שמטרתה הידוק השדיים כדי שלא יפריעו בפעילות ספורטיבית, עשויה בדרך כלל כעין גופייה אלסטית הדוקה מבד חלק.
  • חזיית פוש-אפ - דחיקת השדיים כלפי מעלה, מתוך מטרה לגרום להם להראות גדולים יותר.
  • חזייה מקטינה, שמטרתה להסתיר שדיים גדולים ולגרום להם להראות קטנים יותר.
  • חזיית סטרפ לס ("חסרת רצועה") - חזייה מחוסרת רצועות כתפיים ללבישה עם בגד החושף את הכתפיים.
  • חזייה בעלת רצועות פלסטיות שקופות - מיועדת ללבישה תחת בגד החושף חלק גדול מהגב והכתפיים.
  • חזיית הנקה - בעלת פתיחה קדמית או בעלת פתיחה חלקית לכל אחד מן הגביעים. בדרך כלל ללא צלעות.
  • חזיית מילוי - חזייה לנשים שעברו כריתת שד. בחזייה זו ממולא הגביע בתותב, חומר אלסטי מיוחד המשחזר את מבנה השד החסר, או את שני השדיים החסרים. בחזייה יש כיס נוסף בו שמים את התותב.
  • חזיית זכרים - חזייה לזכרים, חזייה זו בנויה ומועצבת על בסיס החזייה הנפוצה (המשמשת נשים) ונמצאת בשימוש בעיקר על ידי גברים הסובלים מגינקומסטיה או קרוסדרסרים

שריפת חזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתוס נפוץ הקשור לחזיות, הוא שהפמיניזם דוגל בשריפת חזיות, כאקט של התנערות מהתדמית הנשית הכרוכה בחזייה. מקור המיתוס הוא בהפגנת נשים נגד תחרות מיס אמריקה שהתרחשה ב-1968, באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי, ארצות הברית. שיא ההפגנה היה כשמחוץ לאולם התחרות הוצב מכל, לתוכו הושלכו חפצים שונים שסימלו, בעיני המפגינות, את האפליה נגד נשים. בין החפצים השונים שכללו גליונות פלייבוי, נעלי עקב וכדומה, הושלכו גם חזיות. ההפגנה זכתה לחשיפה תקשורתית עצומה, ואחד העיתונים למחרת פרסם את הכותרת "הנשים המשוחררות שרפו החזיות", תוך התעלמות מהעובדה שהדבר נעשה כאקט סימבולי, ושהחזיות היו חלק מחפצים שונים[21].

פמיניסטיות רבות אינן רואות בעין יפה את המיתוס, ורובין מורגן, אחת ממארגנות ההפגנה, הכחישה לימים כי חזיות נשרפו, וטענה שמדובר ב"מיתוס תקשורתי". לעומת זאת, ג'וזף קמבל, חוקר תקשורת ומי שכיהן כפרופסור באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון, טען בספרו על מיתוסים בתקשורת האמריקאית, ב-2010, שאין מדובר בדמיון, ואכן נשרפו חזיות, בין השאר, באירוע. הוא הסתמך על דיווח על ההפגנה בעיתון מקומי, ה"אטלנטיק סיטי פרס", וכן על עדות של ג'ון כץ שנכח במקום בעת ההתרחשות ככתב צעיר. קמבל סבור, שהמיתוס, אינו מיתוס שהופרך, אלא מיתוס שמקורו בתמונה דרמטית שהתקבעה בעקבות השיח התקשורתי, כשהמציאות הייתה שונה. בעוד, אכן נשרפו כמה חזיות עם חפצים אחרים כאקט סימבולי, הרי שהניפוח התקשורתי קיבע את האקט כדרמטי ומכונן, וכך זה התקבע בזיכרון הציבור[22].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Emily Spivack, Q&A: Archaeologist Unearths 600-year-old Bra in Castle, Smithsonian Magazine, ‏23/7.2012 (באנגלית)
  2. ^ Susan Love, Karen Lindsey, Marcia Williams. Dr. Susan Love's Breast Book. Paperback: 632 pages. HarperCollins Publishers; 3rd Rev edition (September 20, 2000) ISBN 0-7382-0235-5
  3. ^ אילנה ברודו, אמרו לא לחזיות: מחקר בן 15 שנים קובע שיותר בריא בלי, באתר חורים ברשת, 13 באפריל 2013
  4. ^ 1 2 3 Uplift: The Bra in America. Jane Farrell-Beck and Colleen Gau. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2002 xvi, 243 pp. ISBN 0-8122-3643-2.
  5. ^ 1 2 Jessica Seigel. Bent out of shape: Why is it so hard to find the perfect bra? Lifetime Magazine May/June 2003
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Wood, K., Cameron, M., & Fitzgerald, K. (2008). Breast size, bra fit and thoracic pain in young women: a correlational study. Chiropractic & osteopathy, 16(1), 1.
  7. ^ Anne Casselman. The Physics of Bras DISCOVER Vol. 26 No. 11 November 2005
  8. ^ Ryan E. Pectoral Girdle Myalgia in Women: A 5-year Study in a Clinical Setting Clinical Journal of Pain 16(4) December 2000, pp298-303
  9. ^ Tyrer, John. cited in Seigel 2003 q.v.
  10. ^ 1 2 3 greenbaum
  11. ^ Pechter EA A new method for determining bra size and predicting postaugmentation breast size. Plast Reconstr Surg. 1998 Sep;102(4):1259-65
  12. ^ Playtex Fitting Guide
  13. ^ Boyes K. Buying the perfect bra. Good Housekeeping. August 1996 p50
  14. ^ Lipton B. Are you wearing the wrong size bra? Ladies Home Journal March 1996 p46
  15. ^ Hinds J If the bra fits, buy it. Ganett News Service May 25 1994
  16. ^ Oprah Winfrey: Oprah's Bra and Swimsuit Intervention
  17. ^ King, Stephanie A short history of lingerie: Doreen the bra that conquered the world The Independent June 2 2005. For comment, see Victoria Hiley Bra-burning a myth June 4. Commentary on Stephanie King A short history of lingerie June 2
  18. ^ Bra database | Bratabase, www.bratabase.com
  19. ^ Losken A, Fishman I, Denson D, Moyer H, Carlson, G. An Objective Evaluation of Breast Symmetry and Shape Differences Using 3-Dimensional Images Annals of Plastic Surgery Volume 55(6), December 2005, pp 571-575
  20. ^ Phillips, Jeanne. (Van Buren, Abigail) Dear Abby: Women tired of shouldering burden of bad bra design. May 11 2004.
  21. ^ לא שורפות חזיות; לא שורפות חזיות - מונעות איתן סרטן, באתר ynet, ‏17 בספטמבר 2008; שרון הר פז, שריפת חזיות; ד"ר טל פלג-שולמן, בוחרים חזייה, באתר מכבי שירותי בריאות, 22 בפברואר 2010
  22. ^ רפי מן, הג'אנק פוד של העיתונות, באתר העין השביעית, 23 ביוני 2010