משתמש:Uviki/שבע הפסגות השניות
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
שבע הפסגות השניות הן שבע הפסגות השניות בגובהן בכל אחת משבע היבשות של כדור הארץ. כל פסגות ההרים הללו הן פסגות נפרדות מהפסגה הגבוהה, ולא פסגות משנה שלהן. הטיפuס לשבע הפסגות השניות נחשבות בעיני מטפסי הרים וגאוגרפים רבים לאתגר קשה בהרבה מאתגר ההעפלה לשבע הפסגות המסורתיות.[2]
מטפס ההרים האוסטרי כריסטיאן סטנגל (Christian Stangl, אנ'), הוא האדם הראשון שטיפס בהצלחה לפסגותיהן של כל שבע הפסגות השניות.[3] סטאנגל טיפס על כל אחד המועמדים האפשריים לרשימת שבע הפסגות השניות: K2, הר לוגן, אוג'וס דל סלאדו, בטיאן (Batian, הר קניה), הר טיירי (Mount Tyree, אנ'), דיץ' טאו (Dych Tau, אנ'), דופורספיצה (Dufourspitze, אנ'), סומנטרי (Sumantri, אנ'), נגא פולו (Ngga Pulu, אנ'), פנקאק טריקורה (Puncak Trikora, אנ'), פנקאק מנדלה (Puncak Mandala, אנ'), והר טאונסנד (Mount Townsend, אנ'). כדי להימנע מטעויות, וכן לספק את כל הגאוגרפים. הוא סיים את המסע ב - 15 בינואר 2013, והוכר על ידי שיאי גינס ב - 17 בספטמבר 2013. מאוחר יותר, הוא גם השלים את אתגר ההעפלה אל שבעת הפסגות השלישיות בגובהן.[4] [5]
בשנת 2012 טען מטפס ההרים האיטלקי הנס קמרלנדר (Hans Kammerlander, אנ') כי הוא האדם הראשון שהשלים העפלה לשבע הפסגות השניות, אך עלו ספקות בנוגע לעלייתו להר לוגן. קאמרלנדר טיפס גם על פאנקאק טריקורה, שנחשב כיום למעט נמוך יותר מפונקאק מנדלה.[6]
הגדרות לשבע הפסגות השניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגדרה ליבשת נתונה במחלוקת מסוימת בקרב מטפסי הרים, המבקשים להשלים אתגר זה. הרכס הראשי של הקווקז הגדול נחשב בדרך כלל לגבול בין אירופה לאסיה. במקרה זה, הר אלברוס (5,642 מטרים), הממוקם במרחק של עשרה קילומטרים מצפון לגבול, זוכה בתואר ההר הגבוה ביותר באירופה. אם הרי הקווקז לא נכללים באירופה, אז הבכורה עוברת למון בלאן (4,808 מ'), והוא יהיה להר הגבוה ביותר ביבשת.
יבשת אוסטרליה מוגדרת ככוללת את אוסטרליה עצמה, וכן ואיים סמוכים על אותו מדף יבשתי, כולל טסמניה וגינאה החדשה. לפי ההגדרה המוסכמת של שבע היבשות, אחת היבשות היא אזור אוסטרלאסיה, הכולל, למשל, את האיים ההרריים של ניו זילנד. הן ביבשת הגאולוגית והן הקונבנציונלית, פירמידת קרסטנץ (פונצ'אק ג'איה) של גינאה החדשה (4,884 מ'), היא הפסגה הגבוהה ביותר. כאשר מתייחסים ליבשת כאל יבשה רציפה המוקפת באוקיינוסים, יבשת אוסטרליה תהיה יבשת משלה, והר קושצ'יושקו (2,228 מ') יקטוף את תואר הפסגה הגבוהה ביותר.
רשימות באס ומסנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימת שבע הפסגות השניות בגובהן עוקבת אחרי רשימת שבע הפסגות שיצר ריצ'רד באס (Richard Bass, אנ'),[7] שקבע כי הר קושצ'יושקו הוא הפסגה הגבוהה ביותר של יבשת אוסטרליה. לעומת זאת, ריינהולד מסנר הציע רשימה נוספת (רשימת מסנר או קרסטנץ), בה קושצ'יושקו מוחלף בפירמידת קרסטנץ, אשר ממוקמת בגינאה החדשה, והינה חלק מאינדונזיה (4,884 מ'). לפי רשימת באס, הר טאונסנד הוא ההר השני בגובהו (2,209 מ') באוסטרליה. מנגד, על פי רשימת מסנר, פאנקאק מנדלה (4,760 מ') בגינאה החדשה הוא השני בגובהו ביבשת אוסטרליה.[1][8] גובהן של פסגות ההרים במערב גינאה החדשה לא נמדד כהלכה, ופאנקאק טריקורה רשום כפסגה השנייה בגובהה באי, למרות שהנתונים של SRTM תומכים בקביעה כי פסגת מנדלה גבוהה יותר.
שתי הרשימות מתייחסות להר אלברוס כפסגה הגבוהה ביותר באירופה. על כן Dykh-Tau (5,205 מ'), הממוקם ברוסיה, יחשב לפסגה השנייה בגובהה באירופה. מי שרואה במון בלאן את ההר הגבוה ביותר באירופה, יחשיב את מונטה רוזה (4,634 מ'), הממוקם בין שווייץ לאיטליה, כפסגה השנייה בגובהה ביבשת.
| שבע פסגות שנייה (ממוינות לפי גובה) | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שִׂיא | רשימת באס | רשימת מסנר | גוֹבַה | נישאות טופוגרפית | יַבֶּשֶׁת | רכס | מדינה |
| K2 | ✔ | ✔ | 8,611 מטרים (28,251 רגל) | 4,017 מטרים (13,179 רגל) | אַסְיָה | קראקורם | פקיסטן / סין |
| אוחוס דל סלאדו | ✔ | ✔ | 6,893 מטרים (22,615 רגל) | 3,688 מטרים (12,100 רגל) | דרום אמריקה | האנדים | ארגנטינה / צ'ילה |
| הר לוגן | ✔ | ✔ | 5,959 מטרים (19,551 רגל) | 5,250 מטרים (17,224 רגל) | צפון אמריקה | סנט אליאס | קנדה |
| דיך-טאו | ✔ | ✔ | 5,205 מטרים (17,077 רגל) | 2,002 מטרים (6,568 רגל) | אֵירוֹפָּה | קווקז | רוּסִיָה |
| הר קניה | ✔ | ✔ | 5,199 מטרים (17,057 רגל) | 3,825 מטרים (12,549 רגל) | אַפְרִיקָה | - | קניה |
| הר טיירי | ✔ | ✔ | 4,852 מטרים (15,919 רגל) | 1,152 מטרים (3,780 רגל) | אנטארקטיקה | סנטינל | - |
| פאנקאק מנדלה | ✔ | 4,760 מטרים (15,617 רגל) | 2,760 מטרים (9,055 רגל) | אוסטרליה (יבשת) | Jayawijaya (אנ') | אִינדוֹנֵזִיָה | |
| הר טאונסנד | ✔ | 2,209 מטרים (7,247 רגל) | 189 מטרים (620 רגל) | אוֹסטְרַלִיָה | Snowies (אנ') | אוֹסטְרַלִיָה | |
השוואת הקושי בטיפוס ביחס לשבע הפסגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצגת הקונספט של שבע הפסגות השניות בגובהן, והקושי היחסי להעפיל אליהן, פורסמו לראשונה בינואר 1997 על ידי מגזין רוק וקרח (Rock and Ice Magazine, מס' 77), במאמר שבעת הפסגות השניות, שנכתב על ידי מטפס ההרים והסופר דייוויד ד. קיטון. מאוחר יותר באותה שנה, הסופר ג'ון קראקאואר (Jon Krakauer, אנ') בספרו Into Thin Air (אנ'), הדהד את התחושות האלה, כשכתב שיהיה זה אתגר גדול יותר לטפס על הפסגה השנייה בגובהה בכל יבשת, מאשר לטפס לפסגה הגבוהה ביותר.[9] בקהילת המטפסים, מטפסי הרים כמו רוב הול (Rob Hall), דנו בעבר ברעיון.
באסיה, לצורך העפלה לפסגת ה K2 (8,611 מ'), נדרשים כישורי טיפוס טכניים גדולים יותר מאלו הנדרשים לצורך טיפוס לאוורסט (8,848 מ'), בעוד שגורמים הקשורים לגובה, כגון דלילות האטמוספירה, רוחות עזות וטמפרטורות נמוכות, נשארים דומים.
באפריקה, פסגת הר קניה (5,199 מ') דורשת לבצע טיפוס על סלע, ואילו להר הקילימנג'רו (5,895 מ') ניתן לעלות ללא כל קושי טכני.
בצפון אמריקה, כמה מקורות מחשיבים את הטיפוס להר לוגן כקשה יותר מזה של הר דנאלי, אם כי גורמים אחרים גורסים כי הטיפוס להר לוגן לא יותר קשה מזה של הר דנאלי, מכיוון שהוא לא טכני ולא תלול.[10] בפוסט מ -2012 בבלוג שלו, מטפס ההרים מארק הורל (Mark Horrell), טען כי העלייה להר לוגן היא טכנית, ולא יותר קשה מאשר דנאלי, אך קשה בהרבה לגישה. מחנה הבסיס של דנאלי, הממוקם בגובה 2,200 מ', נגיש באופן קבוע דרך האוויר, בעוד מטפסים שאין ביכולתם להשתמש במטוס שכור, חייבים לגרור את אספקתם במזחלות למרחק של מעל 100 ק"מ, וזאת רק כדי להגיע להר, בלא קשר לטיפוס.[2]
בדרום אמריקה, הטיפוס על אוחוס דל סלאדו כרוך בזחילה קצרה, ואילו אקונקגואה לא דורש זאת.[11] הורל הודה שאוגוס דל סלאדו היה קשה יותר לטיפוס מבחינה טכנית, אך הטיפוס להר אקונקגואה נחשב למאתגר יותר נוכח הדרישות הפיזיות הכרוכות בו. מחנה הבסיס של אקונקגואה, הממוקם בגובה 4,500 מ', נגיש באמצעות פרדים, אך משם על המטפסים לשאת את כל האספקה עד לשלושה מחנות גבוהים יותר, הממוקמים לפני העלייה האחרונה. לעומת זאת, אוחוס דל סלאדו נגיש באמצעות רכבים בעלי הנעה עם ארבעה גלגלים עד לגובה של 5,200 מ'; מנקודה זו ואילך, מטפסים צריכים להעביר אספקה לבקתת הרים בלבד, הממוקמת בגובה 5,800 מ', לפני שהם עושים את "הדחיפה האחרונה" לפסגה.[2]
באירופה, העפלה לדיך-טאו קשה בהרבה מהעפלה להר אלברוס.[12] לדברי הורל, המסלול הראשי באלברוס הוא "ארוך ומייגע פיזית, אבל לא קשה מבחינה טכנית", בעוד שה"מסלול הקל ביותר של דיך-טאו מדורג בדרגה 4B אלפינית רוסית (Russian alpine 4B), הכוללת קטעי סלע תלולים, ומדרונות שלג וקרח בזווית של 55 מעלות".[2]
באוסטרליה, הפסגה השנייה של היבשת (על פי רשימתו של באס), הר טאונסנד, מאתגרת יותר לטיפוס מזאת של הר קושצ'יושקו, אך עדיין כוללת רק הליכה.[13] המסלול הרגיל לפסגה הגבוהה ביותר ברשימת מסנר, פאנקאק ג'איה, קשה מבחינה טכנית (UIAA grade V+, אנ'), אולם פנקאק מנדלה מאתגר ביותר ביחס למסלול הגישה, שזו ללא ספק הבעיה המשמעותית יותר בטיפוס על פסגות גינאה החדשה. דווחו רק על שתי דרכים (וטיפוסים) מוצלחים.[14]
באנטארקטיקה הר ווינסון מציג קושי מועט מעבר לאתגרים הרגילים של אנטארקטיקה (העלייה מדורגת כ- PD/AD בקנה המידה האלפיני), אך הר טיירי דורש טיפוס טכני, ועד עתה טיפסו עליו בסך הכל חמישה עשר איש מאז גילויו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבע הפסגות
- שבע פסגות שלישיות (Seven Third Summits, אנ')
- שבע פסגות וולקניות (Volcanic Seven Summits, אנ')
- אתגר שלושת הקטבים (Three Poles Challenge, אנ')
- גראנד סלאם של חוקרים, הידוע גם בכינוי "גראנד סלאם ההרפתקנים" (Explorers Grand Slam, אנ')
- פסגות 8,000 המטרים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 See for example the lists at peaklist, peakbagger.com, and gunungbagging.com
- ^ 1 2 3 4 Horrell, Mark (8 בפברואר 2012). "Which is harder, the Second Seven Summits or the first one?". Footsteps on the Mountain. נבדק ב-28 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jurgalski, Eberhard. "Kammerlander/Stangl: "Seven Second" and "Third" Facts". www.8000ers.com.
- ^ British Mountaineering Council: Christian Stangl completes the Triple Seven Summits (english)
- ^ climbing.com: Stangl Completes Triple Seven Summits by Dougald MacDonald, Climbing (USA) 8/28/13
- ^ "Kammerlander/Stangl: "Seven Second" and "Third" Facts". 8000ers.com. נבדק ב-12 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bass, Dick; Frank Wells; Rick Ridgeway (1986). Seven Summits. Warner Books. ISBN 0-446-51312-1.
- ^ Several other summits of Mount Carstensz besides Carstensz Pyramid, like Ngga Pulu (4,862 m) and Carstensz East (4,820 or 4,840 m) are higher than both Mandala and Trikora, but because of their low prominence (200–300 m) and isolation (2.2–2.6 km) these are usually not regarded as separate mountains.
- ^ Krakauer, Jon (1997). Into Thin Air. Villard. ISBN 0-385-49208-1.
- ^ "Logan Massif". Summitpost.org. נבדק ב-16 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John Biggar: The Andes – A Guide for Climbers, ISBN 0-9536087-2-7
- ^ Bender: Classic Climbs of the Caucasus
- ^ Geehi Bushwalking Club: Snowy Mountains Walks ISBN 0-9599651-4-9
- ^ Puncak Mandala at the gunung bagging website
קטגוריה:שבע הפסגות קטגוריה:הרים קטגוריה:הרים לפי יבשת קטגוריה:גאוגרפיה